Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for ינואר, 2010

צ'אטים להעורך: הקורא הערני דוד הפנה אותי למסמך שיחס האורך/עלגות שלו לא היה מבייש משהו מאוד קצר ומאוד עילג. מדובר במסמך קווי היסוד של הממשלה הנוכחית, שכבר בהתחלה נקראת "הממשלה ה-32 בנימין נתניהו", אולי כי מישהו העתיק רק שורה אחת מטבלה או כי המילה "בראשות" נכתבה בגופן זר, ובהמשכו מורבצות פנינים כמו "הממשלה תפעל באופן אקטיבי" ו"תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי" (כלומר איפשהו באמצע).

אך את הקורא הערני דוד עניין פרט מעניין אחר:

יש אינטרס כלכלי, ויש אינטרס ביטחוני, וכו' וכו'.
יכול להיות אינטרס היסטורי? (קו שני במסמך -י.פ) כלומר, האם מתייחסים למילה אינטרס בתור מקבילה ל"עניין"?
או שיש לה משמעות שונה וחמקמקה?

אז יצא לי כבר לכתוב בבלוגי לא אחת (אלא שתיים) על יצירתיותו של מבנה הסמיכות בעברית, אבל עד לדוגמה זו לא ממש חשבתי שלצירוף צמידות (שם עצם + שם תואר) יש כל כך הרבה מה להציע. כיוון שטרם שמעתי את הביטוי "אינטרס היסטורי", הרגשתי חופשי להעלות כמה רעיונות לגבי מה יכול להיות שם:

  • בעל האינטרס רוצה לעשות משהו כדי להיזכר באופן מסוים בהיסטוריה
  • בעל האינטרס רוצה לעשות משהו מתוך מחויבות לדורות הבאים
  • מקור האינטרס היסטורי (עד כדי תנ"כי)
  • מקור האינטרס הוא "מסיבות היסטוריות", כלומר חסר נימוק הגיוני
  • האינטרס קיים זמן רב
  • האינטרס עצמו הינו בעל משמעות היסטורית (כלומר זו פעם ראשונה שמעלים אותו כאינטרס)

גיגול קצר העלה ערב רב של רוב האפשרויות שהצעתי לעיל (ובסך הכל עשרים וחמש תוצאות, עבור צורת הרבים והיחיד גם יחד. אז לפחות זה לא נפוץ). אבל קשה לי לראות את עצמי משתמש במילה "אינטרס" במצבים הרלוונטיים. אולי "עניין", או "מטרה", או "יעד".

ומה אומרים אתם, קוראינו? הגם לכם זה נשמע כמו צירוף לא מוצלח? ולאיזו מהאפשרויות לדעתכם התכוונו במסמך שכונן את ממשלתנו?

Read Full Post »

מנהג שכזה יש להם לטרחנים ולקטנונולוגים, להתלונן על צירופים כמו לקחת מקלחת, לקבל החלטה או לשים סוודר. יש כל מיני סיבות לא לאהוב תרגומי-שאילה כאלה מאנגלית (take a shower), אבל אחד הטיעונים העיקריים נגדם גורס שהם מרדדים את השפה. התייחסנו לנושא הזה פעם או פעמיים או אולי קצת יותר, לרוב עם קישור לאורן צור או לפוסט מתווה-עיקרון של גבי דנון. עמיתי המלומד פינטר התרתח לא מזמן על 'לעשות', ובמידה לא מועטה של צדק.

כעת קחו את המשפטים הבא לדוגמה:

  1. אני עושה מקלחת.
  2. אני לוקח מקלחת.
  3. אני מתקלח.
  4. אני עושה מקלחות ארוכות מדי (וזה מבזבז מים).

אבוי! מישהו עושה כאן מקלחת כשהוא אמור פשוט להתקלח! אבל תסתכלו על משפט (4) – האם יש דרך טובה להביע אותו בעזרת הפעל מתקלח?

