Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for נובמבר, 2009

תמר עילם גינדין הזמינה אותנו להתרשם מאחד הפוסטים האחרונים שלה, ובהחלט התרשמנו. כתתו-נא רגליכם לסקירה הנאה שלה על הומופונים, משפטי חולצה וחיות אחרות:

ההבדל בין הומופונים לבין דו משמעות תחבירית היא שבהומופונים מדובר במשמעויות שונות לאותה מילה, ובדו משמעות תחבירית מדובר באותן מילים בדיוק (גם מבחינת משמעות), שהיחסים ביניהן לא ברורים. […] הדוגמה הקלסית לדו משמעות תחבירית הוא פרת דודתי השמנה, אבל יש גם מכנסי גברים שחורים, תה יסמין סיני, black magic woman ועוד. […] לפני למעלה מעשר שנים לימדתי עברית ב-Tichon Ramah Israel. זו הייתה חוויה טראומטית ביותר. בגלל הילדים, לא בגלל המקרה הבא: לפני יום ירושלים הכנתי מערך לכבוד החג, אבל אז מצאתי בתיבת הדואר שלי הודעה מהרכזת, אבקש לדבר על יום ירושלים בכיתות. אני הבנתי שהיא רוצה להיכנס ולדבר על יום ירושלים ולכן הכנתי מערך אחר וחיכיתי שהיא תיכנס לכיתה. וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי והיא לא באה. למה? כי היא ביקשה שאנחנו (המורות) נדבר על יום ירושלים.

יש משפטים שלא נכנסים לאף אחת מהקטגוריות (הומופונים, הומוגרפים, הומונימים ודו משמעות תחבירית) כי המילים שומרות על המשמעות, היחסים במשפט נשארים זהים, אבל ההקשר בכל זאת משנה את ההבנה. למשל המים ירדו בכנרת, הלידה היתה במשטרה. הכוונה כמובן למי השפיר. הדוגמה שאני אוהבת לתת בשיעורים שלי היא הכי אהבתי את הצירים בוושינגטון, כאשר המשמעות הראשונה שחושבים עליה היא הדיפלומטים בוושינגטון, אבל אולי אהבתי את צירי הדלתות שהם שקטים, אולי המרקים והרטבים במסעדות וושינגטון ממש טובים, ואולי הלידה הכי קלה שלי הייתה בוושינגטון (וזאת התשובה הנכונה).

בצירוף מקרים שכזה ובשולי הרשומה שלה, תמר מזכירה אטימולוגיה עממית שש' שלח לי לא מזמן:

האי הבנה ההומופונית המפורסמת ביותר היא "פעם שלישית גלידה" – third time I scream. האמת היא שזה נשמע לי חצי אגדה אורבנית, אבל לא הצלחתי למצוא הסבר אחר (חוץ מהסבר שלא שווה לחזור עליו, של איזו גלידריה בכפר סבא שאני לא זוכרת את שמה, וגם הגלידה שלהם לא שווה).

אחת הבעיות עם ההסבר הזה היא שאף אחד לא אומר באנגלית "third time I'll scream". אפשר למצוא הסבר אפשרי אצל אהוד מ'עברית שפה קשה' שכתב על זה כבר לפני כמה שנים.

Read Full Post »

אמאש'ך. לכאורה, סתם איזה קיצור פונולוגי שנובע מנוחות. ביטוי קפוא שמעיד על תדירותו בשפה בעצם קיצורו ע"י כמות נכבדת של דוברים. כמוהו גם אמאש'לי ואמאש'לָךְ (שמצמצמים פחות – רק תנועה, ללא עיצור).

לכאורה. בפועל, מדובר בעולם ומלואו.

