בואו נדבר עוד קצת על המאמר של ניק אוונס וסטיבן לוינסון. ישבתי וקראתי אותו: מאמר של שני בלשנים מוערכים, 23 תגובות, ותגובת-נגד של המחברים. לפני שניכנס בעובי הקורה מומלץ לקרוא את ההסבר הקצר על הגישה החומסקיאנית ו/או את הסקירה הראשונית שלי בנושא (וגם את הדיון המעניין בתגובות), אם איכשהו פספסתם. שם נזהרתי לא לדבר יותר מדי על המאמר עצמו אלא על כתבה שתיארה אותו. עכשיו אנסה לפרוט את הדיון לפרוטות, בשלושה חלקים עיקריים. אוונס ולוינסון לא מסכימים עם החומסקיאנים ואומרים כך:
- אין תופעות אוניברסליות בשפה.
- השיטה הגנרטיבית לא עובדת.
- צריך תכנית מחקר אחרת.
למען הסר ספק, זהו דיון עכשווי כבד-ראש בשאלה בסיסית מאוד שנוגעת לשפה האנושית: איך. לעזאזל. היא. מתפקדת.
תופעות אוניברסליות בשפה – יש או אין
בלב העניין עומדת טענה של אוונס ולוינסון (להלן או"ל) לפיה אין תופעות אוניברסליות בשפה טבעית, כלומר דברים שנכונים לגבי כל שפה באשר היא ומהווים "דקדוק אוניברסלי" (UG, universal grammar). לאורך השנים הושמעו סברות רבות לפיהן לכל שפה יש אבחנה בין שמות עצם לפעלים; רקורסיביות; חלוקה תחבירית לצירופים שונים (צירוף שמני, צירוף פעלי וכן הלאה, מה שמכונה בלעז constituents); ועוד ועוד. או"ל מסתכלים על מספר גדול של תופעות ואומרים: הבל הבלים הכל הבל. המגוון העצום של השפות הקיומות מוכיח שאין תופעות אוניברסליות, לדבריהם, והם נותנים רשימה של הפרכות.
יש שתי בעיות עם הטענה הזו. הראשונה היא שהם קצת טועים, כי הניתוח שלהם מוטעה. על כך בחלק הבא של הרשומה. הבעייה השנייה היא איך מגדירים תופעה אוניברסלית. למשל, היום ברור שלא לכל השפות יש מילה עבור המספר 3 וגם ברור שיש שפות שבהן אפשר לסמן את הזמן על שם העצם ולא רק על הפועל, שני דברים שפעם נחשבו לבלתי אפשריים. מנגד, כשחומסקיאנים מדברים על מאפיינים אוניברסליים של שפה, הכוונה היא בדרך כלל למבנה תחבירי מופשט יותר: בכל שפה יש נושא ונשוא; אם בשפה יש צורת זוגי, יש בה בהכרח גם צורת רבים; בעץ תחבירי כל ענף מתפצל לכל היותר לשני ענפים אחרים; ושאר עקרונות מופשטים יותר. הדקדוק הגנרטיבי מחפש לנתח את התופעות הללו ולתת להן תיאור פורמלי.
מתבקש לומר, אם כן, שאם אין תופעות אוניברסליות, אזי הנחת היסוד שעומדת בבסיס הגישה הגנרטיבית ואותו דקדוק אוניברסלי היא שגויה: אין מה לתאר את כל השפות באבחה אחת, כי כולן שונות זו מזו באופן מהותי.
איך ניתן לבדוק את זה? האמת שאם לא בצורה תיאורטית (כל השפות זהות בבסיסן המופשט, כי עובדה שילד יכול ללמוד את כולן) אז בצורה אמפירית: האם הדקדוק הגנרטיבי מתאר שפות היטב, או שהוא שיטה כושלת בת כושלת? או"ל מפקפקים בכוחו.
דקדוק גנרטיבי כשיטה מדעית
או"ל מציגים שורה של תופעות תחביריות ולשוניות ומנסים להראות שההסברים של הגישה הגנרטיבית פשוט לא מצליחים לתאר אותן כמו שצריך. הם טוענים שרקורסיה לא הכרחית באף רמה, למרות שרקורסיה נחשבת לאחת מאבני היסוד של הבלשנות החומסקיאנית: לא ברמת המשפט השלם (עם הדוגמה שהופרכה משפת שבט הפיראהא) ולא ברמת המילה הבודדת. הם מראים עוד איך צירופים תחביריים הם דרך אפשרית – אבל לא הכרחית – לסדר מילים במשפט, משום שסדר המילים והצירופים במשפט הוא לא משהו שעוזר לשומע להבין את הנאמר (עמ' 441). לכן, הנסיון הגנרטיבי להכניס כל שפה לסד הצירופים התחביריים נדון מבחינתם לכשלון.
התגובה של התחבירן רוברט פריידין מעניינת במיוחד: הוא טוען בפה מלא שנתונים משפות אחרות (קרי משפטים שבהם יש תופעות "מוזרות") לא יכולים להפריך תיאוריה אם הם אינם חלק מתיאורה אלטרנטיבית, משום שבתאוריה קיימת יש מספר רכיבים שמשתלבים זה בזה. זו הצהרה מעט מפתיעה, אבל נדמה לי שהנקודה שלו היא כזו: ברגע שאנחנו אומרים שיש מבנה תחבירי מופשט, אנחנו צריכים לתאר מספר גורמים ומכניזמים שעובדים בתוכו. תוצאה סופית של מערכת כזו – שוב, משפט בשפה טבעית – מושפעת מכל הגורמים והמגבלות הללו, ולכן היא עשויה להיראות כאילו היא סותרת גורם כלשהו נקודתית; אבל הסתכלות מעמיקה יותר תגלה שלא כך היא. אני לא יודע אם הייתי מנסח את הטיעון שלי בצורה דומה, אבל נראה לי שכאן חבוי חלק עיקרי במחלוקת: מבחינת או"ל הכל חייב להסתדר יפה על פני השטח, ואותו ההסבר חייב לתפוש לגבי כל המידע מכל השפות בהתייחס לכל גורם שאמור להיות קיים במערכת. מבחינת פריידין ואחרים, יש בעיה בתיאוריה רק אם המבנים והתהליכים שהיא מגדירה אינם מסוגלים להסביר את הצורה השטחית שמתקבלת בסוף כתוצאה מהשילוב ביניהם.
ניבויים
בן לי תהה בפניי – וכמוהו בלשנים, פסיכולוגים התפתחותיים ואנתרופולוגים, רק לא בפניי – האם זה לא קצת מגוחך שהתיאוריה נהיית יותר ויותר מופשטת עם כל "הפרכה" (למשל, שצירופים תחביריים אינם המנגנון העיקרי לסידור מילים במשפט [כביכול]). מבחינת הגנרטיביסטים זה דווקא טוב: ככל שמנסחים תהליכים מופשטים יותר שיוצרים מודל טוב יותר של מה שקורה במוח, התיאוריה הולכת ומשתפרת. עכשיו, תיאוריה טובה צריכה לסוגל לנבא תופעות. אז הנה ניבוי אחד: כל שפה שמבדילה בין צורת יחיד וצורת זוגי תבדיל בהכרח גם בין צורת זוגי לצורת רבים. ועוד אחד: ישנן שפות שבהן יש צורת משולש, אבל לא תהיה שפה שבה צורת מרובע.