  • ??אני מתקלח באריכות.
  • ??אני מתרחץ ממושכות.
  • ?אני מתקלח זמן ממושך מדי.

מצד אחד, בכל ההיסטוריה של השפה האנושית שפות השפיעו זו על זה והעשירו אחת את השניה. מצד שני, קטנונולוגים שונים מתעקשים שדברים כאלה מדרדרים את השפה. אמנם אני לא אוהב את הביטוי לקחת מקלחת כעניין של טעם אישי, אבל אי אפשר לטעון שהוא בהכרח נחות מהמילה מתקלח.

Read Full Post »

העמיתים מדורבנות חוגגים ב-14 בינואר שנה באוויר עם ערב מרשים למדי שבמרכזו הרצאות מפי שלושה תותחים כבדים:

  • "למי קראת הומופון?"ד"ר תמר עילם-גינדין על מבעים שנשמעים אותו דבר, משחקי שמות, משפטים שתרגומם אבד כמו "פעם שלישית גלידה", ועוד.
  • "השפה ככלי משחק" – רוביק רוזנטל על למה אנחנו אוהבים לשחק בשפה, מהם כלי המשחק של השפה, ומדוע העברית החדשה היא שדה משחק בלתי נגמר.
  • "שמע ישראל או צ'מע ישראלית?"פרופ' גלעד צוקרמן על ההיברידיות והילידיות של השפה המדוברת כיום בארץ.

סחתיין לדורבנות וסחתיין גם למגיב מס' 2, "ההיברידיות והילידיות", ששאל אם ההרצאה של צוקרמן תלווה בתרגום סימולטנית לעברית.

Read Full Post »

[המגיבה המתמידה דפנה חונכת באופן רשמי את המדור מכתבים להעורך, שהוא השם שאנחנו נותנים לשאלות שאנשים שואלים אותנו. למה דווקא "להעורך"? כי ברוח היידוע המיותר, בן לי חיפש בארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית ומצא שפעם כתבו כך גם בעברית (בעיתון האור, ממשיכו של הצבי). אם כן, מכתבים להעורך.]

שאלתה של דפנה נוגעת לציטוט הבא מתוך כתבה שתורגמה עבור הארץ מאנגלית (מדענים: מצאנו שרידים לקיומו של החומר האפל על כדוה"א, 20/12/2009, ההדגשה שלי):

בהודעה מתואמת שפרסמו כמה מעבדות בארה"ב, מסרו מדענים שהם מאמינים כי "לכדו" חלקיקים של החומר האפל במכרה ברזל במינסוטה, בעומק של קילומטר מתחת לפני האדמה. הטענה, אם תוכח בשנה הקרובה, תיחשב לאחת התגליות הגדולות בפיזיקה במאה האחרונה.

דפנה שאלה את עצמה: ואם הטענה לא תוכח בשנה הקרובה אלא עוד שנתיים או שלוש, אז מה? האם הכוונה שאם הטענה לא תוכח במהלך השנה הקרובה, היא לא תוכח בכלל? "איכשהו נראה לי שזה מידע נפרד או נוסף, ושזו לא הדרך האינטואיטיבית שבה אני מפרשת את המשפט." היא גם תהתה אם באנגלית זה נשמע יותר טוב, וכך היה כתוב במקור (איאן סאמפל, הגארדיאן, האם החומר האפל סוף סוף נתגלה? 17/12/2009):

In a series of coordinated announcements at several US laboratories, researchers said they believed they had captured dark matter in a defunct iron ore mine half a mile underground. The claim, if confirmed next year, will rank as one the most spectacular discoveries in physics in the past century.

במהלך ישיבת חירום שכינסתי במשרדי 'דגש קל' כדי לדון במשפט, לחלק מהמשתתפים היו דעות אחרות (בגלל שבהתחלה שלא הבנתי נכון את השאלה של דפנה) לגבי הבעייתיות שבו.

