Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for אוגוסט, 2010

ארגון כלשהו בשם "הפורום למען ארץ ישראל" פצח בקמפיין מוזר כנגד הקרן החדשה ומאבקה למען העלאת תמלוגי המדינה מקידוח הגז. הסיבה שאני מכנה את הקמפיין "מוזר" אינה כרוכה במסריו המשונים, אלא במשהו מהותי הרבה יותר.

אחד מהנפוצים שבז'אנרי בדיחות האינטרנט הוא תצלום של שלטים בסינית ולידם תרגומם המגוחך, לרוב לאנגלית, תרגום שנובע משימוש בלתי מושכל בתוכנות תרגום. הסינים, אם כן, לא לבד:

גז ישראלי, גז ערבי. בקרוב: פיזיקה יהודית

הביטו-נא במודעת הקמפיין הזאת. הבעייה הכי גדולה בה, כמובן, היא שהטקסט בערבית, שתופס חצי משטחה, פשוט לא אומר כלום. אני מנסה לחשוב כיצד להסביר זאת, כי גבב המילים שמופיע כאן מאוד רחוק ממבע דקדוקי בערבית. המילה הראשונה היא "قريبا", שמשמעותה "בקרוב". מכאן מתחילה הנפילה. המילה השנייה היא سوف, מילית שמופיע לפני פועל בצורת הבלתי-מושלם כדי לציין שהזמן שלו הוא עתיד. הבעייה היא שכאן אין לאחריו פועל, אלא שם עצם מיודע: الفيضانات, שפירושו "השטפונות". ומיד לאחריו שם עצם מיודע נוסף: "الغاز", שפירושו "הגז". הצירוף השמני الفيضانات الغاز, ראוי לציין, גם אינו תקין בפני עצמו.

אז מה היה לנו כאן? לא יודע. אפילו אין באפשרותי להציע הצעת תרגום לדבר הזה. כשמעצב הפוסטר הוסיף "מישהו רוצה שלא תבינו", הוא כנראה התכוון אל עצמו: כתיבה בערבית משובשת אכן מציבה מכשול כבד בדרך להבנה של המסר. לו לפחות היה להם את היושר להקטין קצת את הטקסט בערבית, אולי היה קשה יותר לשים לב.

אבל השאלה המעניינת באמת, כמובן, היא מה היה אמור להיות כתוב שם. הניחוש המושכל הוא שמישהו הלך והזין משהו לגוגל-תרגום, והעתיק את מה שהתקבל מבלי לבדוק. העובדה שהמשפט מכיל את המילה "גז", שקשורה לנושא הנידון, גם היא מרמזת בכיוון הזה. אבל כל הנסיונות שעשיתי לנחש משפטים שעשויים להיות המקור לתרגום המוזר הזה, ולנסות להזין אותם לגוגל תרגום כך שיתקבל הצירוף הנ"ל, עלו בתוהו. המילה "שטפונות" והמילית سوف מאתגרות במיוחד, ולכן אין לי ברירה אלא להשאיר את פענוח התעלומה לקהל הקוראים. אל-נא תקלו בה ראש. מדובר במשימה מורכבת שמחייבת ידע בעברית וערבית, יצירתיות ונחישות. אני מודה בהכנעה שלא עמדתי בה.

המסרים הבלתי-תקינים בערבית מככבים גם במודעות האחרות של הקמפיין:

תודה להקרן החדשה

תודה להקרן החדשה

המודעה אומרת, בערבית ובסרקאזם, תודה לקרן החדשה. את המשפט הזה, עושה רושם, כתב מישהו שיודע דבר או שניים בערבית, והלך ובדק באתר של הקרן החדשה ששמה בערבית הוא "الصندوق الجديد". רק שאז במודעה נשמטה לו האות و במילה הראשונה, ובנוסף, באופן שמזכיר בצורה מצחיקה למדי את חיבתנו ארוכת הימים לצורות יידוע ארכאיות בעברית, הוא שכח שכאשר שם עצם מיודע מופיע לאחר מילית היחס ل, האות ا של ال הידיעה נשמטת, ולכן המילה האמצעית היתה צריכה להיות للصندوق.