אז אולי ננסה לנבא תופעות ולראות איך זה מסתדר עם שפות חדשות? הבעיה היא שאין באמת שפות "חדשות": בלשן מתאר שפה כלשהי, ואז בא תיאורטיקן ומראה איך היא משתלבת בתוכנית מחקר כזו או אחרת (גנרטיבית, פונקציונלית, לא משנה). השפות ה"חדשות" היחידות שבאמת צצות מאפס הן שפות סימנים, ולמרבה הצער חוקרי שפות סימנים עדיין לא הגיבו על המאמר. אבל תשמחו לשמוע שמזה כמה עשורים מקובל לנתח שפות סימנים בכלים הגנרטיבים המקובלים, ותנחשו מה – הן מתנהגות בדיוק כמו שפות דבורות, ללא צורך להוסיף אף רכיב מיוחד למערכת. שזה נחמד.
המתודולוגיה של או"ל
הניתוח של או"ל את מגרעות השיטה הגנרטיבית קיים בשני רבדים: ראשית, הם מנתחים מידע קיים, ושנית, הם מסיקים מסקנות לפי הניתוח שלהם. הבעיה היא שבלשנים רבים טענו שאו"ל שגו בניתוח הראשון, מה שהוביל לניתוח מוטעה לחלוטין ברובד השני: דיוויד פסצקי הנכבד נזף בהם על ציטוטים לא מדויקים ועל התעלמותם ממחקרים שגיבשו צורות מעניינות להסתכל על שפות "בעייתיות" כמו וורלפירי; אנדרו נווינס (ההוא מהשריקות) הסביר את תפישת עולמו הפונולוגית ותיקן מספר ציטוטים; פריידן הנדון לעיל הפנה את או"ל למאמרים מלפני 20 ו-30 שנה שמתייחסים להיבטים של היררכיה, נושא שאו"ל ביטלו כלאחר יד; מארק בייקר, לואיג'י ריצי ושאר שמות בעלי משקל ניסו להסביר איך המחקר שלהם דווקא משקף יפה מאוד את מה שקורה בשפות העולם ואיך או"ל מתעלמים מההישגים האלה במופגן.
כך לדוגמה, או"ל מתעכבים על העובדה שמילות שאלה באנגלית (Wh-questions) מופיעות בתחילת המשפט אבל בסינית הן מופיעות בסוף המשפט. מקובל לומר שמילת השאלה "זזה" לתחילת המשפט, מה שמפריע לאו"ל מאוד, משום שבסינית היא לא זזה, אלא אם מניחים שהיא רק זזה באופן מופשט. בין המגיבים, ריצי, פסצקי, וסמולנסקי ודופו טורחים לציין שישנן מגבלות מסוימות על מילות שאלה שחלות עבור שתי השפות. אחת המגבלות היא באמת מופשטת וגורסת שישנה סימטריה בין מילות השאלה באנגלית ובסינית; מילות שאלה באנגלית מופיעות היכן שמילות שאלה סיניות אינן יכולות להופיע, ולהיפך. בהתחשב בזה, ביקורת כמו זו של מייקל טומאסלו (ביקורת שטחית ומאכזבת מפי מדען מבריק) נראית מגוחכת: הוא טוען שלדקדוק הגנרטיבי אין יכולת להסביר את מילות השאלה בסינית. נו, באמת.
בתגובת-הנגד שלהם, או"ל מזכירים שחילזון לא מכיל את המבנה המופשט של הקונכיה בתוך המוח שלו. זה כנראה נכון, אבל זו לא הנקודה: אפשר לתאר איך מודל כזה נראה, ואו"ל לא יכעסו כשנאמר שקונכיה יכולה להיות בצורת ספירלה לוגריתמית אם זה המודל שמתאר אותה.
נחזור לשפה הנהדרת וורלפירי, שנחשבת "לגולת הכותרת של השפות בעלות סדר מילים חופשי" (פסצקי). כבר לפני שני עשורים תיאר קן הייל הנערץ איך הפועל חייב להופיע במקום השני במשפט, ומשם ניתן היה להסיק עוד כמה מגבלות תחביריות על השפה (שתוארו בעבודת דוקטורט של ג'סיקה לגאטה לפני כמה שנים). או"ל לא נותנים את וורלפירי כדוגמה, אלא את ג'יווארלי שעדיין לא הוסברה בצורה דומה. שני הצדדים צודקים בתת-הוויכוח הזה: מבחינת או"ל, הנה שפה עם תופעה שסותרת עקרונות אוניברסליים. מבחינת פסצקי, השפה פשוט עדיין לא נחקרה כראוי, וכשתיחקר כמו וורלפירי, ניתן יהיה להסביר אותה כמו שצריך. או"ל מסרבים לחכות.
אם כך, מה בעצם הגישה של או"ל? הם מתעקשים שהם כן מעוניינם בתיאוריה בריאה ובעלת הכללות, אבל רוצים לעשות זאת מתוך הסתכלות אבולוציונית-תרבותית.
האלטרנטיבה
אמרנו שמבחינת או"ל אין טעם לבנות מודל של איך השפה קיימת במוח שלנו. אז מה כן? הם אומרים שצריך להסתכל על הגורמים שהובילו ליצירת שפה אצלנו. ישנם גורמים פסיכולוגים, קוגניטיבים, פונקציונליים, התפתחותיים ותרבותיים שגורמים לכך שהשפות שלנו נראות כמו שהן (ולכך שרבות מהן נראות דומות). את הגורמים האלה הם מעוניינים לבודד: האם מגבלות חישוביות מסוימות גורמות לכך ששפות מסוימות אינן רקורסיביות? האם הרגלים תרבותיים גורמים לכך שאנחנו אוהבים לרוב שפות עם נושא ונשוא? בעיני או"ל, הגורמים קבועים עבור כל המין האנושי, אבל המגוון והשפות לא.
השוואה מעניינת עורכים או"ל בין שפה טבעית ובין יכולות אחרות שאנחנו לומדים; הרי אין טעם לומר שהיכולת לרכוב על אופניים או לנגן בפסנתר היא מוּלדת – מה שמולד הוא היכולת ללמוד איך לרכוב תודות לשימוש במספר יכולות בסיסיות אחרות (עמ' 443). בכל זאת נראה לי שצריך להיזהר עם השוואות כאלה, בין היתר משום שלא כולנו יכולים לנגן בפסנתר טוב באותה מידה, לא משנה כמה נתאמן, אבל לכולנו תהיה שליטה דומה (אם לא זהה) בשפה.