  • סמנטיקאי הבית היה נחרץ: 'המאה האחרונה' הוא ביטוי הגיוני רק אם מעבירים את נקודת ההתייחסות למתי שהטענה תוכח. כלומר, מיום ההוכחה צריך לספור 100 שנים אחורה, וזוהי המאה המדוברת. המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.
  • המתמטיקאי הסכים: אולי יש בעיה קלה של זמנים ובגללה המשפט מעט משונה, אבל הוא התקשה למצוא בו בעיה של ממש.
  • איש השפות טען טענה לקסיקלית: ברגע שהטענה תוכח, היא לא תהיה טענה יותר אלא תגלית. באנגלית אפשר לאשר טענה והיא עדיין תהיה טענה (claim), אבל בעברית כשמוכיחים טענה היא הופכת לתגלית. המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.
  • הסכמתי עם דעתו של איש השפות. נדמה לי שעניין המובע באמצעות claim הוא חזק מעט יותר מאשר עניין המובע באמצעות טענה, ולכן עם claim המשפט עובד ועם טענה הוא מעט משונה וצריך לעשות את הטריק הזה.
  • מעבר לכך, הוספתי הערה נוספת בכובעי כתחבירן זוטר, וזו חוזרת לעמדתה המקורית של דפנה: כשקוראים את המשפט צריך להבדיל בין [אם תוכח [בשנה הקרובה]] (כלומר בנקודת זמן מסוימת, שהיא למשל השנה הקרובה) ובין [אם [תוכח בשנה הקרובה]] (כלומר בהכרח ב-2010 ולא באף שנה אחרת). המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.

אם נסכם, הרעיון הוא כזה: תנו לסטודנט לבלשנות משפט, תשאלו אותו איך הוא מסביר את הבעייתיות שבו, והוא כבר ימצא משהו. בסופו של דבר, לא מדובר במשפט בעייתי מדי, אבל יש כמה סיבות מדוע הוא עשוי להישמע מוזר.

Read Full Post »

אני לא יודע איך אפשר לעשות כסף מעיבוד שפה טבעית בישראל. גם גנאדי למברסקי לא מרוצה מהשילוב בין האקדמיה והתעשיה בארץ, אז הוא החליט לדחוף את העניין באמצעות בלוג חדש, עיבוד שפות טבעיות בישראל שמו (אם כי אני הייתי מעדיף עיבוד שפה טבעית, ביחיד). ניתן לפוסט הראשון לדבר:

איחוד אירופי משקיע כמיליארד יורו מדי שנה כדי לתרגם את כל המסמכים הרשמיים ל-20 שפות ומשווע למערכת תרגום אוטומטית. ארה"ב משקיע הון עתק כדי לעקוב אחרי כל מי שהשתמש במילה ג'יהאד ברשת ו/או שיחת טלפון. אך, המנוע הכי חזק לעלייה בפופולריות של תעשיית השפה הוא ללא ספק האינטרנט. Yahoo מדווחת על 5 ג'יגהביית של מידע שעובר יום-יום דרך מנוע החיפוש שלהם. וזה רק משאילתות. ענקי האינטרנט, כמו Google ו- Yahoo, עוברים להשתמש בשיטות חישוביות לאיבוד טקסט […]

אז למה בישראל התחום מקרטע? למה אנחנו לא מובילים את העולם כמו בתקשורת או IT ? […] עדיין, אין בארץ מספיק תעסוקה למומחים בטכנולוגיות השפה – מה שמרתיע מסטודנטים חדשים להיכנס לתחום. אנחנו צריכים שהאנשים אשר מסיימים היום את לימודיהם בתחומים הקשורים לטכנולוגיות השפה יפנו ליזמות (לפחות חלקם) במקום לחפש תעסוקה במרכזי מחקר של Google, IBM, Yahoo או Microsoft. הדבר ייצור מקומות עבודה חדשים וימשוך סטודנטים חדשים לתחום. הסטודנטים האלה גם יפנו ליזמות ואולי-אולי תהיה לנו מסה קריטת הדרושה כדי להקים CheckPoint, Comverse או NICE הבאים – כל החברות האלה צמחו מתחום נישה.

