Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘פיסוק’ Category

שלום, נעים מאוד, אנחנו "דגש קל", בלוג בלשנות בעברית וזה. לונג טיים נו פוסט.

אומרים שהכי טוב לשבור את הקרח עם מכתב למערכת מעידוק, ומי אני שאלך נגד המלצות אמורפיות שהרגע המצאתי. ובכן, עידוק דנן הביע תמיהה (לפני ארבעה חודשים. התיישנותיישן) על המשפט הבא בקומוניקט שהגיע לידיו:

כ-450 צילומים העלו מאות דיפלומטים דרך ממשק מיוחד שתוכנת במיוחד לצורך התערוכה באתר מועדון הדיפלומטים הישראלי.

זה מוזר זה זה. התבוננות מעמיקה יותר מראה שכל המסר מלא במשפטים פשוטים מהצורה מושא-נשוא-נושא, מה קוראים בעגה המקצועית OVS:

את הפרוייקט המיוחד הזה, יזם וביצע מועדון הדיפלומטים הישראלי, (…)

(יובל, תתעלם מהפסיק המיותר. אתה קורא את הפלוג כבר כמעט שנה, אתה אמור להיות מחוסן. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לנשוף)

את 50 הצילומים הנבחרים בחרה ועדה מקצועית בת 10 שופטים (…)

(בלי מושא, כאלה יש הרבה בימינו): הצטרפו לפרויקט משרד התיירות ולשכת העיתונות הממשלתית (…)

והאמת שזהו. אבל זו הודעה נורא קצרה, ושלושה-ארבעה משפטים כאלה בהחלט מעידים על מאפיין של הכותב/ת. מה שמעלה היפותזה לפיה מדובר במישהו שאינו דובר עברית כשפת אם. האם נוכל לברר איזו שפה כן?

אז חשבתי על עברית מקראית, בגלל הדוגמה המפורסמת אבנים שחקו מים, אותו פסוק מאיוב שמתכוון לכך שמים שוחקים אבנים (בסופו של דבר, עם כוח רצון והתמדה וכו' וכו') ולא שהאבנים שוחקות את המים (שזה וט"פ רציני).

מפאת חוסר-סבירות מה של התיאוריה הזאת חיפשתי שפה אחרת. היו כמה רמזים בסביבות ההודעה ששלח עידוק לכך שדנמרק בעניינים פה (תמונה שהמילה דנמרק מופיעה בשמה), ואכן דנית היא שפה בה נהוג להשתמש לעתים ב-OVS כדי להעביר מסר (מקור: ערך הויקיפדיה על OVS! מי היה מאמין). אז אולי זה המקור. מצד שני, המייל נשלח ע"י חברת יחסי ציבור שנראית ישראלית לגמרי. אז קשה להחליט.

Read Full Post »

שני משפטים מוזרים במיוחד הגיעו לשולחני לאחרונה. הראשון מכיל רצף של כינויים רומזים מבלבלים והשני משתמש במטאפורה בלתי אפשרית.

כתבתו של אלי סניור בטמקא על הילדה הנעדרת אלכסנדרה ברנדט נפתחת (27/2/13) עם השורה התחתונה: "תעלומת היעלמותה של הילדה אלכסנדרה ברנדט לפני יותר מ-18 שנים טרם נפתרה". מה קרה בינתיים? ובכן,

לאחר שאמהּ של הנעדרת סירבה לערוך לעצמה בדיקת DNA, ערכו הוריה הביולוגיים של האישה שהאם טענה כי היא בתה שנעלמה ב-1994 בדיקות.

קראתי את המשפט הזה חמש פעמים ואני עדיין לא מבין לגמרי מי טען מה ומי קשור למי. ננסה לקודד בצבעים ונוסיף זוג סוגריים: לאחר שאמהּ של הנעדרת סירבה לערוך לעצמה בדיקת DNA, ערכו הוריה הביולוגיים של האישההאם טענה כי היא בתה שנעלמה ב-1994) בדיקות.

השאלה היא האם האישה היא אכן אלכסנדרה ברנדט הנעדרת, ומסתבר שהתשובה היא לא: "מהתוצאות שהתקבלה הבוקר (יום ד') עולה כי יש התאמה מלאה וזו בתם הביולוגית של זוג ההורים מאשדוד."

כן, אני כמעט משוכנע שאולי זו הכוונה. העיקר שדאגו לשים מפיק בה"א.