אבל שטויות. מה אני מציק. אולי זה בכלל סאטירה, כמו של אטימולוגיה עממית.

Read Full Post »

שם הבירה פאולנר נהגה בארץ כמעט תמיד עם טעם על ההברה הראשונה. לא כל כך ברור למה, ובכל מקרה במקור הטעם על ההברה השנייה. עכשיו, אני בחור ליברלי, תבטאו את זה איך שבא לכם. אבל באמא שלכם, אל תתקנו אותי כשאני מנסה לצאת קוסמופוליטי בעיני שותפי לבילוי.

אותו דבר בנוגע לגבינה שמפזרים על פסטה. כשהייתי ילד, היה לה רק שם אחד, פרמזן, כפי שנהוג לקרוא לה בצרפת, גרמניה, רוסיה ועוד. בשנים האחרונות התפשטה במסעדות המעודכנות יותר ההגייה "פרמז'אן", מין פשרה משונה בין השם הישן לשם האיטלקי, פרמיג'אנו רג'אנו, שמבוסס על שמות הערים פארמה ורג'ו. אז בסדר, אני מבין שזה מביא לכם הון סימבולי וכל זה להשתמש בהגייה האקזוטית יותר, שכוללת עיצורים מתוחכמים כמו ז' (שאגב אין באיטלקית), אבל בבקשה תניחו לי להגיד את זה כמו שאמא לימדה אותי.

אלה היו שתי חוויות קשות שעברתי בשבוע האחרון. חוץ מזה, אני גם מודאג מההידרדרות במצב הדמוקרטיה במדינה. אם זה ממשיך ככה, אני עוזב את הארץ.

Read Full Post »

במוסף "כלכליסט" האחרון כתב איתי להט על נושא פופולרי למדי: עד כמה הקידמה וריבוי המידע הופכים אותנו לטיפשים (דיגיטמבלים? מה באמת עושה הטכנולוגיה למוח האנושי, 5/8/10). אנחנו נגענו בנושא הזה בעקיפין כאן. לא נתייחס לכתבה כולה (היא שווה קריאה), רק נעיר לגבי עניין אחד:

… לפי מחקרים פורצי דרך שפורסמו בשנות ה־90, מספר המילים שהורים אומרים לילדיהם הפעוטים משפיע ישירות על התפתחות כישורי השפה והאינטליגנציה של הילד. ניסויים וסקרים ממושכים הניבו המלצות מעשיות להשמיע לתינוקות וילדים לפחות 2,000 מילים בשעה כדי להבטיח התפתחות תקינה ומהירה של אוצר המילים שלהם והבטחת תשתית ליכולתם ללמוד לקרוא מהר – והורים ששקועים במחשב או בבלקברי מאטים את התפתחות השפה של ילדיהם.

עד שלשום לא ידעתי שקיים קשר בין כמות המילים שילדים שומעים ובין האינטיליגנציה שלהם. בגלל שלא מצאתי דרך ליצור קשר עם להט, כתבתי תגובה באתר ("טוקבק", בלשון הדיגיטמבלים) ובה ביקשתי מראי מקום למחקרים פורצי הדרך הללו. התגובה שלי עדיין לא אושרה, אבל אני בטוח שיענו לשאלתי ברגע שתאושר. בינתיים, חיפשתי ונדמה לי שמצאתי.

