מעשה שהיה

גם לי בא לזעום קצת על עברית בת ימינו. אני לא אהיה מקורי במיוחד – אני מדבר על השימוש האינפלציוני הבלתי-סביר בעליל בפועל "לעשות" במקום הפעלים האמיתיים של השפה.

העניין אמנם נדוש ונאכל ונלעס על-ידי טובי הבלשנים וטובי בעלי הטורים הבלשניים, אבל אתם הרי מכירים אותי – אני מביא אותה בראיות האנקדוטליות ("להביא" הוא הפושע האינפלציוני השני, אח של "לעשות", אבל לפחות הוא מגוון יותר מבחינת הביטויים הנגזרים ממנו, כפי שזה עתה הדגמתי בכשרון רב).

שלשום עשיתי שמיעה של מישהי עושה הליכה באחת המדשאות בקמפוס אוניברסיטת ת"א, עושה שיחת טלפון ועושה צעקות, ממש צעקות, עם מישהו בטלפון. בן השיח כנראה עשה נסיון לעשות הצגה של מישהו כעורך דין מפורסם למרות שהוא לא באמת כזה, ואלו שני הציטוטים שעשו לי צמרמורת:

"עשיתי עליו גוגל" (…ולא גיליתי כלום, בלה בלה), ואז:

"עשיתי אותו בגוגל".

עכשיו, לגבי הראשון אפשר לעשות כעס. זה לא רק ש"לחפש" הוא פועל קיים, פשוט וחביב על הבריות. שפת הרחוב (או שפת אוטוסטרדת המידע, אם תעשו רצון) עשתה המצאה את הפועל "לגגל", מה שהיה עושה קיצור של המשפט ההוא לשתי מילים (ואז עושה צורך בפחות אנרגיה כדי לעשות צעקה).

המשפט השני, לעומת זאת, גרוטסקי. אני לא עושה צורך לעשות סיפור לכם, הקוראים, על אילו קונוטציות עושה רמיזה המשפט הזה. אבל אולי עם המחשבות המוזרות שעכשיו תקועות לכם בראש אני אעשה השארה אתכם, ונעשה יתר דיון נרחב בתופעה בפוסט עתידי.