קודם כל, כולנו משתמשים בקיצור הזה רק לעתים (לא הייתי בטוח אם כותבים "במסורה" או "במשורה". "רק לעתים" יותר טוב). בתשובה לשאלה "אמא של מי זאת?", כולנו נענה "((זאת) אמא) שלי", ולעולם לא "(זאת) אמאש'לי". זה פשוט לא נתפס כעונה על השאלה, ומכאן נתגלגל לתיאוריות סמנטיות ופרגמטיות, כמו הישויות הבולטות (salient) בשאלה ובתשובה, ורכיב הפוקוס התחבירי שאומר לנו אילו מילים להדגיש. בפירוט קל, התיאוריה תגיד שהשואל מצפה לשמוע בתשובה שזאת אמא של מישהו. לכן הרכיב שלי בתשובה חייב לקבל הדגשה, ובצורת הקיצור זה פשוט לא קורה: נסו להגיד אמאש'לי במלרע ולעצור את החלחלה שתתפשט לכם מיד בגוף. כיוון שמה שנדגיש בצורה המקוצרת יהיה בהרכח החלק של אמא, וזה משהו שאיננו מחדש בתשובה לשאלה "אמא של מי זאת?", יתקבל משפט שהוא בעייתי מבחינה פרגמטית. השוו עם "מי זאת?", או "מה היא שלך?", שאלות שללא ספק ניתן להשיב עליהן ב-"זאת אמאש'לי".

לא סיימנו. שימו לב שציינתי רק שלוש צורות מקוצרות עד כה. הסיבה? פשוטה למדי: האחרות נדירות למדי וכמעט לא קיימות. מבין אמאש'לו, אמאש'לה, אמאש'(ל)כם, אמאש'לנו, אמאש'להם, אני חושב שרק את הראשונה שמעתי אי פעם. ואם נרחיב את היריעה לכלל הקיצורים עבור כינויי שייכות, למיטב ידיעתי רק אחש'לו זכה למעמד של כבוד מבין הגוף השלישי וגופי הרבים, וגם זאת ככינוי חיבה לכל-אדם (על משקל דוֹד), ולא במובן השייכותי. אז למה זה? גם כאן ניתן להסביר במונחי פרגמטיקה ושיח. אם אנחנו רוצים לקצר, נקצר את המשתתפים הבולטים בשיחה ואת נגזרותיהם (כיוון שהם מידע קיים, ברור). ברוב השיחות, משתתפים אלה הם הדובר והנמען, ונגזרותיהם הם אמאש'לי ואמאש'ך/ש'לך. אז זה לא אומר שאי אפשר לקצר את האחרים, זה פשוט פחות נדרש.

לא סיימנו! נרחיב קצת את היריעה אל מעבר למשפחה הגרעינית, ונראה עוד תופעה מעניינת: את מילת השייכות של ניתן לקצר פה ושם גם עבור שמות עצם יותר כלליים מכינויי גוף: "הספר ש'לאברהם", "הבית ש'לאורטל", "העצם ש'להכלבש'לי". אמנם עם פחות קונוטציות, אבל האבחנה הראשונה מלמעלה (זאת עם השאלות) עדיין תקפה, לפחות לדעתי. אבל מה קרה? לכל הדוגמאות שציינתי יש מכנה משותף פונולוגי: המילה שאחרי כינוי השייכות מתחילה בתנועה. הרי "הספר ש'לגדעון" לא יעבוד. אז בכל זאת יש כאן מרכיב פונטי. והיזכרו בדוגמה הראשונה, הגוף השני זכר, שם עקפנו את הבעיה: העפנו את ה-ל' ויצרנו את ש'ך! מעניין אם יום יבוא ונדבר על "הבית ש'גדעון", והאם נתבלבל עם "הבית שגדעון בנה" (חולצה! חולצה!). ויש גם איזה ביטוי לא יפה שקשור לנושא.

נראה לי סיימנו. המשך…

Read Full Post »

שני פסקי דין מעניינים ניתנו לאחרונה, האחד במסגרת ערעורו של תא"ל צ'יקו (משה (צ'יקו)) תמיר והשני במסגרת תלונה של מגיש הטלוויזיה האמריקאי גלן בק נגד אתר פארודי. בהיעדר מומחה לפרגמטיקה כאן, אבדוק בעצמי מה נפסק בכל אחד מהמקרים.