את תקציר העניינים אפשר למצוא בטור קצר של הבלשן ג'ף נונברג. המחקר המדובר נערך לפני כמה עשורים ע"י בטי הארט וטוד ריזלי, שבדקו איך כמה משפחות בקנזס מדברות עם ילדיהן. מתוך 42 משפחות שנבדקו לאורך שנתיים וחצי, 13 היו ממעמד סוציואקונומי גבוה, 23 מבינוני-נמוך ו-6 נפלו תחת ההגדרה הנאה "welfare" (דהיינו, מובטלים). בקיצור נמרץ, החוקרים גילו שככל שההורים באו ממעמד גבוה יותר, כך הם דיברו יותר עם הילדים, נתנו להם יותר חיזוקים חיוביים, השתמשו באוצר מילים רחב יותר והשתמשו בכמות מילים גדולה יותר בשיחות עם ילדיהם. אוצר המילים של הילדים דמה לזה של הוריהם כבר בגיל 3, ומספר שנים מאוחר יותר הראו מבחני אוצר מילים שהפער בין הילדים שבאו ממשפחות עניות יותר ובין אלו שבאו ממשפחות עשירות יותר רק התרחב. עד כאן העובדות.

ישנן מספר דרכים לפרש את הממצאים האלה. להט החליט שאם אך פולטים 2000 מילה בשעה על הילד, ההתפתחות שלו תהיה תקנית והוא יוכל לקרוא מהר. זו לא מסקנה מפורשת של המחקר, אבל זה יכול להיות נכון. מאידך, בואו לא נשכח שבלי קשר לאינטיליגנציה שלי, לילדים שלי יהיו יכולות קוגניטיביות דומות: ילדים להורים אינטיליגנטים יותר יהיו ככל הנראה אינטיליגנטים יותר, ולו רק כתוצאה מהגנים. הורים שטורחים לדבר יותר עם הילדים שלהם כנראה גם משקיעים יותר בחינוך של הילדים שלהם באופן כללי. אין כאן סתירה חד-משמעית של הנאמר בכתבה, אבל מספר הקסם 2000 נראה לי חסר ביסוס. האם שיחות מרובות עם ילדיכם יגדילו את אוצר המילים שלהם? נו, יתכן. אולי מי מקוראינו יוכל להאיר את עיניי ולהצביע על ממצאים ממחקרים נוספים.

דרך אגב, אין לנו שום דבר עקרוני נגד "כלכליסט", למרות שרושם כזה עשוי להתקבל מפוסטים קודמים שלנו. בינתיים, בעוד "כלכליסט" שוקלים אם להעלות את התגובה שלי לכתבה של להט, נזכיר שאיתנו דווקא אפשר ליצור קשר בקלות באמצעות עמוד "צרו קשר", ושאנחנו קוראים את כל התגובות שנכתבות כאן. הן לא חייבות להיות בנות 2000 מילה.

Betty Hart and Todd Risley (1995). Meaningful Differences in the Everyday Experience of Young American Children. Brookes, 304pp.
Betty Hart and Todd Risley (2003). The Early Catastrophe: The 30 Million Word Gap by Age 3. American Educator 27(1).

Read Full Post »

עוד משהו מבית היוצר של לרה בורודיצקי: טור בוול סטריט ג'ורנל בו היא פונה לקהל הרחב ומספרת על המחקר שלה ושל קולגות. למרבה הצער, אין זכר לתחפושת הבננה הפעם, אבל רוב הדברים שם יהיו מוכרים למי שעוקב אחרי מעלליה אצלנו. יש גם מספר עניינים נוספים, שלגבי אחד מהם היא טועה (לעניות דעתי הקובעת, כמו שהיינו אומרים בצבא).

בין המחקרים המעניינים שעוד לא הזכרנו נמצא ניסוי שבו אותר הבדל בין איך שדוברי אנגלית, ספרדית ויפנית מתייחסים לגורם של אירועים כמו אגרטל שבור, בלון מפוצץ וכן הלאה. בעברית אפשר להגיד "האיש שבר את הכוס" או "הכוס נשברה", אם רואים סצינה שבה דבר כזה קורה. באנגלית יש העדפה לכיוון הגירסה שכוללת את עושה הפעולה, אפילו אם זה לא היה בכוונה. בספרדית יעדיפו את גרסת "נשברה" על פני גרסת "שבר". ובאמת, דוברי האנגלית שצפו במספר סצינות זכרו טוב יותר מי ביצע את הפעולה.