המשפט השני הוא הכותרת התמוהה לכתבה על שחיין שנטרף על ידי כריש (וואלה!, 27/2/13):

כריש טרף שחיין בניו זילנד: "הדם הציף את המים"

כך ממש, הדם הציף את המים. כיצד ניתן להציף מים, אינני יודע, ונראה שמישהו נסחף קצת עם המטאפורות. ניסיתי להתחקות אחר המקור באנגלית אבל לא הצלחתי למצוא משהו דומה.

[ת' לגלעד וליאיר]

Read Full Post »

שלום שלום.

לפני קצת יותר מחצי שנה הצתתי סערה כשמניתי "בקפדנות של פסיכי" (ציטוט של עינב גלילי, אמנם בהקשר אחר, אבל עליי) את הפסיקים המיותרים בפוסט ארוך במיוחד של אישתון. מאז עברו מים מתחת לגשר, ולצערי על אישתון עוברים ימים לא קלים ואני מקווה שזו לא קארמה רעה שאני משרה באמצעות תחקירי הפיסוק שלי.

בהחודשים האחרונים התחלתי לקרוא את הפלוג לטל שניידר. התכנים מעניינים ללא ספק, אך אותה בוהן כאובה מפוסט העובדים הזרים של אישתון שבה להיתקע כמעט בכל משפט ששניידר כותבת. בעיקר פסיקים בין נושא לנשוא. נושא – פסיק – נשוא. נושא, פסיק, נשוא. דוגמית:

שריון הנשים בחוקת הליכוד, הבטיח לחוטובלי הקפצה למקום העשירי, שהפך למקום ה 15 ברשימת המשותפת של הליכוד ביתנו.

אני חושב שהדוגמא די מדברת בעד עצמה, אבל אבהיר כדי להימנע מדיון ארוך בהתגובות: אם משפט מתחיל בביטוי שמני, כלומר שם של אדם או מקום, או שם עצם ולוואיו, או כל דבר שיכול לשמש נושא של משפט, ולאחריו מגיע פסיק, אני לא מצפה לפועל המרכזי של המשפט מיד אחרי אותו פסיק ("ראש הממשלה, אכל אתמול גלידה"). אני מצפה לתמורה ("ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אכל אתמול יותר מדי גלידה"). או לפסוקית זיקה בלתי מוצרכת ("ראש הממשלה, שכל חייו אוכל גלידה על חשבון ניצולי שואה, אכל אתמול גלידה בעת ביקור ממלכתי ביד ושם"). או להסגר ("ראש הממשלה, כך מוסרים מקורות, עשוי ברובו מגלידה"), או לרשימה, כי בעצם יש כאן נושא מורכב ("ראש הממשלה, אשתו חסרת הטעם בבגדים, שני ילדיהם המפונקים וראש הלשכה הקריפי אכלו אתמול גלידה בפסגה בשארם א-שייח'"). או במקרה של עריכה לא-משהו אני אסלח גם לתיאור כללי שמקומו לפני המשפט או אחריו ("ראש הממשלה, בעת ביקור במפעל גלידות ירושלמי, אכל את כל המלאי וחיכך ידיו בהנאה"). כאלה הם כללי הכתיבה, וכך נהוג בספרות ובעיתונות וביתר המדיות הכתובות. החריגה הזו פשוט מקשה על הקריאה.

אני יודע שבלי קצת סטטיסטישקייט לא תצאו מהפוסט הזה מרוצים, אז בואו ניקח יחד את הרשומה הזו על "יש עתיד" ונראה מה מצאנו.

אז בפוסט ההוא על אישתון סיכמנו שפיסוק סביר הוא בערך פסיק ל-20 מילה. כאן יש 680 מילים, כלומר צפי ל-34 פסיקים. נמצאו: 69 פסיקים. ווא ווא ווי ווה. יותר מאישתון אפילו.

רובם פסיקים טובים, או עוברים. חלקם היו מתייתרים עם קצת עריכה, אבל אין בשימתם פסול. דוגמיות:

הם ירדו לפרטי הפרטים בתוך הערים וגילו, לדוגמא, שבתל-אביב, בקלפיות בשכונות יד אליהו ושכונת התקווה, קדימה זכתה לתמיכה נמוכה.

