- יום העצמאות הוא חג המנגל והחומוס, ואתם מוזמנים לחפש בעצמכם קשר להפוסט הזה, שמסתפח להפרויקט המולטי-פטריוטי שהנהיג כאן איתמרק.
- זהו פוסט סינרגטי המשותף לאיתמרק דנן ולהח"מ. ההשראה אליו התקבלה מזיוה ויילר, אוניברסיטת ת"א.
נתחיל. הביטו נא בהנתונים הבאים והסכימו איתם בהנהון נמרץ: (כוכבית פירושו – לא טוב, צורם)
- ראינו אתמול סרט סבבה
- *ראינו אתמול סרט אחלה
- ראינו אתמול אחלה סרט
- *ראינו אתמול סבבה סרט
- ראינו אתמול סבבה של סרט
- *ראינו אתמול אחלה של סרט
- הסרט היה פשוט אחלה
- *הסרט היה פשוט סבבה (זה שיפוט קצת גבולי. אז לא נתלה בזה הרים ו/או גבעות)
- בסבבה שלי
- *באחלה שלי
- הסרט היה סבבה לגמרי
- *הסרט היה אחלה לגמרי
געוואלד! מה קורה כאן?
ובכן: האינסטינקט הטבעי הוא להגיד שסבבה ואחלה שניהם שמות תואר, והסיבה ברורה: שניהם נקשרים ל- (או מאייכים) שמות עצם. כמו סרט. הם גם נשמעים די נרדפים. אבל כל אחד מהזוגות לעיל מראה לנו שאוקיינוס מפריד ביניהם, או לפחות ים תיכון.
משפטים (1)-(4) מלמדים אותנו על סדר המילים בצירופים השמניים שיש בהם סבבה או אחלה. עושה רושם שהראשון מתנהג באופן "שֵמי" (כלומר בא אחרי שם העצם) והאחרון באופן "הודו-אירופי" (כלומר בא לפני שם העצם). נקודה לצוקרמן ולהיברידיוּת שלו (אחלה לא לבד. ועל כך, בהמשך).
אך אויה, מגיעים (5)-(6) וטורפים את הקלפים. שם תואר קלאסי לא אמור בכלל להופיע ליד של שכזה! (דיברנו פעם על סוגים של של. בערך) הנה:
- *ארוך של סרט
- *ירוק של בית
ומי כן מופיע שם? דווקא שמות עצם:
- יופי של סרט
- מותק של שחקנית
- בובה של ילדה
- תענוג של גלידה
וגם (7)-(10) מסתדרים לנו עכשיו: סבבה מסתמן כשם עצם, אחלה נשאר שם תואר (נסו: "הסרט היה פשוט טוב", "הגלידה הזאת פשוט קרה", "בטירוף שלנו"). אבל מה קורה כשמנסים להושיב את שמות העצם לעיל במבנה של (2)? בלגן, זה מה:
- *ראינו סרט יופי
- ?פגשנו שחקנית מותק
- יש לך ילדה בובה
- *מוכרים שם גלידה תענוג
הסבר אפשרי אחד הוא שיש כאן השוואה שהושמטה, אבל השוואות כמו השוואות, עובדות רק במקרים מסוימים. כשאומרים "יש לך ילדה בובה" זה בעצם קיצור של "הילדה שלך היא למעשה זהה לבובה, על כל המשתמע מכך", או "יש לך ילדה שהיא בובה", או פשוט "יש לך בובה". שזה בסדר. השוו עם "*הסרט הזה הוא בעצם מושג היופי", משהו שאי אפשר לומר (גם לא על סרטים עם פן בלשני).
נפרק את הפאזל:
- *ראינו סרט יופי = *ראינו סרט [שהוא] יופי = *ראינו יופי
(כי אי אפשר "*הסרט הוא בעצם יופי", משום שיופי הוא מושג מופשט) - פגשנו שחקנית מותק = פגשנו שחקנית [שהיא] מותק = פגשנו מותק
(כי אפשר "השחקנית הזו לא סתם אישה אלא מותק", כש"מותק" בא במובן של "עלמה נוחה לבריות") - יש לך ילדה בובה = יש לך ילדה [שהיא] בובה = יש לך בובה
(כי אפשר "הילדה הזו ממש זהה לבובה") - *מוכרים שם גלידה תענוג = *מוכרים שם גלידה [שהיא] תענוג ~ *מוכרים שם תענוג
(כי אי אפשר "*הגלידה הזו היא התענוג בהתגלמותו", למרות שבטחיש מי שיחלוק עלינו)
מישהו כאן צריך לעשות חושבים רציני. נגיד, הנודניק הזה מהסמיכויות. אולי עד פוסט סוכות יהיו לנו הסברים משכנעים ומהפכה בתחום המורפולוגיה.
