הקורא יודה רונן מדווח על יציאתו של הגליון הראשון של "בָּבֶל – כתב עת לתרגום מלשונות העולם", כתב עת אשר נועד להיות בית לתרגומים משפות שונות שהתרגומים מהן לעברית מעטים. כדבריו:
הגליון הראשון מכיל ארבעה תרגומים מצויינים (אמנם אני לא אובייקטיבי, אבל זו אכן דעתי…):
- הראשון הוא מכתב שמראה שלהיות פולני להפליא אפשר גם בבבל של לפני אלפי שנים… (‘אף פעם לא כתבת לי מה שלומך’).
- השני הוא סיפור-אגדה בלשון צ’חא, שיש בו מאפיינים משותפים עם האגדות שאנחנו מכירים ומאפיינים שונים.
- השלישי הוא סיפור קצר מצויין מצויין, קשה לקריאה, מטורקית.
- הרביעי הוא סיפור שנכתב באספרנטו, סיפור שמצד אחד פונה לאנושי-כללי שבכל אדם ומצד שני נטוע באירופה, ובכך הוא דומה לשפה שבה הוא נכתב, שאמנם נוצרה כשפה כלל־עולמית, אבל התכונות הלשוניות שלה (במיוחד באוצר המילים) הן די אירופוצנטריות.
ניתן לקרוא את כתב העת באינטרנט, או לרכוש עותק מודפס במחיר עלות.
דגש קל 
לאחר עיון בטקסטים – הגם שמדובר ביוזמה מבורכת, רמת הטקסטים לא אחידה. נכון שהעיסוק בשפות נדירות, אקזוטיות ונכחדות יכול להיות מעניין מאוד, אבל מה שמרתק ברמה הבלשנית עלול לעתים להיות משעמם ברמה הספרותית.
זאת, שוב, מבלי לגרוע בתשבחות לכל העוסקים במלאכה החשובה.
כל הכבוד על היוזמה ועל העבודה (על התוצאה אני עדיין לא יכול לברך, שכן לא קראתי), אבל למה פד"ף, למה?
ואם כבר פד"ף, אז למה בעימוד שמתאים להדפסה, ולא לקריאה ממסך המחשב?
העם היושב בציון קורא לכם – ספקו לנו מהדורה שבאמת אפשר לקרוא ממנה!
@רוני: על טעם ועל ריח ועל רלטיוויות תרבותית-אומנותית וגו׳…
@אסף:
למה פד״ף? כי זה הפורמט היחיד שהוא גם נפוץ וגם מתאים לעימוד מורכב ומדוייק (במקרה שלנו תכונה קריטית היא העימוד של המקור והתרגום אחד מול השני).
למה בעימוד שמתאים להדפסה? קודם כל, מה שמקושר מכאן זה לא גרסה להדפסה (כלומר, אלא אם כן מהדקים מהפינה, כמו שנהוג בצילום של מאמרים, ולא מקפלים ומהדקים מהאמצע, כספרון), אלא גרסה לקריאה במחשב, כשהמקור והתרגום מופיעים אחד מול השני, עמוד מול עמוד. יש כאן גם גרסאות נוספות: להדפסה, לקריאה ברידרים (יחס אחד לאחד בין העמודים של הפד״ף והעמודים של הגליון) וקבצי המקור. הוספתי קישור מהפוסט.