אפשרויות פסולות, אפשרויות קבילות
ומה לגבי טענות כמו אלה של הבלשנית מגי טלרמן, שמזכירה שאותם פתרונות מופיעים בשפות שונות לחלוטין (גם לטינית וגם קלקטונגו משתמשים במערכות יחסות; גם באסקיית וגם שפות כמו דירבאל משתמשים בהפרדת ארגטיב-אבסולוטיב)? במידה רבה, זה שוב הצד השני של המטבע האו"לי, וניתן לראות בזה טיעון לכאן או לכאן.
דברים דומים אומרים האדונים המנוסים סטיבן פינקר וריי ג'קנדוף, תומכי UG מושבעים. בתגובתם הם מציגים כמה שפות תיאורטיות ומנחשים שאף פעם לא תהיה שפה כזו: שפה שבה כל המילים בנות הברה אחת, שפה שכולה תחשיב פרדיקטים, שפה שכולה תווים מוזיקליים וכן הלאה. הם גורסים שמשהו חייב להגביל את מרחב האפשרויות הקבילות, ומשערים שאם המגבלות האלה יוגדרו בצורה מפורשת, מה שיתקבל יהיה מאוד UG-י. או"ל עונים (1) שלשפות לא היה הרבה זמן להפוך למגוונות מאוד, (2) שהמגבלות הללו נובעות, כאמור, ממגבלות קוגניטיביות או פונקציונליות (3) ושבכמה שפות דווקא ישנם מאפיינים דומים, למשל השימוש של יאו ומאסאי בטון כדי להביע יחסים תחביריים.
מעניין לראות שהאנתרופולוגים, הפסיכולוגים ושאר הלא-בלשנים שהגיבו על המאמר תומכים באו"ל. נראה לי שיש שתי סיבות: הראשונה היא שהגישה של או"ל מאוד קוסמת לפסיכולוגים אבולוציוניים משום שהיא עצמה גישה אבולוציונית – מהם המרכיבים הבסיסיים (הקוגניטיביים והתרבותיים) שהולידו את השפה? הסיבה השנייה היא שהמודלים הבלשניים הקיימים הם באמת מופשטים ומסובכים, ולא בהכרח יהיו נהירים למי שבא מחוץ לתחום. אני בספק אם זה צריך לפטור חוקרים שבאים מדיסיפלינות אחרות מלנסות ולהבין אותם.
סיכום
הדיון שאו"ל מנסים לעורר נסוב על שאלה עיקרית אחת: האם יש מאפיינים אוניברסליים לשפה טבעית. הם טוענים שלא, ושהמגוון העצום של תופעות לשוניות ושל שפות הוא מה שצריך להנחות את חקר השפה. הזרם הגנרטיבי טוען שכן, ושהמבנה הבסיסי של כל השפות הוא זהה ואותו יש לחקור. כפועל יוצא של הנחת היסוד, שתי הגישות מסמנות תוכניות פעולה שונות: או"ל רוצים לראות מה הגורמים שמשפיעים על היווצרות שפה והם מזכירים מגבלות קוגניטיביות/חישוביות, התפתחות אבולוציונית, השפעות תרבותיות ומטען גנטי; הזרם הגנרטיבי לא מתעניין באופן מפורש באיך הגענו לכאן ובמקום זה הוא מנסה לבנות מודל של השפה הקיימת.
חלק גדול מהדיון הזה חשוב ומועיל, וחלק גדול עוד יותר הוא עקר. הרי מינימליזם, LFG, אופטימליות, טיפולוגיה, בלשנות השוואתית – כולן מתודות חקר בלשני שונות, אבל כולן בסופו של דבר עיוורים שממששים את הפיל במקומות שונים. אני במקרה חושב שלמינימליזם החומסקיאני יש ידיים גדולות יותר, אבל אין טעם לשלול את עצם קיומו של אופן הסתכלות אחר כל עוד הוא יוצר מסגרת עקבית ומסוגל לנבא בהצלחה תופעות נוספות. שווה להזכיר פעם נוספת שהמקום היחיד בו באמת אפשר לראות שפות חדשות נוצרות מאפס הוא אצל שפות סימנים, והתרומה של חוקרי שפות לא-דבורות לדיון הזה עשויה להיות חשובה מאוד.
אם לסכם את מחשבותי המשוחדות בנושא: דקדוק גנרטיבי עובד מצוין וההכללות שלו שרירות וקיימות, למרות הנסיונות של אוונס ולוינסון להפריך אותן. ישנו אוסף של תכונות שמאפשר לנו לרכוש שפה, שפה שמוגדרת על ידי מגבלות שונות. האם אפשר לקרוא לזה בשם כמו "איבר שפה", "אינסטינקט שפה" או "חוש לשפה"? ניחא. למה לא. אין לנו אוסף תכונות או "אינסטינקט" לתעופה (בניגוד לציפורים), אין לנו אינסטינקט לשימוש בחדק (בניגוד לפילים), ואין לנו אינסטינקט שמאפשר לנו למצוא את הדרך חזרה לכוורת ולהביע את המסלול הזה באמצעות ריקוד (בניגוד לדבורים). אבל יש לנו אוסף תכונות שמאפשר לנו לתקשר באמצעות שפה.
ודאי תשמחו לשמוע שגליון שלם של כתב העת Lingua יוקדש למאמרי-המשך. איזה כיף! בינתיים ניסיתי לתאר כאן את עיקרי השיח, ולא לסקור את המאמר כולו על שלל הצהרותיו תגובותיו. אם יש שאלות נוספות, זה המקום לשאול. ואם קראתם את כל הרשומה, מגיע לכם בונוס אוניברסלי:
אני קצת לא מבין את המרדף אחר שפות שלא מתנהגות יפה. אם מתוך 1000 שפות, 999 מתנהגות בצורה מסויימת, ואחת מתנהגת אחרת, אנחנו צריכים להבין למה האחת חריגה, לא להניח שמה שאנחנו יודעים לגבי ה-999 שגוי.
למשל, אם אנחנו יודעים שמערך כורמוזמלי XY מוביל ליצירת זכר, ומערך XX מוביל ליצירת נקבה, מה יקרה אם נגלה זכר בעל כרומוזומי XX, או נקבה עם XY? כלום. נצטרך אולי להסביר למה זה קרה. אולי, למשל, הגן האחראי ליצירת זכרים נדד במהלך השעתוק מכרומוזום ה-Y לכרומוזום ה-X?
ואולי עקב חוסר רגישות להורמונים, התפתחה מערכת נקבית אצל יצור אנושי בעל XY?
(אלו שניים מתוך לא מעט הסברים ותסמונות שכבר נצפו אצל בני אדם.)
המסקנה היחידה האפשרית שאני רואה משפות חריגות היא שהיו גורמים כלשהם מעורבים בדרך, שהסיטו את השפות האמורות מהתבנית של שאר השפות. זה לא טוב ולא רע (כמו שזכר עם XX זה לא טוב ולא רע), זה פשוט אומר שהתבנית היא לא כל יכולה. ונו, חוץ מאהוד ברק, אין שום דבר כל יכול ביקום שלנו.