למה סוכות? כי אם אחלה וסבבה הם לולב והדס, כלומר חיים בתפוצה פחות או יותר משלימה, אז אפשר להכניס למסיבה גם אתרוג וערבה:
האתרוג הוא חרא. סופרמן לשוני שנדבק (פאן אינטנדד) לכל מקום:
- זה חרא סרט.
- זה חרא של סרט.
- זה סרט חרא.
- הסרט הזה פשוט חרא.
- "שאטר איילנד".
והערבה הינה פקקטה, מילה שיובל אוהב במיוחד.
- *זה פקקטה סרט.
- *זה פקקטה של סרט.
- *זה סרט פקקטה.
- *הסרט הזה פקקטה.
- *הסרט הזה פשוט פקקטה.
- ראינו איזה פקקטה סרט.
כלומר שם תואר מאוד מוחלש, שלא יכול להופיע אפילו כנשוא רגיל ("הסרט הזה טוב") אלא רק בתוך צירוף שמני, ובסדר מילים הודו-אירופי (גלעד, הבטחנו לך).
[…] גשו כאן להפוסט הסינרגטי המיוחד בדגש קל. […]
ניתוח מעניין!
אני לא בטוח לגבי התפוצה המשלימה של "אחלה" ו"סבבה", הייתי בודק שוב את השיפוטים. "סרט אחלה" לא רק נשמע לי אחלה, אלא גם מופיע כהנה וכהנה פעמים בגוגל, וכנ"ל לגבי "אחלה של סרט".
גם סקפטי לגבי "שמי" ו"הודו-אירופי". גם כי באופן עקרוני זאת תיאוריה בעייתית להפרכה, כשיש בדיוק שתי אפשרויות (זו ביקורת שנכונה גם לגבי הרבה מהטענות של צוקרמן), וגם כי ספציפית לא נראה לי ש"אחלה סרט" הוא calque כלשהו מיידיש. למעשה סביר יותר שמדובר בהעתקה ישירה מערבית, שבה נהוג להשתמש כך ב"ערך היתרון":
אל-בית אל-כביר = הבית הגדול ("שמי")
אכבר בית = הבית הגדול ביותר ("הודו-אירופי")
בכלל, אני לא בטוח אם יש טעם לנסות להכניס ביטויים יוצאי דופן ונפוצים ביותר כמו "אחלה" ו"סבבה" לסד של דקדוק רגולרי. ל-Culicover and Jackendoff יש פרק מצוין בנושא בספרם (המצוין) Simpler Syntax (עמ' 26-29). כך, למשל, המילה enough באה אחרי התואר שהיא מאייכת ולא לפניו:
so/to/as/sufficiently/*enough big
big enough
("שמי" ולא "הודו-אירופי")
ago היא מילת יחס שמופיעה בצד הלא נכון של המשלים (he left three years ago). מאחר שגם בשפות שמיות וגם בחלק מהשפות ההודו-אירופיות מילות היחס מופיעות בדרך כלל לפני המשלים שלהן, אני לא יודע איך לסווג את זה. בהינדי (הודו-אירופית) מילת היחס מופיעה אחרי המשלים. אולי אפשר לומר שזאת מילת יחס "הינדי" ולא "איטלקית" (אם כי גם באיטלקית יש תופעה כמעט זהה, tre anni fa ולא fa tre anni).
כדבריהם:
A more direct alternative would be that children hear these words in these positions, so that's where they put them, in violation of the general phrase structure rules of English. That is, these words are learned with their position explicitly marked (עמ' 28).
ראשית שתי הבהרות לפרוטוקול: לא טענו ש"אחלה" ו"סבבה" הן בתפוצה משלימה פרופר, וההבדלה "שמי"/"הודו-אירופי" די שנואה עליי כשמדובר בסדר מילים. גם צרפתית חוטאת בסדר "שמי". אבל לפעמים צריך להכליל הכללות כדי לעשות חביתה, או משהו.
ולעניין, נראה לי שכל הטעם הוא לנסות להכניס ביטויים יוצאי דופן ונפוצים לסד של דקדוק רגולרי, גם אם לפעמים זה קשה-עד-בלתי-אפשרי כמו עם הביטוי הנהדר "worth it" (אין ברירה אלא לסווג את worth בתור מילת יחס, אחרת נתקעים עם מבנה של שם תואר+שם גוף או שם תואר+שם עצם). את הציטוט הזה של קוליקובר וג'אקנדוף אני לא קונה, הרי "סבבה" מתנהג כמו שמות עצם אחרים. תמיד אפשר לטעון שילדים לומדים מילים בודדות, אבל יש גבול גם ללקסיקליות. למה לא לטעון שהם לומדים את המיקום המדויק של כל מילה ומילה וזהו?
מילים כמו ago ו-enough מופיעות באמת אחרי המשלים, בין היתר כי מקורן בצורות בינוני, אבל יש שיטענו שהן בכלל תארי פעל. אז לדעת למה sufficiently מופיע לפני המשלים ו-enough אחרי המשלים זו שאלה שאולי אפשר למצוא לה תשובה דיאכרונית, אם ממש רוצים (אאל"ט הראשון בא מלטינית, השני גרמאני), אבל זו לא שאלה שיכולה ללמד אותנו הרבה על תחביר. אני לא יודע מה בדיוק ההיפותזה של קולקיבר וג'אקנדוף מעבר ל"השפה פחות קשיחה ממה שאתם רוצים ותחביר מודרני סתם מסבך את החיים", אבל אולי אעיין באיזה מאמר שלהם אם אתה אומר שכדאי.
בפרקים הראשונים של הספר קוליקובר וג'קנדוף מראים איפה נעשו פניות לא נכונות (או יותר מדויק, בלתי מוצדקות אמפירית) בנתיב ההתפתחות של התחביר הגנרטיבי החומסקיאני — מאחר ששניהם דמויות מאוד בולטות (לשעבר?) במחנה, הביקורת שלהם קונרקטית ולכן מעניינת יותר מרוב הביקורות על התחביר הגנרטיבי. אם כי היא פחות רדיקלית משנראה בהתחלה. אז אני ממליץ על הפרקים האלה. שאר הספר, שמציג את הניתוחים האלטרנטיביים שלהם לתופעות ספציפיות, הוא מעניין בזכות עצמו וכדוגמה לעבודת תחביר זהירה ואמפירית, אבל החלק הפרוגרמטי בהתחלה הוא החשוב ביותר.
העיקרון שמניע אותם הוא כמעט מובן מאליו: צריך להסביר רק את מה שצריך להסביר, כלומר רק התנהגויות לשוניות שלא מוסברות על ידי תיאוריה אלמנטרית של למידה מהקלט (על הנייר אני בטוח שגם חומסיקאנים יסכימו עם זה, אבל הפרקסיס של הדיסציפלינה הזאת מעיד אחרת) — אלא אם כן, כמובן, יש לנו עדויות חזקות לכיוון ההפוך (למשל ממחקרי רכישת שפה). הכוונה כמובן להסברים סינכרוניים — ברור שהסברים דיאכרונים של גרמטיקליזציה, מהסוג שאתה מציג, הם לגיטימיים ומעניינים.
אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. בטח שאומרים "אחלה של סרט". בכלל, אני חושב שעדיף לבלוג להתמקד במחקרים קצת יותר מקצועיים (אם כי גם מאמרים בלשניים מסוימים חוטאים לפעמים באי-התאמה למציאות כדי להעביר את מה שה"חוקר" רוצה להגיד) תוך פישוטם לקהל הרחב שמתעניין בשפה ולא בקי במונחי הבלשנות. היו לכם כמה כאלה, אם אני זוכר נכון, ואלה הפוסטים הכי טובים שלכם. ועדיף שאתם תעשו את זה ולא אחרים בים הבלוגים שזועקים "אוי, איך העברית מתקלקלת" ו"זה נכון וזה לא נכון".
לרון:
ברור שאפשר להגיד אחלה של סרט, אם כי אני לא חושבת שנקבל את סבבה סרט, ז"א שעם סבבה חייבים את השל ועם אחלה הוא סוג של אופציונאלי, אז יש הבדל ויש מה לנתח. אני אישית חושבת שמחקר על הדקדוק של צורות חדשות הוא מעניין במיוחד כי רואים את הדקדוק בהתהוות. ההבדל שיש בין שתי המילים הוא הבדל דקדוקי כזה שנוצר מהשטח, ולכן זה אומר לנו משהו על התהוות של דקדוק, מה שממש מעניין.
אז אחלה פוסט קראתי בסבבה
שמתם לב שבכל דוגמאות ה-בובה, בובה חייבת להופיע במלעיל (טעם על ההברה הראשונה)? לדעתי זה מסמן אותה כסוג של תואר ואם אנחנו אומרים בובה בטעם על ההברה האחרונה אז זה באמת שם עצם ואז גם השיפוטים שונים.
בוובה של ילדה לא שקול לילדה שהיא בובה (טעם על הברה אחרונה)
אני קורא פה המון והפוסט הזה שעשע אותי במיוחד (וגם היה מעניין!), אז יובל, תודה רבה!
(ולא, אני לא מוסיף ניתוח/תוספת משלי, בקושי הספרתי לקרוא את כל התגובות)
מחכה לניתוח ההיסטורי שלכם על מקור הביטוי "סבבה אגוזים"