(פרגמטיקה היא התחום בבלשנות שחוקר את היחסים בין גושים שלמים של טקסט, למשל ההבדל בין המשפט התקני שרי ועופר עשירים, אבל עופר עצמו לא עשיר ובין המשפט הלא-תקני *שרי ועופר זקנים, אבל עופר עצמו לא זקן)

צ'יקו תמיר

כידוע, ערעורו של צ'יקו תמיר התקבל ודרגת תת-האלוף (התת-אלוף?) שלו לא תישלל ממנו. למי שלא מעורה בפרטי הפרשה, הנה תקציר הדברים: תמיר נתן לבנו הקטין לנהוג בטרקטורון צבאי, הבן עשה תאונה, האב הורה לנהגו לדווח על התאונה כאילו הוא עצמו היה אחראי לה, הסיפור הושקט בעסקת טיעון, תמיר הודה ודו"ח התאונה שונה כך שהנהג לא יהיה חתום עליו יותר. מה שתפס אותי היה השימוש במונח "טעות טכנית" במסגרת טיעוני ההגנה.

כשקראתי את הכתבה לראשונה בוואלה! חדשות, צוטט שם אחד מפרקליטי ההגנה כאומר שחתימת הנהג היתה "טעות טכנית" ותו לא. למרבה המסתורין, המשפט הזה נעלם מהכתבה. אל חשש, מצאתי משהו דומה בכתבה מהחודש שעבר:

בא כוחו של תמיר, עורך הדין משה ישראל, אמר בדיון כי תמיר דיווח דיווח אמת למפקד המשטרה הצבאית. "מה שכתוב בדו"ח התאונות לפיה הנהג שלו הוא זה שנהג הייתה טעות טכנית. לא הייתה כאן כוונת רמיה או כוונה לשקר."

ובנוסף:

סנגוריו של תמיר, עו"ד משה שמיר, עו"ד משה ישראל ועו"ד אלוף-משנה אודי בן אליעזר, טוענים בכתב הערעור כי תת-אלוף תמיר מסר דיווח מלא למפקד המשטרה הצבאית בפיקוד דרום כי בנו הוא שנהג בטרקטורון הצבאי וכי נגרם נזק לרכב, וכל זאת עוד טרם מילא טופס דיווח על תאונת דרכים.

אני לא פרגמטיקאי ולא משפטן, ולכן קשה לי לחרוץ כאן דעה (מה גם שלא עושה רושם שעיתוני ארצנו מתאמצים לתאר את כל הפרטים בפרשה). אם תמיר הצהיר דבר מסוים בע"פ ואח"כ הגיש תצהיר בכתב בו כתוב דבר אחר, האם שינוי הדו"ח נופל תחת תיקון טעות טכנית? במילים אחרות ובמונחים טכנים מעט יותר, האם דבריו של עורך הדין גוררים שהנהג באמת לא היה אמור לחתום על הטופס? האם ההבהרה כי "לא הייתה כאן כוונת רמיה או כוונה לשקר" מניחים הנחה מוקדמת קדם-הנחה לפיה כל ניסיון לשנות מסמך חתום הוא ניסיון לרמות או לשקר?

ואולי מדובר בכלל בשאלה תרבותית לגבי ערכו של טקסט כתוב מול ערכו של טקסט דבור; בספרו הנהדר והמצחיק על החיים בפפואה ניו-גינאה, הביולוג הצ'כי וויטך נובוטני משווה בין הדבֵקוּת האירופאית בהסכמים מודפסים ובין נטיית הילידים לדון בכל נושא שוב ושוב, ולעזאזל עם ההסכם החתום. ואולי זה לא דומה. אולי הרעיון לכתוב פוסט על הערעור של צ'יקו תמיר היה טעות טכנית שלי.

גלן בק

בינתיים, בצד האחר של הגלובוס, החיים קלים יותר. מגיש הטלוויזיה והרדיו הרפובליקאי גלן בק, חסיד גדול של שיטות מופרכות לחלוטין לשכנע אנשים בטיעוניו, ביקש להוריד מהרשת אתר שלעג לו ונזרק מכל המדרגות. בק אוהב להעלות טיעונים כמו "אני לא אומר שברק אובמה מוסלמי, אבל אם אין לו מה להסתיר למה הוא לא טורח להגיד שהוא לא?" או, כשדיבר עם חבר קונגרס מוסלמי, "אני עצמי לא חושב שאתה טרוריסט, אבל יש אנשים רבים שוודאי ירצו לשאול אותך: למה אתה רוצה להרוג אותנו?"