בליכוד, מנגד, סיפר לי אדם שעבד בתוך הקמפיין, היו יוזמות ורעיונות רבים, בעיקר בתחום הדיגיטלי, שנפסלו זה אחר זה, (…)

הפסיק הבא אולי נדרש על-פי כללים יבשים של מילות קישור כמו "לפיכך", אבל האם ההפסקה בקריאה באמת עוזרת?

בניתוח הסקרים הפנימיים במפלגה הבינו שקיימת מסת מצביעים גדולה שהם מתלבטי הרגע האחרון ולפיכך, הם ערכו השתלמויות למתנדבים: (…)

עשרה (10) פסיקים (שהם 14.5% מהפסיקים בטקסט) אינם נדרשים בכלל, מתוכם שניים שתוחמים פסוקית זיקה אבל רק מצד אחד. אפשר להעלימם או להוסיף פסיק גם בצד השני (סימנתי ב-[]), אבל ככה הקורא פשוט לא מבין את מבנה המשפט:

כתבה אחת, שהתפרסמה בדה-מרקר[] סיפקה מידע רב על ראש המטה הלל קוברינסקי.

מתנדבים רבים[] שהציפו את העבודה לפני שנה, פרחו להם, (…) *

מתוך השמונה הנותרים, שלושה מפרידים בין נושא פשוט לפועל (מִצאו אותם, קוראים יקרים, וצִבעו בצבעים עליזים!); שניים מפרידים בין פועל למושא שלו ("(…) אך לא הושיבה, את המשקיפים הקבועים."); אחד תוחם תיאור קצר מאוד ("גם שם, נעשו שמות ביחס של ראשי המפלגה לפעילים מרכזיים.") ושניים פשוט מפלחים ללא רחם ביטויים שפשוט חייבים להיקרא בנשימה אחת (תקלדה במקור):

משיחות רקע, עם דמויות מרכזיות בקמפייינים של יש עתיד ושל מלפגות אחרות (…)

בעוד, מטה יום הבחירות חשוב בכל קמפיין, (…)

אנו חיים בעולם מקושר. אנא, אנשים טובים, עזרו לזה המסר להגיע להגב' שניידר למען תשוב חדוות הקריאה שלי לפוסטיה החשובים.

—————-

* בדוגמא הראשונה עדיף להוסיף את הפסיק ולסגור יפה פסוקית זיקה בלתי מוצרכת; בדוגמא השנייה עדיף להסיר את הפסיק הקיים, כי להבנתי מדובר בפסוקית מוצרכת (לא כל המתנדבים הציפו את העבודה לפני שנה).

Read Full Post »

שלום.

לעתים מגיע רגע בחייו של אדם, בו נשבר לו והוא קם על רגליו האחוריות ואומר "לא עוד".

עבורי, הרגע הזה ארע השבוע. קראתי מאמר (מאיר עיניים, אבל בואו לא נדון ולו לשניה בתוכנו) בהבלוג "אישתון" וכבר אחרי פסקה ראיתי כוכבים. טוב, לא בדיוק כוכבים. פסיקים. המוני פסיקים. בכל מקום. עד כדי כך בלטה יתר-הפסיקיזציה במאמר, שהחלטתי לסופרם ולמיינם למען יראו וייראו.

כמה משפטים של מבוא: פסיק הוא הנחיית קריאה. פסיק טוב אומר לקורא "נוח קלות, לפניי ואחריי יש חלקי משפט שכדאי להפרידם ומוטב לעכלם תוך הפסקה קלה בקריאה". פסיק רע משול למצב שבו פוסע אדם בחבורה, וזה שלפניו מאט לרגע וגיבורנו נתקע עם בהונותיו בעקב חברו. פסיק רע בכל משפט משול, ובכן, להישנותו של המצב הנ"ל בכל חמישה צעדים. זה מעצבן.

להלן הקטלוג (לא כללתי את השיר שבסוף, מפאת כבוד לחירות אמנותית; ואת כיתובי התמונות, שיהיה). לכל קטגוריית פסיק* צימדתי את הדוגמה הראשונה מתוך המאמר למען יבינוני.

אולי נתחיל דווקא מהסך-הכל: 393 פסיקים. למאמר בן כ-4000 מילים (וידאתי) זה המון. בערך כפול משני טקסטים בעלי אורך דומה שדגמתי (האחד מקצועי, השני פרוזה). הפוגה אחת לחמישה צעדים על-פני 5.6 קילומטרים.