אתה כותב שבסופו של דבר לכולנו תהיה שליטה דומה (אם לא זהה) בשפה.
אתה מאמין לזה? כלומר, כל אחד יכול לכתוב כמו ? חלק משמעותי מהיופי של הרבה יצירות ספרותיות הוא בשימוש מושכל של השפה, עד כדי המצאתה מחדש. כל אחד יכול לעשות את זה טוב?
מהצד השני של הסקאלה, אני מכיר כל כך הרבה אנשים שלא מסוגלים לנסח משפט קוהרנטי (למשל, עם התחלה, אמצע וסוף) ונטולי כל יכולת התבטאות בכתב או בעל-פה שהקביעה שלך מופרכת בעיני. אני לא חושב שכל אחד יכול להיות עגנון, גם אם הוא יתאמן המון, בדיוק כמו שלא כל אחד יכול להיות גלן גולד, גם אם הוא יתאמן המון.
רק הערה אחת,
ההשפעה של חומסקי לגבי UG היא מזיקה בגלל הסטת משאבי מחקר.
עד חומסקי וה UG בלשנים בצעו המון מחקרי שדה ותיעוד של שפות. במחצית השניה של המאה ה20 מספר הבלשנים שביצעו אותם והכסף לבצע אותם הצטמק (גם) בגלל התפיסה ש"לא צריך ללמוד שפות אחרות, כי כל השפות בבסיסן הן אותו דבר" (הפשטה גסה ואיש קש).
לרוע המזל במחצית השניה של המאה ה20 אירעה הכחדה של עשרות אם לא מאות שפות שמספר הדוברים בהם היה קטן.
חלון הזמן לתעד שפות נידחות הולך ונסגר, ויתר התמקדות על UG לא תורם.
החשיבות של חשיבה אבולוציונית פה היא בכך שצריך לזכור שקודם התפתחה היכולת לשפה, ורק אחריה התפתחה השפה (כי זה לא יכול לעבוד הפוך, וגם כי יש יכולת מוגבלת לשפה כבר אצל פרימטים אחרים). המשמעות היא שהיכולת השפה, לפחות בשלבים הראשוניים, התפתחה כדי לשרת מטרה אחרת כלשהי. מכאן קצרה הדרך לטענה השפה הוגבלה על-ידי גורמים שאינם "מודל מופשט של השפה", אלא חיצוניים לשפה.
אני חושב שטיעון החילזון הוא די נכון כאן: אפשר לנהוג *כאילו* השפה מתבססת על UG, אם זה אפקטיבי מבחינת ניתוח השפה. אבל לא נכון יהיה לטעון, במסגרת חקר התפתחות השפה, שאכן *קיים* דקדוק אוניברסלי במוח שלנו או בגנים שלנו. אין שום הגיון אבולוציוני ביצירת דקדוק אוניברסלי שכזה, בטח שלא ברמת ההפשטה המדוברת. מאידך, אני מאמין שאפשר יהיה למצוא מגבלות קוגניטיביות מולדות שמגבילות את מה שהמוח יכול לפרש כשפה (מגבלות שסביר להניח שיהיו אפילו יותר רחבות ממגוון השפות הקיים).
אבל בסופו של דבר השאלה שלא ברורה לי היא מה הבלשנים מנסים להפיק מהדיון הזה – תיאור של שפות קיימות? הסבר להתפתחותן של שפות? חיזוי של שפות עתידיות?
נשאל זאת כך: האם טענת הדקדוק האוניברסלי אמורה לתפוס גם לגבי שפות של חייזרים?
@אסף,
הקונץ הוא בכל מקרה למצוא הסבר שמשתלב במסגרת התיאורטית הקיימת, מה גם שאנחנו מדברים כאן על קהילות שלמות ולא על פרטים. אם היית מגלה קהילה שלמה שבה לזכרים יש XX, יכול להיות שהיית צריך לעדכן את התיאוריה; לא כל שכן אם בקהילה אחת לזכרים היה רק XX, בקהילה אחרת לנקבות היה רק XY, ובקהילה אחרת לזכרים היה רק YY (לשון המחשה, כמובן). כך או כך, תצטרך למצוא הסבר לתופעות החריגות האלה: נדידת גן או חוסר רגישות להורמונים – המקבילה הדקדוקית תהיה נדידת מילות שאלה לסוף המשפט וחוסר רגישות לסדר המילים.
רק קח בחשבון שאו"ל יגידו לך ש"נדידת גן" היא תופעה מופשטת מדי ולא סבירה בעליל…
@דוד,
חשבתי שהנקודה הזו עשויה לבלבל אבל לא רציתי להקדיש לה מקום ברשומה, אז תודה על ההזדמנות להבהיר. כשאני אומר שלאנשים יש שליטה זהה בשפה, אני לא מתכוון ליכולת שלהם לכתוב או לכישורי הנאום שלהם; אני מתכוון לכך שכל תינוק אנושי שגדל בסביבה רגילה ילמד להבין את השפה ולהתבטא בה באופן שוטף לפי אותו לוח זמנים. לא יהיה מצב שבו ילד (בריא) כלשהו לא יצליח להבין משפטי שאלה, בלי קשר לרמת האינטיליגנציה שלו. למעשה, אין קשר בין אינטיליגנציה ובין יכולות שפה בסיסיות, וגם אנשים "טיפשים" מסוגלים להטות פועל בשלל בניינים וזמנים, למרות שזו מערכת די מורכבת.
@ארן,
נראה לי קצת מוגזם להאשים את חומסקי בזה. מחקר שפות "אקזוטיות" הוא אחד הצדדים הפעילים ביותר במסגרות גנרטיביות ופונקציונליות כאחת, ודווקא חצי המאה האחרונה היתה עדה לכמות עצומה ומבורכת של תיאור שפות לא-מוכרות. אתה מכיר נתונים על מחקר שפות נכחדות במהלך המאה האחרונה? כי אני חושד ש"הסטת משאבים" הוא ביטוי כוללני מדי.
@דובי,
אתחיל מהסוף.
1. דקדוק אוניברסלי בשום פנים ואופן לא אמור לתפוס לגבי שפות של חייזרים; הוא מאפיין את השפה הטבעית של בני אדם (ובגלל זה לא התרשמתי במיוחד משפת הנאבי).
2. מה שבלשנים תיאורטיים מנסים להפיק הוא מודל של השפה. אנחנו רוצים לראות איך היא עובדת, מה ניתן ומה לא ניתן לעשות בה, ובמידת האפשר גם למה. תופעת לוואי של תיאוריה חזקה תהיה חיזוי מדויק של שפות, הן קיימות והן עתידיות. אחת הבעיות במפעל הקוגניציה היא שמדעי המוח והניורולוגיה עדיין לא בשלב שבו אפשר לעשות התאמה אחד-לאחד בין עץ תחבירי (נגיד) ובין אזורים במוח או ניורונים, אבל זה עניין של זמן.