זה מזכיר לי את הדוגמה הקלאסית להנחה מוקדמת לקדם-הנחה, "האם הפסקת להרביץ לאשתך?" – שאלה שהתעלמות ממנה תיראה חשודה אבל גם שאלה שבלתי אפשרי לענות עליה ב"כן" או "לא" (אלא אם אתם איציק מרדכי, שלא הואשם מעולם בהכאת אשתו).

בכל מקרה, הסיפור עם גלן בק הוא שבדיחת-אינטרנט אחת הפכה לאתר האינטרנט האם-גלן-בק-אנס-ורצח-ילדה-צעירה-בשנת-1990.קום, אתר שוודאי לא טוען שבק עשה את המעשים האלה אלא רק שואל רטורית. עורכי דינו של בק הבינו שלקרוא תיגר על הפארודיה לא ילך, ולכן הם ביקשו מארגון התקינה WIPO להעביר את האתר לידיהם משום שהוא משתמש בסימן הרשום גלן בק™ ועשוי להטעות את הגולשים. זה לא הצליח להם.

וחוץ מזה?

איזה עוד מקרים היו בארץ של תרגילי פרגמטיקה כאלה? של קיטלוג משהו בתור "טעות טכנית" או של שאלות מכשילות במסווה תמים? אני יכול לחשוב על לפחות אחד, אבל אולי הראש שלי מותש מהשוואות מחמיאות בין צ'יקו תמיר וגלן בק.

Read Full Post »

מה קורה כשפריט אוניברסלי, למשל סימון, נכנס לשימוש בכמה תחומים שאינם משיקים זה לזה, אבל לאט לאט משתלט על החיים?

הוא מקבל מלאנתאלפים שמות שונים, זה מה שקורה. נתבונן בסימן #.

במהלך שבוע בודד באוניברסיטה, שמעתי חמישה שמות שונים עבורו:

  • הוותיק ביותר, אני מניח, הוא דיאז, הלקוח ממוזיקה ושם הסימון מתהלך בגאון זה מאות שנים.
  • שארפ, שהוא המינוח האנגלי לדיאז ומשמש גם בקהילת המחשבים (כמו שם השפה C#).
  • רשתית, שאם אצטרך לנחש אומר שהוא המינוח שהאקדמיה מבכרת.
  • סריג,  שנראה הכי נאמן לצורה של הסימן.
  • האש, אף הוא ממדעי המחשב.
  • אחד שלא שמעתי, אבל השם שאני מעדיף בעצמי, הוא השם הטלפוני סולמית (ואולי זה המינוח הרשמי?)

מי שמכיר עוד שמות מוזמן, כמובן, להוסיף בתגובות.

ואם כבר בסולמיות עסקינן, התרגלנו ממענים טלפוניים אוטומטיים שאחרי שמקישים מספר (תעודת זהות, סיסמה או כרטיס אשראי) מבקשים מאיתנו להקיש כוכבית או סולמית. אבל אנחנו עוד לא יודעים איזה מהם. לכן רובנו עדיין נדרשים תמיד לשמוע את סיום ההקלטה כדי לדעת באיזה מקש לסיים את המספר המבוקש. אני חולם שיום יבוא ותהיה מוסכמה אחידה, שתתקבל בתחביר ובסמנטיקה של שפת ההודעות המוקלטות, שפה שאין ברירה בימינו אלא ללומדה על בוריה. הו, אידיאליסט שכמותי.

[18/7/2010: עדכון מספינת האם:

http://languagelog.ldc.upenn.edu/nll/?p=2461]

Read Full Post »

astro1109כידוע, 2009 היא שנת האסטרונומיה הבינלאומית. האמת שאני יודע את זה רק כי הלכתי לפלנטריום לפני חצי שנה, אבל הרשות לקהילה ולנוער באונ' העברית מספרת לנו על תחרות לבחירת שמות עבריים לכוכבים אוראנוס ונפטון שנערכת בימים אלה ממש! מסתבר ש:

כוכבי לכת אלה, שהם המרוחקים ביותר במערכת השמש, נתגלו בפעם הראשונה רק לאחר המצאת הטלסקופ, וקיבלו שמות של אלים יווניים: אוראנוס, אל השמים ונפטון, אל הים.