דבר דומה קרה עם תיאורים של "תקלת המלתחה" של ג'סטין טימברלייק וג'אנט ג'קסון שהוצגו למספר נבדקים (חפשו ביוטיוב אם אתם לא מכירים, אבל זהירות: פטמה!). במספר דיווחים קראו המשתתפים בניסוי על שמלה שנקרעה, בעוד קבוצה אחרת קראה על שמלה שטימברלייק קרע. אלה שקראו את הדיווחים בהם הדגש היה על מבצע הפעולה נטו להאשים את טימברלייק יותר בתקרית.

סך הכל נראה שאפשר להסכים על כך שהשפה משפיעה במידה כזו או אחרת על תפישת המציאות. הדברים משתבשים כשבורודיצקי טוענת שמחקר כזה סותר טענה חומסקיאנית קלאסית:

Dr. Chomsky proposed that there is a universal grammar for all human languages—essentially, that languages don't really differ from one another in significant ways. And because languages didn't differ from one another, the theory went, it made no sense to ask whether linguistic differences led to differences in thinking.

בין אם בורודיצקי מסכימה עם אוונס ולוינסון ובין אם לא, אני לא חושב שיש קשר של ממש בין שני הדברים. כן, התפישה היא שהבסיס המבני של כל השפות הוא זהה, מהבחינה הזו שהוא כפוף למספר מגבלות מופשטות. ישנן רמות שונות של גיוון בהתחשב במגבלות האלה, וסך הכל אפשר לחזות איך שפה יכולה או לא יכולה להתנהג.
המשפט השני של בורודיצקי לא נובע מכך כלל ועיקר; הלקסיקון דווקא זוכה לחשיבות לא מועטה בתיאוריות דקדוקיות עכשוויות. מה שבורודיצקי ועמיתיה מצאו הוא פשוט שבשפה ששמה דגש על נקודות מסוימות במה שנקרא סמנטיקה לקסיקלית – הסמנטיקה של מילים בודדות – הנקודות  הללו יהיו נגישות יותר לדובר. אם יש מילים נפרדות לגוונים של כחול, ההבדל כנראה יהיה נגיש יותר לדובר, אבל שתיהן ייוצגו במוח הדובר בתור שם של צבע. המחקרים האלה מרתקים כתמיד, אבל ספק אם הם נוגעים למבנה התחבירי העמוק יותר של השפה.

Read Full Post »

שיטוטים אקראיים בוויקיפדיה הביאו אותי לערך המפעים על שפת הסנטינלים/הסנטינליז/הסנטינליזים. אנחנו לא יודעים על השפה שלהם דבר, מלבד שהיא כנראה קרובה לשפות האנדמניות של האיזור. הסיבה שאנחנו לא יודעים דבר על שפת הסנטינלים היא שהם חיים באי מבודד ומתנגדים לכל קשר עם העולם ה"מתורבת".

אי צפון סנטינל נמצא באוקיינוס ההודי ונמצא בשליטת הודו, אבל השליטה הזו לא מתבטאת בדבר; כל משלחת שניסתה ליצור קשר עם הסנטינלים נתקלה בסירוב אגרסיבי ביותר, ובסוף הוחלט לעזוב אותם לנפשם. אני לא בטוח מה מהספרים שנכתבו עליהם ומנסיונות התיעוד השונים אמין יותר ואמין פחות, אבל אנקדוטה אחת אהובה עליי במיוחד: אחרי הצונאמי של 2003 2004, לא היה ברור אילו שבטים באיי האוקיינוס ההודי שרדו את הקטסטרופה. מסוק שנשלח לרחף מעל האיים ולבדוק חזר עם תשובה חד-משמעית: הסנטינלים שרדו. עובדה – הם ירו עליו חיצים.

באיזה מגרש שיחקתם? על מה חלמתם? מה היה באותם פעמונים שאהבתם כל כך? מאיפה באתם, אדוניי מהאנדמנים, ולאן אתם הולכים? דברו אלי, אני מקשיב.

Read Full Post »

« Newer Posts