מה אוונס ולוינסון מנסים להפיק מהדיון הספציפי הזה – כתבתי על זה 2000 מילה ואני עדיין לא בטוח. כגנרטיביסט, הייתי אומר "להציק". אבל ברצינות, הם מנסים להסיט את השיח לכיוון אחר: לא תיאור המודל, שלשיטתם לא קיים, אלא תיאור הגורמים שמובילים לתוצר סופי ודרכם תיאור הקוגניציה שלנו כולה.
3א. ההנחה החומסקיאנית הקלאסית הוא שדקדוק אוניברסלי התפתח במוח ובשלב הזה של ההיסטוריה האנושית הוא אכן קיים בפני עצמו. הטיעון הקלאסי שמאחורי ההנחה הקלאסית הוא זה הנוגע לרכישת שפה (הנכדה של חומסקי יכולה לרכוש שפה, החתול שלה לא יכול).
3ב. אני לא בטוח לגבי חוסר התועלת שבהגיון אבולוציוני שכזה: אם אתה יוצר מנגנון שמאפשר לתינוק לרכוש שפה באופן קל ומהיר, הוא יצטרך להשקיע מעט משאבים במטלה הזו.
3ג. מגבלות קוגניטיביות וחוץ-לשוניות קיימות גם קיימות (למשל זיכרון לטווח קצר), אבל הן לא יכולות להסביר הכל. הן לא מסבירות למה מילות שאלה מתנהגות כמו שהן מתנהגות, או את ההתפלגות המסוימת מאוד של כינויים חוזרים. מה שכן, יכול להיות שאם נצליח להראות שבאף שפה אין צורת מרובע נגלה שהחלק הזה במוח שלנו עובד עם כמה פעולות מעניינות ומופשטות של תורת הקבוצות וזהו (ראה את התגובה של הארבור לפרטים טכניים).
4. אם המרכיבים הבסיסיים של יכולת השפה התפתחו כדי לאפשר תקשורת – מה שמאוד יכול להיות – אז אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מקום בדיון. אין ספק שמנגנון השפה שלנו "רוכב" על יכולות קוגניטיביות אחרות (הביטוי היפה באנגלית הוא co-opt), אבל הוא גם גורם להן להתפתח בכיוונים אחרים (למשל, כך טוענים, יכולות רקורסיביות שונות). גיא דויטשר מציג סיפור-מעשה אפשרי אחד בחלק הלפני-אחרון של "גלגולי לשון".
5. ורק לגבי "יכולת מוגבלת לשפה אצל פרימטים אחרים" – מאוד מאוד מוגבלת, עד כדי לא קיימת.
נהניתי מאוד לענות לכולכם, אנא המשיכו ברעל.
5. אני בטוח שאני לא צריך לספר לך על קאנזי, נכון? רמת השפה שלו הוקבלה לרמת השפה של ילד (ילדה, למעשה) בן שנתיים.
@דובי,
באשר לקאנזי, הייתי ממליץ על הפוסט הזה של הבלשן ג'פרי ק. פולום. פולום תוקף בצורה יפה את הטענות שקאנזי דובר שפה אנושית. הציטוט האהוב עליי מתוך הפוסט:
בן – http://www.amazon.com/Talking-Ape-Language-Evolved-Evolution/dp/0199279403#reader_0199279403 , עמוד 11. הפוסט של פולום אינפנטילי. הבנה של שפה דבורה היא השלב הראשון של התפתחות שפה, והיא קיימת בפוטנציה אצל בונובואים. מי שלא רואה את החשיבות של זה, לא ברור לי איך הוא בכלל יכול להיות בלשן.
(וקצת פחות בעצבים) – ההתייחסות אך ורק ליכולת התבטאות מעכבת את היכולת של בלשנים להבין את התפתחות השפה. צריך לזכור שהיכולת להבין שפה התפתחה לפני השפה עצמה, ולכן חשוב לזהות את השלב האבולוציוני בו התפתחה היכולת הזאת. לקאנזי יש יכולת התבטאות נמוכה, אבל יכולת הבנה גבוהה יחסית למה שהיינו מצפים מחיה שאין לה שום מנגנוני שפה טבעיים.
מעבר לדיווח של בורלינג יש גם סרטונים של קאנזי ביוטיוב, ואפשר להתרשם מהם לבד. מה שקאנזי יודע לעשות הוא לזהות מילים בודדות (או ליתר דיוק, "לקסיגרמות") מתוך משפט. את זה גם כלב יודע לעשות אם תאלף אותו כמו שצריך, אבל מכאן ועד להגיד שלכלב יש התחלה של כישורי שפה? כמובן שזיהוי סמלים הוא חלק ממערכת תקשורת, אבל מכאן ועד התחלה של שפה המרחק הוא רב.
למיטב ידיעתנו, לא קאנזי ולא אף חיה אחרת לא מסוגלים לענות על שאלה; הם לא מסוגלים להביע דעה; הם אף פעם לא משתמשים בסמל בצורה מופשטת; והם לא מפיקים בעצמם דבר מלבד לקסיגרמות. (למעשה, קופנים אחרים – לא יודע לגבי קאנזי – משתמשים בלקסיגרמה "מברשת שיניים" עבור "אני רוצה לצחצח שיניים", "אני רוצה לאכול", "איפה מברשת השיניים", "זמן ללכת לישון" וכן הלאה.)
הרושם שמתקבל אצלי הוא שקאנזי הוא בונובו חכם בצורה בלתי רגילה ובעל יכולת מרשימה לתקשר. אבל זהו. יש כמה ניסויים מתחום רכישת השפה שנועדו לבדוק אם ילדים מבינים מילים במובנן האיקוני או המופשט, אבל ראבג'-רומבו (שעובדת איתו) לא ביצעה, או לא מעוניינת לבצע אותם.
אז רמת השפה של קאנזי אולי הוקבלה לזו של ילד בן שנתיים, אבל זו היתה טעות. האם השפה שלנו התפתחה ממשהו דומה? קרוב לוודאי, אבל לא כל תקשורת היא "בסיס" לשפה.
להגנתו של פולום, הוא כותב לא מעט על מה חיות מסוגלות ולא מסוגלות להבין, וכשהוא רואה שמישהו ברדיו אומר "החיות האלה מבינות אנגלית. ברצינות", קופץ לו פיוז. כמובן שאנחנו כאן מגיבים אחרת, ולכן אנחנו עדיפים עשרות מונים על סקוטי רגזן [גילוי נאות(?): פגשתי אותו פעם, אבל הוא בטח לא זוכר].
אוקיי,
קודם כל, השם הוא בן לי (אבל זה בסדר, כולם מתבלבלים בהתחלה).
תודה על ההפנייה. אמזון לא הציג לי את עמוד 11 אבל מצאתי ב-גוגל בוקס (בכלל, יש שם יותר עמודים, אז עדיף שהלינק הזה יופיע גם בתגובות).
שנית, באמת שאין צורך בעצבים. הפוסט של פולום באמת עלול להיראות אינפנטילי למי שלא רגיל לסגנון שלו, אבל הוא בכל זאת עשה מספיק בחייו בשביל להיות ראוי לתואר בלשן (כולל להיות כוכב רוק בנעוריו!).
