לונדון פינת בן יהודה – פרק רביעי

[החלק הרביעי בביקורת שלנו על לונדון פינת בן יהודה. את החלק הראשון אפשר למצוא כאן, את השני כאן ואת השלישי כאן. הביקורת כנראה לא תהיה נהירה במיוחד אם לא ראיתם את הפרק, אז אנחנו ממליצים לראות את הפרק. באתר של ערוץ 10 הפרקים לא מופיעים כרגע, אבל באתר יס מודיעים שהם מעלים פרק חדש כל שבוע וכרגע אפשר לראות שם את ארבעת הפרקים הראשונים, אז אין תזמון טוב מזה.]

פרק ד' – עברית.דוט.קום

במספרה של אפי גרוסי בגבעתיים, השלט בכניסה כתוב באנגלית. "הייר סטיילינג, הייר דיזיין, סולט אנד פפר" הם חלק מאוצר המילים המקצועי של גרוסי, והם מזעזעים את ירון לונדון. מעניין אותי לתהות באיזה מונחים לונדון עצמו השתמש כשהנחה ברדיו, אם גם לשם חלחלו מונחים בלועזית או שכולם עוברתו. יכול להיות. כך או כך, גרוסי מסביר את ההבדלים: "סטיילינג זה עיצוב ו[דיזיין] זה עיצוב פלוס". האם יש לנו מקבילות הולמות בעברית? אולי עיצוב שיער ותכנון שיער? מה לגבי ההבדל בין ווליום ובּוֹדי? "בודי זה לתת לווליום יותר נפח". מה שכן, בענייני גלים התשובה פשוטה יותר וההעדפה לאנגלית 'כי ככה זה נשמע יותר טוב' תופיע כחוט השני בפרק ותתסכל את לונדון בכל פעם מחדש: וֵּיב ולא גלים כי לדברי גרוסי "לא גלים, אנחנו לא בים, אנחנו במספרה. -למה? וויב זה גלים, זה לא יותר מזה! זה לא יותר מזה!"

לונדון מתוסכל, משום שלדידו "העברית בנתה את הציונות והפגישה את ירון לונדון מאוקראינה עם אפרים גרוסי מפרס … רק העברית עשתה את זה". נו שויין. גרוסי מבטיח "לישון לילה" על ההצעה של לונדון לשנות את השלט כך שיהיה בעברית.

לונדון ספק-מאשים ספק-מתוודה: "השילוט באנגלית מרתיח אותי כפי ששילוט של נערה חשופה מרתיח את החרדים". אדם ציניקן ממני היה טוען שזה משום שמדובר בפגיעה באמונות שלא מבוססת על שום דבר מוחשי; כלום מכירים אנחנו את דעתו של לונדון על דת, משום שבדיוק שבוע קודם לכן הוא חלק אותה עמנו. לונדון דואג, משום שהעברית לא חסינה, בדיוק כמו שפות רבות שנכחדות מדי יום ביומו.

רגע אחד.

למה בדיוק העברית לא חסינה? למה היא כמו השפות שנכחדות יום-יום? מה אתה באמת יודע, ירון לונדון, על השפות שנכחדות יום-יום? מה אתה באמת יודע על ביאק (כ-30,000 דוברים המדוכאים על ידי שלטון אינדונזי אכזר), קארייר (אלף דוברים), איינוּ (מאות בודדות) או אוביח (שפה מרתקת שלהפתעתי כבר לא עמנו)? מה אתה באמת יודע על 6000 השפות שיש בעולם ועל כמה מצבן דומה או שונה מזה של העברית? העברית, בעלת מיליוני הדוברים בלפחות ארבע יבשות? אני יכול להבין את דאגתו של לונדון, אבל כל מי שעבד אי פעם עם שפה שבאמת נמצאת בסכנת הכחדה לא יכול שלא להיעלב מהרמיזה שהעברית – המפוארת, היציבה, המלכותית – נמצאת באותו המעמד. עד כאן שחרור קיטור.

שלט, דבר עברית

כמובן שאין לי לב מאבן ואני אישית תומך במאמציה של פרופ' זהר שביט לאכוף את התקנה העירונית על שילוט בעברית. שביט ולונדון שואלים בעלת בוטיק חנות למה שם החנות מופיע באותיות לטיניות, והאחרונה מסבירה ש"זה רץ היום". אולי בגלל שהביטוי הזה מגיע מגרמנית ולא מאנגלית, לא עושה רושם שהוא מפריע לשביט ולונדון, צמד המִטַּרְחֵנים.