בסוף הפוסט מבטיח גנאדי לסקור את תתי-התחומים השונים בבלשנות חישובית בפוסטים הבאים, בדגש על מיזמים אפשריים ודרישות השוק, כדבריו.

[ת' ליונתן]

Read Full Post »

שר החינוך גדעון סער, יש לציין, לומד במהירות מטעויות. זה אך מספר ימים לאחר שהכריז קבל עם ועדה על תוכנית לימודים מעוררת מחלוקת על עולי הגרדום, בחר סער בהצהרתו הבאה בתוכנית לימודים שאין לה ברירה אלא לעורר גל תמיכה ציבורי מאסיבי: עידוד השפה העברית! תיקון שגיאות! חמש דקות מדי בוקר של קטנונולוגיה איכותית לילדינו הרכים. היש מי שיתנגד לזה? ראו-נא כיצד הטוקבקיסטים עטים על המציאה בחדווה רבה, כל אחד חמוש בסל קיטורים משלו.

למעשה, אני משוכנע שיעלה בידם של משרד החינוך לאסוף מהציבור כל כך הרבה תיקונים ושגיאות, עד כי חמש הדקות מדי בוקר למשך כל בית הספר היסודי וחטיבת הביניים לא יספיקו על מנת להכיל את כל העושר הלשוני הזה. יתכן כי אף יהיה צורך להרחיב את מסגרת 5 הדקות למסגרת בת 45 דקות, אשר תקרא "שיעור לשון" ותיערך פעמיים או שלוש בשבוע. על מנת לוודא שלא מצטבר פיגור בשאר הנושאים רמי המעלה שעומדים על סדר יומם של תלמידי כיתות היסוד, יחולקו גם שאר הנושאים לפרוסות-זמן בנות 45 דקות וישתבצו להן במערכת השעות.

אבל אם להיות רציניים לרגע: ראשית כל, נסיון הדורות מלמד אותנו שאין להתייחס לכל הודעה לעיתונות כפשוטה. מדי מספר שבועות מגיעה היוזמה החינוכית התורנית אשר עושה כותרות. אם היינו מאמין לכולן, הרי שמצעד המורים בבתי הספר היה מורכב מעולי גרדום, קצינים בכירים, אנשי רוח ובוגרי תוכניות ריאליטי. רצה הגורל והפעם נפל הפור על ענייני שפה.

עוד יש לומר, כי אם "מטרת התוכנית המתגבשת היא שיפור המיומנויות בשפה בעל פה ובכתב, טיפוח שפה תקנית, העלאת המודעות לשפה והעשרתה, שיפור תרבות הדיבור והדיון והיכרות עם המורשת הלשונית של התרבות העברית ותולדותיה", הרי שקשה יהיה למצוא מתנגדים; מה שלא ברור הוא, כיצד דיון יומי של 5 דקות, במהלכו תנסה המורה חסרת הישע לדקלם לתלמידים דף מסרים פסקני של האקדמיה ללשון העברית, אשר פסגת טיעוניו היא "כי ככה זה", יתרום להשגת כל המטרות האלה. יתרה מכך, הציטוט המובא מפיו השר סער, "בחברה הישראלית השיח מתבסס על אוצר מילים דל, שיבושי לשון רבים, קשיים בהתבטאות בעל פה ובכתב", מעיד יותר מכל על צרות אופקיו ועל פופוליזם זול. נביאי "קץ התרבות", אשר מזהירים אותנו יומם וליל מקריסתה המוחלטת של תרבותנו עקב האינטרנט, או הטלוויזיה, או השד יודע מה, אינם חסרים. אדרבה, שלושה או ארבעה מהם כותבים טור קבוע בכפולה הפותחת של "7 לילות". הם עושים זאת, אגב, בשפה מצויינת, מדוייקת ומצליפה.