246 מתוכם הם הכרחיים, או לפחות רצויים, על-פי הפירוט כדלהלן:

סוג כמות  דוגמה
אחרי פסוקית תחילית המאייכת משפט 22 בעקבות הפוסט וויכוחים רבים בנושא, החלטתי לחקור…
אחרי ביטוי תחילי המאייך משפט 28 בדרך כלל, עיתונאים שאומרים את זה…
לפני פסוקית/ביטוי תיאור המוסיפים מידע 41 יעבירו איזה לילה אחד (…), מלווה בעוד מספר ימי תחקיר…
לפני הסגר/תמורה 35 סקירה של 8 ימים, שבת עד שבת,
אחרי הסגר/תמורה 36 סקירה של 8 ימים, שבת עד שבת,
בתוך רשימה 24 בסמטאות שאיש לא נכנס אליהן, באפלות והגנים
לפני פסוקית זיקה בלתי-מוצרכת 39 האפרטהייד שבהסכמה כלכלית\חברתית, שגבולו עובר בדרך מנחם בגין…
אחרי פסוקית זיקה בלתי-מוצרכת 6 שטחים פתוחים ונטושים, הנושקים לאיילון, …
בין משפטים מאוחים 13 הם אינם מודעים לכך שיהיה להם גרוע יותר באוהל עם מזרן, או שכרגע הם מגשימים את החלום האמריקאי…
לפני/אחרי ציטוט 2 "לא תודה", אני עונה.

25 הם סבירים, אך לא הכרחיים:

סוג כמות דוגמה
לפני/אחרי ביטוי "כבד" 15 הכי קרוב שהם מגיעים לבית, זה מתקן ילדים צבעוני…
אחרי תיאור לוואי "קל" 1 …שברמה הגלובלית, מקורותיה אחד הם
בין תואר-הפעל לפעל 5 … בקלות ובזול, היה ניתן להרים מבנה עץ ופח…
לפני משלים פסוקי 4 בראשי חשבתי, שאולי היה מספיק להציג תמונה של האזורים של ת"א…

122 הם פסיקים שנתקעים לך בבוהן. "אסורים", או אם אתם נחמדים, "מפריעים":

סוג כמות  דוגמה 
בין נושא לפעל 48 עיתונאים שאומרים את זה, מתכוונים…
בין פעל למשלים / משלים לפעל 33 בפוסט הקודם חקרתי אותנו ואת נבחרינו, על יחסינו לאפריקאים החדשים בארצנו…
בין חלקי השוואה 8 השוויתי בין השיח כלפיהם, לבין השיח כלפי היהודים…
בין שם-עצם למשלים 7 השיח כלפי היהודים, בגרמניה של שנות ה-20 וה-30
לפני ביטוי מוצרך שאינו פסוקית 11 מאות ואלפים שנכתבו ונכתבים, ללא ידיעה אמיתית של השטח…
לפני פסוקית זיקה מוצרכת 9 …הטענות שלנו, כנגד הכלכלה הישראלית ואת הצעקות שלנו על יוקר המחיה
לפני פסוקית תיאור מוצרכת 6 … היו מספיקים, בכדי להשמיש אותו כמקלט לחסרי הבית

למרבה התמיהה, על אף פיסוק-היתר המשוגע, במספר מקומות הושמטו פסיקים הכרחיים. ארבעה ליתר דיוק:

סוג כמות דוגמה
בין חלקים מאוחים "כבדים" 3 בצד  אחד הייתי מוקף לבנים ופה ושם נראה שחור אחד ומצד שני של הכביש, בדיוק להפך.
לפני הסגר 1 יש בזה אלמנט אפלייתי כמובן,

אציג את הסיכום בז'רגון האהוב על מעבדי השפה הטבעית – דיוק ולהוחזר (precision and recall): הדיוק הוא מספר הפסיקים הטובים (או סבירים, אהיה לארג') מבין כלל הפסיקים: (246+25)/393=69%. כן כן, פסיק אחד מכל שלושה הוא רע. הלהוחזר הוא מספר הפסיקים הטובים במאמר מתוך הפסיקים הנדרשים: 246/(246+4)=98.4%. זה בסדר, אבל עם כזה דיוק מחריד הייתי מצפה לשלמות להוחזרית. הממוצע ההרמוני של הדיוק והלהוחזר נותן לנו את מטריקת F1 (כ1?): 2X(0.69X0.984)/(0.69+0.984)=81.1% חלשים למדי. וזה מאלגוריתם אנושי.