אני סבור שהטענה שלו שיש הבדל מהותי בין יכולות השפה של בני אנוש ובין יכולות השפה של קאנזי עומדת בעינה. שים לב שבשום שלב הוא לא התייחס למנגנונים אבולוציוניים. אותי באופן אישי זה (סליחה מראש) פחות מעניין, ואולי גם אותו.
היי איתמרק ותודה על התשובה.
אני לא בלשן והידע שלי בבלשנות מאוד מצומצם. אבל אני חושב שרוב מה שכתבת בתגובה לא ממש רלוונטי.
1) אתה כותב ש"כל תינוק אנושי שגדל בסביבה רגילה ילמד להבין את השפה ולהתבטא בה באופן שוטף לפי אותו לוח זמנים". אני לא יודע מה מלמדים בקורסים ברכישה, אבל רוב מי שגידל יותר מילד אחד יגיד לך שזה לא נכון. יש ילדים שמתחילים לדבר מוקדם ויש ילדים שמתחילים לדבר מאוחר בפערים מאוד משמעותיים. גם אם אתה מתכוון לסדר שבו השפה נרכשת, זה עדיין לא נכון. יש ילדים שמתחילים לדבר בניסוי וטעיה, ויש ילדים שמתחילים לדבר מאוחר יותר עם הרבה פחות טעויות.
האם ילד שמתחיל לדבר בגיל שנה ומשהו עם המון טעויות וילד שמתחיל לדבר בגיל שנתיים ללא טעויות רכשו את השפה לפי אותו לוח זמנים?
2) אתה כותב ש" לא יהיה מצב שבו ילד (בריא) כלשהו לא יצליח להבין משפטי שאלה, בלי קשר לרמת האינטיליגנציה שלו". אני לא יודע לגבי ילדים, אבל לגבי מבוגרים ונוער אני בטוח שזה לא נכון. רמת הבנת הנקרא והנשמע היא לא אחידה לכל בני האדם, ישנם רבים שלא מסוגלים לפרסר משפטים מורכבים (רקורסיביים למשל) או שאלות יותר מורכבות מ"איפה השרותים?". פינטר אוסף כל מיני משפטים מבלבלים מעיתונים, אתה באמת חושב שכולם יכולים להתמודד איתם באותו אופן?
3) אתה כותב "למעשה, אין קשר בין אינטיליגנציה ובין יכולות שפה בסיסיות, וגם אנשים "טיפשים" מסוגלים להטות פועל בשלל בניינים וזמנים, למרות שזו מערכת די מורכבת.". זה כבר נשמע כמו פוליטיקלי קורקט, אלא אם כן אתה מגדיר את יכולות השפה הבסיסיות בתור "אוסף היכולות שמשותפות לכולם" אני לא רואה איך זה נכון. לא פגשת אף פעם אנשים שלא מסוגלים לנסח משפט מהתחלה עד הסוף או שלא מצליחים להבין משפטים מורכבים? אני בטוח שהם לא היו הסטודנטים המצטיינים בכיתה. אני חושב גם שלא כל אחד יכול לבצע את כל ההטיות (קופצת לי הדוגמה של גוף ראשון עתיד, אבל יתכן שפה מעורבים אספקטים חברתיים.)
בלי כל קשר – ברור לי שאני נטפל פה לפינה ולא לעיקר הפוסט. השאר היה באמת מאוד מעניין.
דוד.
לגבי אוניברסלים, אני סקרן, מה בעצם האורתודוקסיה ב-MIT כיום? האם גם אחרי האוזר (אם יורשה לי), פיץ' וחומסקי 2002 מדברים על אוניברסלים (למעט רקורסיה)?
אתה חוזר על הטענות הידועות על שלבים אחידים ברכישה, משך רכישה זהה ודרגת שליטה סופית קבועה בשפה. אני לא בקיא בכלל בספרות על רכישה, אבל אני כן יודע ששתי הטענות הראשונות הן לא בדיוק בקונצנזוס. ואת הטענה השלישית צריך להגדיר בצורה מדויקת, כי כפי שהיא מנוסחת ברור לכולם שהיא לא נכונה, ובדרך כלל כשחוזרים על רשימת הטיעונים של חומסקי מ-1965 או משהו שוכחים להגדיר את זה בצורה מדויקת, ואין פלא שההדיוטות מתקוממים, כמו שהתקוממו כאן. המאמר האחרון של דברווקה, שעשו ממנו הרבה עניין ב-Language Log, מצביע דווקא לכיוון השני. נכון שהוא לא הוכחה ניצחת, אבל מצד שני לא ראיתי הוכחה, אפילו לא בלתי-ניצחת, שיש דרגת שליטה סופית קבועה בשפה, אז אני לא יודע צריך להניח שדווקא זה הדיפולט (בסגנון, "כל אחד מהטיעונים שחומסקי חשב עליהם לפני 53 שנה הם כנראה נכונים, אלא אם כן הוכח מעל לכל ספק שאינם נכונים").
ובקשר להערה הסוציולוגית — יש לי תחושה שפעם חוקרים מדיסציפלינות כמו פסיכולוגיה קוגניטיבית ומדעי המחשב התאמצו יותר להבין את הקאטינג אדג' של התחביר הגנרטיבי. אני מניח שהדעיכה בפופולריות של התיאוריה, לפחות בקרב אנשים שהקריירה שלהם לא תלויה באמונה בה, נובעת הרבה מהמופשטות הגוברת והולכת של התיאוריה, והבסיס המתודולוגי הרעוע שנשענות עליו ההתפתחויות האחרונות האלה (אחזור ואזכיר בהקשר הזה את הפרקים המצוינים בתחילת Simpler Syntax של קוליקובר וג'קנדוף). למי יש כוח לעקומת הלמידה התלולה שצריך כדי להתמודד עם "התיאוריה המופשטת והמסובכת", אם אתה לא מקבל את האמצעים שמשמשים לבסס אותה. נראה לי שהמאמר האחרון של Gibson & Fedorenko מנסח את הגישה הזאת בצורה חריפה. (אגב, אני לא מקבל את כל הטיעונים שלהם, ובבלוג Talking Heads היו כמה טענות נגד טובות. אני רק אומר שהם מנסחים גישה מקובלת בקרב פסיכולוגים קוגנטיביים.)
בואו נרחיב את הפינה. יש כאן כמה דברים, כמו שטל ודוד ציינו.
א) לוח זמנים לרכישה. אולי לא הייתי צריך להכליל עד כדי כך. אני מתכוון לדבר כזה: עוד כשהילד יודע לומר רק מילים בודדות, הוא יכול להביל בין "קיפי מדגדג את עוגיפלצת" ובין "עוגיפלצת מדגדג את קיפי". עוד לפני שהוא מסוגל להגיד משפט שלם, הוא מתמצא בהיבטים מסוימים של תיאוריית כבילה (שימוש בכינויי גוף חוזרים, כמו "גרגמל נתן המבורגר לעצמו/לקרמיט/לו").