כ-650 שמות שונים לכל אחד מכוכבי הלכת התקבלו מן הציבור בשלב הראשון של המיזם.

וואו. בכל מקרה, המועמדים הסופיים הם:

אוראנוס

  • אוֹרוֹן – אור קטן.
  • שַׁחַק – מילה נרדפת לשמים.

נפטון

  • רַהַב – שמו של שר הים במקורות.
  • תַּרְשִׁישׁ – שם המתקשר לים ולאבן חן בצבע ים בספרות היהודית.

אני הצבעתי עבור "אורון" בגלל הדמיון לשם הלועזי ועבור "תרשיש" בגלל שאני אוהב את הקישור לאבן החן (ואת המילה). אפשר להצביע כאן.

[ת' למיכל, יונתן ושמעון]

Read Full Post »

תנו לי להדהים אתכם: 'דגש קל' אינו בלוג השפה היחיד במרשתת! הנה שניים מסקרנים במיוחד ששווים המלצה רשמית מטעם מחלקת קשרי החוץ של הבלוג:

  • האתר של תמר: האתר של ידידת הבלוג ד"ר תמר עילם גינדין סיים להשתדרג, להתעדכן ולהשתפץ וכעת הוא יושב באכסנייתו החדשה, כשבתוכו גם הבלוג שלה. בדיוק אתמול אמרתי לעצמי שאני צריך לבדוק אם היא סיימה להעלות את האתר המעודכן ומסתבר שזה בדיוק היה יום ההולדת שלה. אז מזל טוב לתמר, שנתנה לנו מתנת יומולדת וכתבה פוסט פונטי מוצלח למדי בו היא מתעמקת בסוגיות כמו ההבדל בין ת' וט' ביוונית, ההבדל בין חינכוך לנישוף, ההבדל בין סבא וסבתא בברזילאית, וההבדל בין Tamar ו-thmr.
  • The Language of Food: מה תולדות הקטשופ? איך מתייחסים לקינוח במטבחים שונים? על השאלות האלה עונה בפירוט מדהים דן ג'וראפסקי, בלשן מסטאנפורד ושם דבר בקהילת הבלשנות החישובית. מלבד המחקר שלו, ג'וראפסקי כתב את אחד מספרי הלימוד הפופולריים ביותר בתחום יחד עם ג'יימס מרטין, אבל אין ספק שבלוג על השפה של האוכל הוא פסגת הקריירה שלו. ודוק, הוא מלמד קורס שנה א' על שפת האוכל!

jurafsky1109

Read Full Post »

[פוסט אורח של נמרוד גנצרסקי, עורך הג'רוזלם פוסט לייט]

תגובת הג'רוזלם פוסט:

עיתון הג'רוזלם פוסט לייט אינו מתיימר ללמד אנגלית בשיטה האקדמית אלא לשפר את השפה המדוברת. שיפור השפה השנייה בקרב מבוגרים שונה מהותית מלימוד שפה בקרב ילדים שאותה מייצגת המורה המבקרת, והג'רוזלם פוסט לייט לא עובד על פי כללי שפה שנקבעו על ידי משרד החינוך, שגם אותם מייצגת המורה המבקרת.

השיטה של העיתון בשיפור האנגלית בקרב מבוגרים דורשת שינוי טקטי בשיטת הלימוד, שכוללת חוויה בקריאה, קריאה רציפה, נושאים מוכָּרים, כתובים בקצרה ומעניינים. שיפור השפה האנגלית של העיתון גם לא כולל הבדלים תחביריים או לשוניים בין האנגלית הבריטית לאנגלית האמריקאית. המטרה של העיתון היא שיפור השיחה השוטפת של הקורא על ידי קריאה זורמת באנגלית מדוברת. כתבי הג'רוזלם פוסט אותם קוטלת המבקרת – הינם אנשי מקצוע אנגלוסקסים שכתיבה בשפת האם שלהם, אנגלית, היא המקצוע שלהם. אלפי מנויים מרוצים ואף התגובות בביקורת שלכם מדברות בעד עצמן.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »