התחלה לא שגרתית: אתן לכם משפט, ותגידו לי לאיזו סיטואציה הוא יותר הולם: (1) או (2).
- במשפחתו יש מסורת ארוכה של שירות צבאי: אבי סביו נלחם עם נפוליאון.
- מדברים על רוסי.
- מדברים על צרפתי.
אני, לפחות, חשבתי על 2.
למה זה לא שגרתי, תשאלו? ובכן, קיראו את המשפט הבא והגידו לי:
- המנהיג לא היסס מכניסה למערכת המלחמות האירופית: הוא הודיע כי יילחם עם נפוליאון.
- מדובר על מנהיג גרמני זוטר שכרת ברית עם אוסטרו-הונגריה.
- מדובר על מנהיג גרמני זוטר שכרת ברית עם צרפת.
כאן דווקא 1 בולט.
דוגמה "מינימלית" זו, וגם רוב מוחלט של תוצאות החיפוש הראשונות בגוגל, מסכימות שאחרי הביטוי "נלחם עם" מופיע האויב. שאר התוצאות מסכימות שאפשר "להילחם עם" כתחליף ל-"להילחם במצב של" או ל-"להילחם באמצעות". למשל "נלחם בנפש חשופה", או "נלחם בחרב שלופה". הדוגמא האחרונה הזו מקרבת אותנו ללב העניין פה: אחרי "עם" יכולים גם לבוא שותפים ללחימה! וכך נפתחת דו-משמעות מסקרנת ביותר – כזו של מובן והיפוכו.
איך נתקוף דבר כזה תחבירית? אני מניח שבכיוון הזה: יש כאן שני פעלים נפרדים. האחד הוא "להילחם עם", פועל יוצא שהוא נרדף ל-"להילחם ב-", והמושא שאחריו הוא היריב. זו הדוגמא של המנהיג הגרמני הזוטר.
האחר הוא "להילחם", פועל עומד שאינו דורש מושא, אך ניתן להעשיר אותו בתיאורי זמן, מקום ואופן. "עם" מתחילה במקרה זה תיאור אופן, וזוהי הדוגמא הראשונה עם הלוחם הפשוט. הוא נלחם, ולחימתו התרחשה במסגרת צבאו של נפוליאון.
בתפילה לשלום חיילי צה"ל נכלל הפסוק "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". יצא לי לשמוע חזן שהתבלבל ואמר "להלחם בכם" במקום "להלחם לכם", ובכך הפך את המשמעות.
[…] הבלוגים המבטיחים של 2010 ע"י אפלטון (תקראו, זה טוב), בודק מה קורה שם עם מילת היחס "עם" כשהיא מצטרפת […]
רגע. אז למה האינטואיציה שונה בין שתי הדוגמאות?
מה שהפליא אותי היה דווקא השימוש בצורה "סביו" במקום "סבו". וגם: "היסס מכניסה" במקום "היסס להיכנס". לא נשמע מוכר אפילו.
הסבר אפשרי לתופעה: הסבירות השונה של המטונימיה בכל אחד מההקשרים. הרי בכל אחד מהמקרים אף אדם יחיד לא נלחם בנפוליאון — מה שקרה למעשה הוא שהצבא הרוסי נלחם בצבא הצרפתי. "אבי סבו" (או "אבי סביו") הוא סתם אדם פרטי, חביב כזה עם זקן, ואילו "המנהיג" הוא מועמד סביר יותר לשמש כמטונימיה לצבא כולו. אולי ההטייה הזאת גוברת על ההטייה שנובעת מהשכיחות השונה של ההקשרים התחביריים.
בכל מקרה זו דוגמה נחמדה לריבוי סוגי הידע שמשמשים לפתור דו-משמעות. היה מעניין לעשות ניסוי זמני קריאה כדי לראות מתי בדיוק בתהליך העיבוד משתמשים בידע הזה (הניחוש שלי: ממש מיד, כלומר בזמן בניית המבנה התחבירי).
בעיני "להילחם עם נפוליאון" זה להילחם לצידו, בשני המקרים.
אם נפוליאון הוא האויב – נלחמים בו, לא עמו.