ישנה מסגרת כללית גם עבור שימוש, לא רק הבנה: מילים ראשונות בערך בגיל שנה, ובסביבות שנה וחצי כבר צירופים של כמה מילים. במהלך השנתיים הבאות יש צמיחה רצינית, ועוד לפני גיל 4 הילד יודע להשתמש באלפים רבים של מילים ובמבנים מורכבים יותר (יכול להיות שילד יתחיל את התהליך קצת יותר מאוחר ויתחיל לדבר בגיל שנתיים, אבל אני בספק אם הוא יתחיל לדבר בגיל שנתיים בלי טעויות). הדקויות שבתוך השלבים האלה – זה כבר עניין לחוקרי רכישה ובזה אני פחות מתמצא, אבל מה שיפה הוא שגם טעויות הן בדרך כלל שיטתיות למדי. כאמור, מה שעוד חשוב הוא שזה לא משנה אם השפה היא עברית, וורלפירי או שפת הסימנים האמריקאית.
כמובן שיש הבדלים בין פרטים. כינויי גוף ידועים בכך שהם בעייתיים לרכישה, כנראה בגלל השימוש במשתנים. לך תבין ש"אתה" יכול להיות מישהו אחר בכל פעם, ושכל אחד חושב שדווקא הוא "אני", או שגם לחבר שלי בגן יש "אמא" משלו (דוגמה יפה שסיפר לי קולגה). למעשה, יש שפות שבהן רוכשים את צורת גוף ראשון לפני גופים אחרים, ויש שפות שבהן זה הפוך, וגם בתוך כל שפה יש פרטים שירכשו את כינויי הגוף לפי סדר שונה. אבל אל חשש – עד גיל 4 הרוב נחתם.
בהקשר הזה שווה להזכיר שעל המאמר של או"ל הגיבו לא מעט חוקרים הטוענים שמודלים חישוביים שונים מסוגלים להסביר רכישת שפה גם ללא צורך ב"אינסטינקט שפה" כזה או אחר, אבל צריך לשים לב איזה מידע מוקדם הם כן מזינים לאלגוריתמים שלהם.
ב) דרגת שליטה סופית וקשר לאינטיליגנציה. אחרי שאמרנו את זה, אפשר לראות מה הכוונה ב"דרגת שליטה" – הבנה ושימוש במבנים דקדוקיים בסיסים. אני מסכים לחלוטין שצריך להגדיר את זה בצורה מדויקת, אבל אני עדיין מחכה לפגוש אדם בוגר ובריא שלא מצליח להשתמש בפעלים בעבר, במילות שאלה או בצירופי שייכות. אתה יכול לתת דוגמה לשאלה מורכבת יותר מ"איפה השרותים?" שמישהו לא הצליח להתמודד איתה?
המשפטים שפינטר ואנחנו אוספים הם לרוב כאלה שיש בהם דו-משמעות מסוימת שמקשה על העיבוד, וזו בדיוק הפואנטה: אנשים מתקשים עם המשפטים האלה בגלל שהם מנסים להבין אותם לפי הכללים הרגילים שלהם, וכשהם מסתבכים הם נתקעים. אין להם דרך אחרת לנתח את המשפט. זה כבר נוטה יותר לכיוון יכולות קוגניטיביות אישיות, כמו זיכרון לטווח קצר, אוצר מילים אקטיבי וכיו"ב.
מעבר לזה, ישנם מחקרים שונים על מפגרים עם שליטה מושלמת בשפה ועל אנשים שסבלו מפגיעה מוחית שגרמה לבעיות בכישורי השפה שלהם אבל לא גרעה להם מהאינטיליגנציה, ככה שקשר ישיר בין שפה ואינטיליגנציה ודאי שאין.
ג) אוניברסלים והפשטה. טל, אני לא יודע בדיוק מה האורתודוקסיה ב-MIT (או באוניברסיטאות אחרות), אבל אני מתרשם ש-UG היא עדיין ההנחה השלטת (תראה מי הגיב על המאמר של או"ל: פסצקי, נווינס, הארבור, גם ג'קנדוף, ובטח פספסתי עוד כמה).
בכל מקרה, ודאי שעדיין מדברים על אוניברסלים, כמו שניסיתי להסביר למעלה ברשומה. אבל אני חושש שמרוב דיבורים על "הפשטה" אנחנו עושים מיסטיפיקציה, אז הנה דוגמה נחמדה:
נתתי ליובל בקבוק יין. עכשיו נוציא את המושא וניצור מילת שאלה:
מה נתתי ליובל __? עכשיו בואו ננסה משהו אחר:
נתתי ליובל בקבוק יין ולבן לי טבלת שוקולד.
*מה נתתי ליובל __ ולבן לי טבלת שוקולד?
יש שתי בעיות עם המשפט האחרון. הראשונה היא שיובל אוהב דוגמאות עם מכבי, אבל בעיה אחרת היא שאי אפשר להוציא שם עצם מתוך מבנה מאוחה. כשאני אומר "לא ניתן להוציא יחידה מבנית X ממבנה שמאפייניו הם Y", זה מופשט ומסובך, בטח. אבל כל פורמליזציה של תופעה היא מופשטת ומסובכת.
ד) גיבסון, פדורנקו ורבים אחרים. טד גיבסון מתלונן על שיפוטים, ואני יכול להבין אותו. רק בחודש האחרון יצא לי לדבר עם לפחות שלושה חוקרים (אחד מהם כותב בבלוג הזה ממש!!!1) על איך שיפוטים הם הפיל בחדר הבלשני ואיך זה גורם להם לבעיות במחקר. בסדר. גם אני מסכים עם המוחות המדברים.
לגבי עקומת הלמידה הנדרשת עבור אנשים מתחומים אחרים, בסדר. גם בשביל להבין מכניקת קוואנטים נדרשת עקומת למידה, אבל אף אחד לא יטרח אם הוא לא מקבל את "האמצעים שמשמשים לבסס אותה". כנראה שמכניקת קוואנטים יותר מפתה.
לאחרונה ניסיתי לקרוא כמה מאמרים מכתבי-עת שעוסקים בגנטיקה. הנושאים עניינו אותי, אבל השפה היתה טכנית מאוד, ובסוף החלטתי שזה לא שווה את המאמץ. אני מניח שאם מישהו היה מציע לי אלטרנטיבה לא מסובכת, הייתי הולך עליה גם אם המודל שהיא היתה מציעה היה פחות יציב ואם היא היתה מסוגלת להסביר פחות תהליכים. מקור טוב להרחבת הדיון הזה בהקשרי בלשנות ואינטרדיסציפלינריות הוא מאמר של שולי וינטנר בכתב העת "בלשנות חישובית" מלפני חצי שנה בערך.
תודה על התגובה!
לא לגמרי הבנתי מה אתה מנסה להגיד ב-ג'… לתמוך ב-UG זה הרבה יותר מלטעון שיש אוניברסלים (למעשה טיפולוגיסטים פונקציונליים מקדישים את מיטב מאמריהם לאוניברסלים מפוקפקים): זה לטעון שהבסיס של האוניברסלים האלה הוא גנטי. לא?
