רונן דורפן כותב בכותרת טורו ב"ישראל היום" היום את השאלה המסקרנת, שלא לומר הגורלית, הבאה:
"איך הקנייתים מסיימים ראשונים אבל לא עולים על הפודיום?"
בי דורפן הצליח להתל. היתה לי השערה, שהוא מדבר על התופעה של קנייתים שמתחרים תחת דגלי מדינות זרות תמורת תנאי אימון וכסף, וכך זוכים במדליות עבור בחריין וקטאר. אבל אז אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות: הרי אם השאלה שלו היא "איך זה שדגל קניה לא מתנוסס מעל טקסי המדליות?", כך הוא גם צריך לנסח אותה. הרי אותם הקנייתים שמהווים את נושאו של החלק הראשון של המשפט ("מסיימים ראשונים"), צריכים להיות הנושא של החלק השני ("לא עולים על הפודיום"). לצערי, זו בדיוק התופעה אליה הוא התכוון. מבחינה בלשנית, מה שדורפן עשה הוא לרקוד על שתי החתונות: חתונת הקנייתים של החלק הראשון – אנשים שנולדו בקניה, וחתונת הקנייתים של החלק השני – תת-קבוצה של הקבוצה הראשונה, ילידי קניה הרצים תחת דגל קניה. לתת כותרת כזאת אפשר רק אם אותם אנשים שמנצחים במירוצים לא עולים אל הפודיום (=זוכים במדליות), מה שכמובן לא קורה במציאות. זה לפחות השיפוט שלי.
חוסר זהירות? הטעיה מכוונת כדי ליצור עניין? או שאני והשיפוט שלי במיעוט? הבמה שלכם.
[…] רונן דורפן אוחז את החבל בשני קצותיו 20 אוגוסט, 2009 at 18:41 | In סמנטיקה, ראיתי-שמעתי, תחביר | Leave a Comment ואף פוסח על שתי הסעיפים. […]
1. אני מרשה לעצמי להניח שעורכי הספורט של "ישראל היום" הם האחראים על כותרת המשנה.
2. אפשר להגיד ש"הקנייתים" מתייחס למדינה קניה. וכך יש לנו ביטוי גנרי: "איך זה שמדינת קניה מסיימת ראשונה אבל מדינת קניה לא עולה על הפודיום?"
3. רונן דורפן הוא עיתונאי הספורט האהוב עליי. בבלוג שלו הוא כותב עוד טיפה על הקנייתים כאן למי שמתעניין באתלטיקה קלה. מי שרוצה למצוא ענייני שפה וספורט יכול למצוא קצת כאן.
4. בנפרד מכל אלה, אחד הפרוייקטים המרתקים ביותר של דורפן הוא תיעוד מתמשך של ספורט יהודי בשתי המאות האחרונות. הנה דוגמה.
משעשע לנתח בכזו רצינות כותרת במדור ספורט, במיוחד כזה דחוס וצפוף כמו של "ישראל היום", אפילו של מישהו מוערך כמו דורפן (בין אם הוא כתב אותה בעצמו או לא).
לפעמים מטרתן של כותרות הספורט להעביר מידע מקסימלי בצורה מתוחכמת לכאורה ובמינימום גרם טקסט, בבחינת "העיקר שהבנת את המסר". הן ראויות אפילו לבלוג בפני עצמו…