בשבוע שעבר הפעלתי את מלוא כח השכנוע שלי וביקשתי מכם לתת שמות לשני פירות, בננה ותפוח, ואפילו טענתי שיש לזה קשר ליקירת הבלוג לרה בורודיצקי. בגלל שכבר עבר שבוע, עזבתי לרגע את שיעורי הבית בביאק (שפה שמדברים במערב פפואה) והתפניתי להיזכר בשני ניסויים מעניינים שהעלמה בורודיצקי ערכה בסטאנפורד. את כל מה שאני כותב כאן אני מבסס על הזיכרון ועל הכתבה הזו ברדיו NPR (אפשר לקרוא, ולהאזין, ובכלל לעשות כיף חיים שם), אבל את המאמרים המדעיים אפשר בטח למצוא באתר של החוקרת.
פירות
עושה רושם שהנטייה הטבעית שלנו היא לתת לבננה שם של אישה ולתפוח שם של גבר (כמו שרוב המגיבים בפוסט הקודם עשו). את זה אני אומר לא על סמך הצעות מפולפלות כמו "מנחם מענדל", אלא על סמך ניסוי בו בורודיצקי לקחה שתי קבוצות דוברים – דוברי ספרדית ודוברי גרמנית – וביקשה מהם לתת שמות לתפוחים ולבננות. המין הדקדוקי של "תפוח" בגרמנית הוא זכר, der Apfel, ובהתאם התפוח זכה לשמות משובבי נפש דוגמת פריץ, מארק, מיכאל וכד'. הספרדים העניקו לתפוח(ית) שלהם – la manzana, נקבה – שמות נשיים יותר.
גשרים ומפתחות
טוב, ברור שפירות על ריחותיהם המשכרים מעבירים אותנו על דעתינו. בניסוי אחר בורודיצקי השתמשה שוב בקבוצות של דוברי ספרדית ודוברי גרמנית וביקשה מהקבוצות לתת שמות תואר לחפצים שאת תמונותיהם הראתה להם. וזה מה שקרה עם תמונות של גשרים ותמונות של מפתחות:
- גשרים: זכר בספרדית (el puente) ונקבה בגרמנית (die Brücke). הספרדים נתנו לגשרים תארים כמו גדול, חזק, יציב ועמיד, ואילו הגרמנים אמרו שהגשר יפה, שבירה ואלגנטית.
- מפתח: נקבה בספרדית (la clave) וזכר בגרמנית (der Schlüssel). הפעם המחזה היה הפוך, כשהספרדים אומרים שהמפתח קטנה, מעודנת ושבירה בעוד המפתח הגרמני חזק, עמיד ומשונן.
מה קורה כאן?
ההסבר המתבקש הוא שספרדים גם גרמנים הם עמים מוזרים. שזה אולי נחמד להגיד, אבל לא באמת עוזר לנו. ההסבר האחר הוא שהשפה מעצבת את התודעה: בגלל שזכר משוייך אצלנו לעוצמתי וחזק, המאפיין הזה "זולג" לתפישה של עצמים מוחשיים.
האם זה באמת עובד ככה? לא בטוח. פגשתי לא מעט גרמנים שלא מהססים לפסוע בצעד בטוח על גבי גשר. ובכל זאת, עושה רושם שלמרות שהיפותזת ספיר-וורף במובנה הבסיסי היא שטות, ישנו עדיין קשר בין איך שהשפה מייצגת דברים בראש שלנו ובין איך שאנחנו תופשים אותם.
אבל למען הסר ספק: לאסקימואים עדיין אין מאה מילים לשלג.
ניסויים מעניינים מאד.
אוסיף כי בניסוי עם הפירות (ועצמים אחרים) נבדקה ההשפעה של התאמת המין הדקדוקי לשם שניתן לעצם על היכולת לזכור את השמות. לנבדקים הוצגו צמדים של עצם ושם, כאשר חלק מהשמות מתאימים למין הדקדוקי (בננה – מאיה) וחלק לא, והמינים הפוכים בשתי השפות. הדוברים זכרו טוב יותר את הצמדים המתאימים. דוברי אנגלית שעשו אותו מבחן זכרו את כל הצמדים באותה רמת דיוק שהספרדים והגרמנים זכרו את הצמדים המתאימים (כלומר, המין יכול רק לקלקל את הזיכרון, במקרה זה).
גם הניסוי הזה, וגם הניסוי שבו התבקשו הנבדקים לייחס תכונות לתמונות של עצמים נערכו באנגלית (הנבדקים היו דוברי גרמנית או ספרדית כשפת אם, בעלי שליטה טובה באנגלית). את מידת הזכריות או הנקביות של התארים הנבחרים קבעה קבוצה שלישית של נבדקים, דוברי אנגלית ילידיים, שכמובן לא ידעו את מקורם של התארים.
אפשר לעשות ניסוי שבו לא נדרשת, לכאורה, שום חשיבה לשונית – לתת לנבדקים לנסות ולזכור צמדי עצמים (תפוח – קטר, בננה – מסרק) שמוצגים כתמונות, שבחלקם יש התאמה בין המינים בשפה אחת ואי-התאמה באחרת ובחלקם להיפך.
[…] קסטנר כותב ב"דגש קל" על הקשר בין ייצוג, תפיסה ושפה, ועל אי […]
[…] באוקטובר 2009 מאת איתמרק לאחר שקרא את הפוסט הקודם על הניסויים של לרה בורודיצקי שלח יואב ע' ללשכתי במשרדי […]
[…] עושה רושם שהמקור לטור של רפאלי הוא פרק של בורודיצקי בספר What's Next שיצא לא מזמן. את המאמר של בורודיצקי (שכתוב בצורה נגישה מאוד, ובעניין חיבתה של בורודיצקי למדע פופולרי אספר אנקדוטה נחמדה בסוף הרשומה) אפשר למצוא במלואו כאן באתר Edge. הנה ההפנייה הביוגרפית עבור מי מכם שהתעניין לדעת על מה מתבסס הטור של רפאלי. על חלק מהמחקרים של בורודיצקי דיברנו כאן בעבר: זמנים ומין דקדוקי. […]
[…] ההיא. הביקורת מזכירה את ניסוי גווני הכחול, את ניסוי התפוחים והמפתחות ואת השבט קואוק תאיורה שמסמן זמן ממזרח למערב. על כל אלה […]