לגבי ד': אין לי מושג במכניקת הקוונטים ובגנטיקה, אבל אני סומך על הקהילות המדעיות הרלוונטיות שיש להן סטנדרטים ראויים של הוכחה, ולכן התיאוריות המסובכות האלה משקפות ידע של ממש על המציאות, ולכן אם חו"ח יהיה לי אי פעם צורך אמיתי במכניקת הקוונטים אני אשקיע את הזמן שדרוש בשביל להבין אותה.
ותודה על הלינק למאמר של שולי וינטנר, אני מסכים עם כל מילה שם — אם כי המחקרים שהוא משווק לאנשי NLP הם מחקרים כמותיים ואמפיריים, שלא לומר בעלי גוון פונקציונלי…
איתמרק, לא ברור לי אם הטענה שלך כי הטענה שלהם תהיה ש"נדידת גן" הוא הסבר בלתי סביר נוגעת לאנלוגיה, או להסברים דומים לעניין השפות.
כי גנים נודדים. רקומבינציה, נדמה לי קוראים לזה. בדרך כלל, בין כרומוזומים מקבילים (אין יש לך כרומוזום 3 אחד, וכרומוזום 3 שני, הרי שלקראת יצירת תאי המין הם (לפעמים?) מחליפים ביניהם מטען גנטי. כלומר גנים.
השחלוף בין כרומוזום Y לכרומוזום X הוא נדיר יותר. אבל קורה. ואם המקטע שאחראי להפיכת השחלות לאשכים (עוברי יונקים מתחילים כנקבות) נודד מ-Y ל-X, וזה קורה (בטח יש שם לתופעה\תסמונת. אין לי כוח לחפש), הרי שגם בן אנוש עם XX יהיה גבר שלם ומושלם. נדיר, אבל קורה.
(ככלל, מעריכים בכאחוז את מספר הילודים עם תסמונות הקשורות להתפתחות מינית לא "תקינה".)
ובאשר לאוכלוסיות, אז כמובן שיש אוכלוסיות שדברים כאלו נפוצים יותר ופחות. הבנתי שאצל הבדווים בנגב יש אחוז ניכר של ילדות שבגיל ההתבגרות מגלות שהן לא.
ואם נרחיב את היריעה, נגלה בטבע מוזריות בלי סוף. לא זכור לי כרגע משהו ספציפי ביונקים, אבל בדגים יש שפע של "מוזרויות". למשל דגה שהופכת לדג, אם קורה משהו לזכר של הלהקה.
אילו הסברים מקבילים בעולם השפות יכולים להיות? אני לא יודע. אולי איזה טירן דוקטור-סוסי שאילץ את נתיניו להשתמש במילות השאלה רק באמצע המשפט.
וברצינות, אנחנו יודעים שבני אדם מסוגלים להתגבר על התכנות שלהם בשפע של דרכים. אנחנו לא מחרבנים בכל מקום, לא מקיימים יחסי מין עם כל מה שזז, וכן הלאה. למה כל כך קשה לקבל את הרעיון שאולי חלק מהשפות התגברו על עקרונות מתוכנתים מסויימים?
אוף. "אוכלוסיות שדברים כאלו נפוצים *בהן* יותר ופחות"
האם אובדן יכולות התחביר בשעות מאוחרות אינו הוכחה למשהו?
מאוד מענין.
אם אני מבין נכון (אני לא בלשן, אז יכול להיות שלא) ניתן לענות על השאלה בניסוי (שמסיבות אתיות לא ניתן לבצע: ממציאים שפה לא-UG, ומלמדים מבוגרים לדבר בה. מביאים אותם לאי בודד ונותנים להם להוליד ילדים. לפי תיאורית חומסקי, הילדים לא יצליחו ללמוד את השפה.
אולי אפשר לעשות ניסוי כזה רק במבוגרים ולהשוות האם קשה יותר ללמוד נוואחו מאשר שפה לא UG.
@moddy: בוודאי שעשו ניסוי כזה. קוראים לו "החייאת השפה העברית" ואת התוצאות שלו אתה שומע וקורא מדי יום.
(לחלופין, יש אנשים שמנסים ללמד את הילדים שלהם אספרנטו. זה גם לא הולך מי יודע כמה)
@אסף,
התכוונתי ש"נדידת גן" הוא הסבר שמשתלב עם שאר האילוצים והמאפיינים של המערכת, וככזה הוא לגיטימי, כמו הסברים של תופעות שונות בדקדוק גנרטיבי.
לשאלתך, למה לא להניח שכמה שפות "התגברו" על אילוצים אוניברסליים שקיימים במוח – לא יודע. זה נראה לי מוזר עבור תיאוריה מדעית, אבל בהחלט נתת לי חומר למחשבה. גיא דויטשר טוען שככה התפתחו פסוקיות הזיקה. מי יודע.
@moddyfire,
אפילו לא צריך ללמד את ההורים כלום: מספיק לקחת את התינוקות לאי בודד ולראות איזו מין שפה הם ממציאים. כמו שציינו כאן מתישהו, הדבר הקרוב ביותר שהיה הוא מקרה שפת הסימנים בניקרגואה, ושם השפה שנוצרה בהחלט UG-ית.
אם אני מבין נכון, @יובל טוען שעברית אינה מתאימה לאילוצי UG. זו לא הדעה הרווחת.
לא הבנת נכון.
הכוונה היתה שהעברית של דור המחיים, אליעזר ושות', היתה שפה לא UG-ית (כי הושפעה רבות משפות האם שלהם בדרכים בלתי-מודעות, וחלקים נרחבים ממנה היו נסיונות תיקון מלאכותיים מאוד).
@יובל: העברית של בן יהודה היא לא UG?
@איתמרק: העובדה שפעם אחת, או אפילו בכל הפעמים שתועדו, שפה שנוצרה באופן טבעי היתה UG, לא מוכיחה הרבה.
בואו נניח שבשום שפה המדוברת כיום אין צורת מרובע. אפשר להסביר את זה בכמה תיאוריות:
– מוח אנושי לא מסוגל להבין שפה שיש בה צורת מרובע. (חומסקיאנים)
– מקרה: אף שבט לא הזדקק לזה עד היום, ואם יהיו כמה מיליוני שפות אנושיות סביר שבאחת מהן יהיה כזה.
– גורמים חברתיים ותרבותיים לא יגרמו ליצירת מבנה כזה מתוך שפה קודמת. (אולי זה מה שאו"ל מתכוונים)
ההצעה שלי היא לבדוק את ההיפותיזה הראשונה.
מודי:
ואולי, לא הכל שחור ולבן?
אולי אותה צורת מרובע היא קשה יותר למוח אנושי מאשר צורת אליפסה, וגם אם תתפתח צורת מרובע, היא תשחק תוך דור או שניים לתצורת אליפסה?
מצד אחד, זה נשמע לי הסבר הגיוני. מצד שני, זה מקשה על הבדיקה האמפירית.