תיאוריה יפה יש לה לפרופ' שביט על אי-עמידות העברית, הגם שאינה מבוססת יותר מדי. אבל אז מפתיעה היא ואומרת: "זה נסיון להגיד, 'די, נמאס לנו ממה שהיה, אנחנו רוצים משהו אחר'. זה ניסיון לצאת מתחושת הפרובינציאליות שמשום מה שררה פה, לאיזושהי תחושה שאנחנו חלק מן העולם." תזה מעניינת למדי, ואם יורשה לי להרחיב ולפרש, אפשר לטעון שהמעבר לאנגלית מבטא מיאוס מהכיבוש, מהגזענות, מהשחיתות, מהאלימות, מהמאגר הביומטרי וממזג האוויר. בטח ירון לונדון יחקור את זה לעומק עכשיו! או שהוא ימשיך במאמצו למצוא טרחני-שפה.

אם כבר שביט, כשהיא משווה בין מצב העברית היום אל מול האנגלית מחד, ובין מצב היידיש במאה ה-19 אל מול העברית מאידך, גם היא מזדעזעת. אז מה יכולה להיות הסיבה להבדל? ההסבר נמצא מתחת לאף, פרופ' שביט: זה בדיוק מה שקורה לשפה חיה, בין אם יידיש ובין אם עברית.

מוי כיף

בינתיים, שחר סגל מביים באנגלית פרסומת עברית עם דוגמנית ספרדייה. אולי בגלל שהיא מדברת ספרדית ולא אנגלית, לונדון לא מסתער ולא מתלונן על השתלטות הספרדית על העברית, אלא ממשיך להתלונן על חדירת האנגלית. "זה לא זילות," מצטדק סגל. "זה עולם תוכן … שפה חדשה … תרבות חדשה שבה גבולות מיטשטשים. אני לא בטוח שזה דבר רע."

באופן דומה, הפרסומאי ספי שקד מסביר יפה למה בשביל השקת ערוץ הלווין החדש היה צריך שם שונה מערוצי זהב ותבל, וכך נולד יס. לא נותר לי אלא להסיק שלפני עשור לא היתה גלובליזציה, משום שלגורמי השידור שלנו היו שמות עבריים. גם אני חושב ששמות כמו הוט, nrg וכן הלאה מעידים על עצלנות וחקיינות שיווקיים במקרה הטוב, אבל לונדון מאוכזב מזה שהוא קיבל קוקטייל של עברית ואנגלית. הוא לא רצה "קוקטייל, אני רציתי וויסקי טהור של עברית". אז אולי נתחיל בזה שלא נשתמש במילים כמו קוקטייל או ויסקי, בבקשה. שקד מראה כדוגמה לפרובינציאליות הישראלית את מי עדן אקטיב, שמזכיר לי את קוקה קולה לייט בצרפת. האמת, חבל שלא מדברים על התיאוריות המעניינות האלה עוד קצת: "אני חושב שגם עם התפשטות המדינה הזו מכל ערכיה, אז גם השפה העברית משלמת איזשהו מחיר." יפה.

ד"ר דניאל דור, "בלשן וחוקר תקשורת" כפי שהוא מוצג, הוא חוקר תקשורת משכמו ומעלה — כפי שאפשר להתרשם מהספר 'עיתונות תחת השפעה' — אבל בלשן? אולי תחת הגדרה רחבה ונדיבה. הוא קורא לפחד של לונדון "פחד בלתי מבוסס לחלוטין". כשלונדון מבקש לנמק, דור פותח ואומר שאין סיכוי שיקרה לעברית משהו פטאלי רק משום שהיא מוקפת באנגלית, ולונדון קופץ על הפטאליות של המילה "פטאלי". כי "אם אתה פטריוט" – לא פחות! – "הלשון העברית היא חלק מהחבילה … היא תיכחד כמו שאר השפות שעשר מהן נכחדות כל יום!" דור מסרב להתרגש ואומר שגם חדירת מילים מאנגלית לא תגרום לעברית להיעלם מהעולם. שאר טיעוניו או שלא קיימים או שנחתכו בעריכה. לונדון עצמו לא מתמודד איתם במהלך התוכנית.

בירה שצף

בחלק הבא בפרק, יוצאים לקניון (לא היתה אמורה להיות לנו מילה באנגלית במקום 'קניון'?) כדי לראות איזה שמות יוכלתיים (פוטנציאלים) הציבור מעדיף למוצרים חדשים. ההשוואת הראשונות מופרכות: אין טעם להשוות בין בירה שצף ובירה שוורצקופף, או בין שיכרית וSHERLOK. מאוד מדעי זה לא. נזק מול MESS מתחיל להתקרב להשוואה ששווה משהו, אבל אז הם מאבדים את זה שוב עם המילים חסרות הַקשר בוסתן וגריניץ' (הגם שמעניין לשמוע שהראשון נשמע "זול יותר" מהאחרון). הניסוי נהיה יותר מעניין עם swan וברבור, שם יש השוואה בין תרגומים של ממש, וגם ארגמן שמפסיד ל-argaman מעביר את הנקודה היטב. דווקא כאן כדאי לומר כל הכבוד ללונדון ושותפיו שלא חתכו בעריכה את הבחור שמסביר למה הוא דווקא כן יקנה בירה סדום. אז אולי לא אבדה תקוותנו? אמנם הרקורד שלי בתחום השיווק אינו מזהיר, אבל הייתי יכול לחסוך ללונדון וחבריו עבודה ולהגיד להם שבירה בשם סדום נשמעת הרבה יותר טוב מאשר בושם בשם ברבור.

ופתאום לונדון מפתיע: "הקבוצה הרגישה ביותר להלכי רוח משתנים היא הפקאצות". כבוד על העדכון! סליחה, ריספקט! מי יספר לנו על הפקאצות? אילן גונן מאונ' ת"א, מומחה לעברית עכשווית. הנה הגענו בשעה טובה לאמצע פרק 4, ומופיע הבלשן הראשון ששמו אינו צוקרמן. אולי היה כדאי ללונדון לדבר עם תחבירן, שהיה מסביר לו למה ביטויים פקאצים כמו "די בהירוש" או "לייטר, עידו הזמין טקסי ונסענו אליו הום" הם לא פחות ממפעימים (לדעתי). גונן לא מסיים לחבר ביחד ארבעה משפטים והנה צוקרמן מופיע שוב, מטיח את פרדיגמת ה"ישראלית" המפוקפקת שלו בלונדון. אוי. כמובטח, לא ניכנס לזה כאן. מה שכן, צוקרמן מדבר על ההשפעות הזרות על עברית כאילו שהיא איזו, איזו… איזו שפה חיה או משהו, ואולי כדאי ללונדון להסכין. אולי ביקום אחר; לונדון לא ישמע למי שאומר שכמו שמה נשמע זה בסדר, כך גם לקחת מקלחת.

טענה סתומה

חזרה במלמדה ללשון העברית, פרופ' משה בר-אשר (שלרעיונותיו הנאורים על קבורת תרבות ישראל התוודענו כבר בפרק הראשון) לא אוהב תרגומים מאנגלית. מסתבר שהוא נגד התופעה של תרגום מונח זר לתוך השפה. אם יורשה לי, זה תהליך מוכר שיוצר מה שמכונה תרגום שאילה או calque, כמו המילים טלוויזיה (מאנגלית/מיוונית) או שוק שחור (מאנגלית/מגרמנית) ברוב שפות העולם. רוב שפות העולם, בסדר, אבל אליבא דבר-אשר, "לקח החלטה" זה פסול כי מבנים לועזיים הם-הם הלעז האמיתי, לא רק מילים. "פעם 'עלו לארץ', היום 'עושים עלייה'." וזה, מספרים לנו, נורא.

כרגיל, הקטנונולוגים מפספסים את הטרייד-אוף שבדרך כלל נוצר במקרים כאלה; בר-אשר מתחלחל מכך שהביטוי "השאלה נשארה סתומה" הפך בהשפעת האנגלית ל"השאלה נשארה פתוחה". זה בגלל שהיום, שאלה סתומה היא שאלה מטומטמת, פרופ' בר-אשר. דוברי העברית הופכים את השפה שלך לעשירה יותר, לא לדלה יותר.

תבלע העברית את הלעז

"שליש מתכולת הרשת כתובה באנגלית" אומר לונדון. הנה בא פרופ' שיזף רפאלי, אדם שמבין דבר או שניים במרשתת. הטיעונים שלו בעניין הוויקיפדיה יפים, חוץ מזה שאין באמת בוויקיפדיה העברית יותר ערכים מאשר בוויקיפדיה הערבית (אולי כשהסריטו את הסדרה היו, אבל לא נראה לי). האם ניכוס מושגים זרים היא הוכחה למותה של השפה או לחיות שלה? רפאלי לא נופל בפח: זה שהשפה שואבת "מושגים של הדברים העדכניים מראה שהיא חיה … אני גאה בזה." לונדון בעצמו ממהר להגיד שלא צריך לפסול מושגים משפות זרות, כי אז לא היו לנו "לא גזוזטרה ולא מרפסת ולא מסדרון ולא פרוזדור ולא טנדו." המסקנה של לונדון: "לא במילים הלועזיות טמונה הסכנה, אלא בשינוי ההקשרים התרבותיים", אבל מיד אחר כך הוא רושף אש וגפרית על מנכ"ל הסניף המקומי של מיקרוסופט משום שהמילים שתלויות על הקיר בכניסה למשרדי החברה (integrity and honesty) נשמעות "כמו של האח הגדול". כי הן באנגלית, אני מניח.

ובכל זאת אני מסכים שעדיף שהשלט מעל למספרה של אפי גרוסי יהיה בעברית, מה שיוצר עוד סצינת סיום נאה (מהסוג בו מתמחה הסדרה הזו). אני גם שואב נחמה פורתא מהסיום של לונדון: "בעברית אומרים על כך, 'נחמא פורתא'. אבל בעצם בא הביטוי הזה מארמית. אולי זו התשובה. העברית תבלע את הלעז. ואולי לא."