הגדילו לעשות ב-ynet, וליקטו רשימת "שיבושים נפוצים" אשר ליקטו במשרד החינוך. כל מי שעוקב ולא ברפרוף אחר ספרות קטנונולוגית ודאי יכיר את רובם: הצירוף המסכן "במידה ו", למשל, אשר פותח משפטי תנאי, זוכה כבר עשרות שנים לכינויים מעליבים מצד טהרנים: "טעון עקירה גמורה", "סר טעם", "מגונה", "משונה", "אין הטעם הטוב סובלו", "מיותר מעיקרו", "שיבוש גמור", "אין לו זכות קיום כלל". כל אדם סביר אשר עלבונות שכאלה היו מוטחים בו היה ממהר להיעלם, אבל "במידה ו", עקשנית שכמותה, ממשיכה לחיות ולהתעלם מזעם המילים המיותר.

אבל פריט אחד בטבלה הפתיע גם אותי: המילה ה"לא תקינה" היא "עומסים", והמילה התקינה היא "עומס (לא ניתן לריבוי)". סליחה, אבל מה? קודם כל, זה לא תיקון, אלא פשוט פסילה תמוהה של צורה שימושית ביותר. כי אתם מבינים, אם יש עומס תנועה אחד באיילון צפון מרוקח עד קיבוץ גלויות, ועומס תנועה שני בכביש החוף ממחלף נתניה עד מכון וינגייט, ועומס תנועה שלישי בכביש 70 מצומת סומך ועד צומת יגור (וכמובן שכולם מתקיימים בו-זמנית), אז יש עומסי תנועה. ואם למכונה אחת יש עומס מקסימלי אחד, ולמכונה שנייה יש עומס מקסימלי אחר, ויש לכם עוד כמה מכונות, זה דווקא מאוד הגיוני לרכז במקום אחד טבלת עומסים, וזה לא מאוד יעניין אתכם אם משרד החינוך יגיד אחרת.

לא נותר אלא להתנחם בכך שגם חמש דקות ביום לא ישכנעו את הדוברים העקשנים להפסיק לעשות בשפה שלהם כבשלהם, ולגרום לה להיות כל כך שימושית, לעזאזל. אפשר רק להצר על כל המאמצים שיתבזבזו בדרך לתובנה הזאת.

Read Full Post »

ב'הארץ' כותב יניב קובוביץ' על קו הברחת קוקאין (חשד: אם מבוליוויה ושתי בנותיה הבריחו סמים בגופן, 23/12/2009):

שלשום בשעות הלילה נחתו בישראל שלוש נשים מבוליוויה, אם בשנות ה-40 לחייה ושתי בנותיה בנות ה-20. בלשי ימ"ר תל אביב הגיעו למלון בתל אביב שבו התאכסנו הנשים, ואיתרו אותן כשברשותן 2 ק"ג סמים מסוג קוקאין, ארוזים בצורת "זרגים".

סליחה? זרגי קוקאין? מסתבר שכן, כמו שהסבירה לי כתבה של גלעד שלמור מערוץ 2 בחודש שעבר (ההדגשות שלי):

כשפתחו הרופאים את בטנו של הפציינט, נדהמו לגלות בתוכה 5 קונדומים מלאים בסם מסוג קוקאין במשקל נקי של 306 גרם – המכונים בעגה העבריינית "זרגים". המנתחים הוציאו את ה"שלל", סגרו את בטנו של האיש, ומיהרו כמובן להזמין את המשטרה.

לא פין, לא זין ולא אף מילה אחרת שמתארת בימינו את איבר המין הזכרי; נבחרה דווקא המילא הספרותית זרג. אני חושב שזה יצירתי, מקורי ונהדר. נדמה לי שיש לפעמים נטייה להשתמש במילים ספרותיות יותר בסלנג עברייני, אבל לא הצלחתי למצוא מחקרים בנושא.

הערת אגב: עכשיו שיש לנו פוסט על זרגים, אפשר רק לדמיין מה יביא אנשים לאתר הזה.

Read Full Post »

« Newer Posts