סבבה סרט? באחלה שלנו

• יום העצמאות הוא חג המנגל והחומוס, ואתם מוזמנים לחפש בעצמכם קשר להפוסט הזה, שמסתפח להפרויקט המולטי-פטריוטי שהנהיג כאן איתמרק.
• זהו פוסט סינרגטי המשותף לאיתמרק דנן ולהח"מ. ההשראה אליו התקבלה מזיוה ויילר, אוניברסיטת ת"א.

נתחיל. הביטו נא בהנתונים הבאים והסכימו איתם בהנהון נמרץ: (כוכבית פירושו – לא טוב, צורם)

1. ראינו אתמול סרט סבבה
2. *ראינו אתמול סרט אחלה
3. ראינו אתמול אחלה סרט
4. *ראינו אתמול סבבה סרט
5. ראינו אתמול סבבה של סרט
6. *ראינו אתמול אחלה של סרט
7. הסרט היה פשוט אחלה
8. *הסרט היה פשוט סבבה (זה שיפוט קצת גבולי. אז לא נתלה בזה הרים ו/או גבעות)
9. בסבבה שלי
10. *באחלה שלי
11. הסרט היה סבבה לגמרי
12. *הסרט היה אחלה לגמרי

געוואלד! מה קורה כאן?

ובכן: האינסטינקט הטבעי הוא להגיד שסבבה ואחלה שניהם שמות תואר, והסיבה ברורה: שניהם נקשרים ל- (או מאייכים) שמות עצם. כמו סרט. הם גם נשמעים די נרדפים. אבל כל אחד מהזוגות לעיל מראה לנו שאוקיינוס מפריד ביניהם, או לפחות ים תיכון.

משפטים (1)-(4) מלמדים אותנו על סדר המילים בצירופים השמניים שיש בהם סבבה או אחלה. עושה רושם שהראשון מתנהג באופן "שֵמי" (כלומר בא אחרי שם העצם) והאחרון באופן "הודו-אירופי" (כלומר בא לפני שם העצם). נקודה לצוקרמן ולהיברידיוּת שלו (אחלה לא לבד. ועל כך, בהמשך).

אך אויה, מגיעים (5)-(6) וטורפים את הקלפים. שם תואר קלאסי לא אמור בכלל להופיע ליד של שכזה! (דיברנו פעם על סוגים של של. בערך) הנה:

• *ארוך של סרט
• *ירוק של בית

ומי כן מופיע שם? דווקא שמות עצם:

• יופי של סרט
• מותק של שחקנית
• בובה של ילדה
• תענוג של גלידה

וגם (7)-(10) מסתדרים לנו עכשיו: סבבה מסתמן כשם עצם, אחלה נשאר שם תואר (נסו: "הסרט היה פשוט טוב", "הגלידה הזאת פשוט קרה", "בטירוף שלנו"). אבל מה קורה כשמנסים להושיב את שמות העצם לעיל במבנה של (2)? בלגן, זה מה:

• *ראינו סרט יופי
• ?פגשנו שחקנית מותק
• יש לך ילדה בובה
• *מוכרים שם גלידה תענוג

הסבר אפשרי אחד הוא שיש כאן השוואה שהושמטה, אבל השוואות כמו השוואות, עובדות רק במקרים מסוימים. כשאומרים "יש לך ילדה בובה" זה בעצם קיצור של "הילדה שלך היא למעשה זהה לבובה, על כל המשתמע מכך", או "יש לך ילדה שהיא בובה", או פשוט "יש לך בובה". שזה בסדר. השוו עם "*הסרט הזה הוא בעצם מושג היופי", משהו שאי אפשר לומר (גם לא על סרטים עם פן בלשני).
נפרק את הפאזל:

• *ראינו סרט יופי = *ראינו סרט [שהוא] יופי = *ראינו יופי
  (כי אי אפשר "*הסרט הוא בעצם יופי", משום שיופי הוא מושג מופשט)
• פגשנו שחקנית מותק = פגשנו שחקנית [שהיא] מותק = פגשנו מותק
  (כי אפשר "השחקנית הזו לא סתם אישה אלא מותק", כש"מותק" בא במובן של "עלמה נוחה לבריות")
• יש לך ילדה בובה = יש לך ילדה [שהיא] בובה = יש לך בובה
  (כי אפשר "הילדה הזו ממש זהה לבובה")
• *מוכרים שם גלידה תענוג = *מוכרים שם גלידה [שהיא] תענוג ~ *מוכרים שם תענוג
  (כי אי אפשר "*הגלידה הזו היא התענוג בהתגלמותו", למרות שבטחיש מי שיחלוק עלינו)

מישהו כאן צריך לעשות חושבים רציני. נגיד, הנודניק הזה מהסמיכויות. אולי עד פוסט סוכות יהיו לנו הסברים משכנעים ומהפכה בתחום המורפולוגיה.

למה סוכות? כי אם אחלה וסבבה הם לולב והדס, כלומר חיים בתפוצה פחות או יותר משלימה, אז אפשר להכניס למסיבה גם אתרוג וערבה:

האתרוג הוא חרא. סופרמן לשוני שנדבק (פאן אינטנדד) לכל מקום:

1. זה חרא סרט.
2. זה חרא של סרט.
3. זה סרט חרא.
4. הסרט הזה פשוט חרא.
5. "שאטר איילנד".

והערבה הינה פקקטה, מילה שיובל אוהב במיוחד.

1. *זה פקקטה סרט.
2. *זה פקקטה של סרט.
3. *זה סרט פקקטה.
4. *הסרט הזה פקקטה.
5. *הסרט הזה פשוט פקקטה.
6. ראינו איזה פקקטה סרט.

כלומר שם תואר מאוד מוחלש, שלא יכול להופיע אפילו כנשוא רגיל ("הסרט הזה טוב") אלא רק בתוך צירוף שמני, ובסדר מילים הודו-אירופי (גלעד, הבטחנו לך).