וכאילו קורא את מחשבותיי, בעודי כותב פוסט זה בא רוביק רוזנטל בבלוג מורפיקס ומקטרג על תופעות פיסוק מיותר.

* לא מיליון אחוז מדויקות, ובטח יש חפיפות. חוק וישנה וכיו"ב.

Read Full Post »

ידיעה במדור הפלילים של ynet נושאת את הכותרת הבאה:

פרדס חנה: גנב סלולרי ותוּכּי חטף מכות רצח

הבנתם? מי שהתבלבל מוזמן להיעזר בכותרת המשנה:

גנב סלולרי ותוכי חטף מכות רצח

מי שהצליח להבין את הכותרת בפעם הראשונה משוחרר. תחזרו בסוף הפוסט בשביל לעזור לי לנקות את הלוח. עבור השאר, בואו ננסה לנתח את שרשרת האסונות בכותרת הזאת. התיאור להלן יהווה רשומון של ההתמודדות הכושלת שלי, אבל אתם מוזמנים לצרף את שלכם (מי שצם רשאי להגיש עד מחר).

האינטואיציה הראשונית בקריאת הכותרת היא להבין את "גנב" בתור פועל בעבר. זאת לא התנייה שבאה משום מקום. סגנון הכותרות בעיתונות העברית הרגיל אותנו לכך. השוו:

תל אביב: גנב תכשיטי סגולה וקיבל מזל רע (לינק)

גנב תוכי וקיבל שלוש שנות מאסר על תנאי (מה נסגר עם התוכים. לינק)

גנב צ'קים מאישה שיצא עמה – ונכנס לכלא (לינק)

גנב רכב נמלט והרג אופנוען (אה, זאת דווקא לא דוגמה טובה)

טוב. אז מישהו גנב סלולרי ותוכי. ואז מה? אופס. כאן נתקעים. המילה "חטף" מצביעה על כך שנתקלנו במשאול, הלא הוא משפט Garden Path. הגיע הזמן לנסות משהו אחר. התיקון שנראה הכי מזמין הוא להוסיף מקף מעריב לאחר המילה "סלולרי", ולקבל את הכותרת:

גנב סלולרי – ותוכי חטף מכות רצח

ובכן, קיבלנו כותרת דקדוקית, אבל לא הגיונית לחלוטין. המשאול הפך למשפט חולצה. או משהו. תשאלו את איתמר מה ההבדל. בכל מקרה, אין ברירה, חייבים לשנות את הנחת היסוד, להבין את "גנב" כשם עצם ואת "גנב סלולרי ותוכי" כצירוף סמיכות, ואז הכל מסתדר. העיקר שניקדו את המילה "תוּכּי" כדי למנוע אי הבנה. הרי המילה שבאמת הייתם צריכים לנקד היא "גַּנָּב". אם הציבור היה רואה פתח ואז קמץ הוא היה מבין מיד.

Read Full Post »

נפתח ישירות עם אבחנתה של דורה קישינבסקי על מצב הכותרות בעיתוני ארצנו:

מקף מעריב, ש"ע: המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא. "שמע שאשתו מוצצת לאחיו — וירה בה עם אקדח גדול!"

בהיעדר הזמן והמשאבים הנדרשים למחקר מעמיק יותר, אנסה לענות כאן על שתי שאלות: ראשית, מה מאפייניו של מקף מעריב? ושנית, האם זוהי תופעה חדשה?

מקף מעריב – קווים מפרידים לדמותו

מפתה לחשוב שהמאפיין הטכני הבולט ביותר של מקף מעריב הוא היותו מקף, אך למעשה מדובר בקו מפריד, משום שמקף מחבר בין שתי מילים (בית-חולים) בעוד קו מפריד מחבר בין שני חלקים של אותו המשפט. בגלל שלא עושה רושם שזה מפריע לרוב דוברי העברית, בגלל שדורה בחרה את השם ובגלל שספק אם העורכים היצירתיים מודעים להבדל, ניצמד למקף.

מספר דוגמאות למקפי מעריב:
(1) המורה צייר עם התחת – ופוטר [10/1/07, נרג]
(2) סבתא האשימה החבר ברמאות במונופול – ודקרה [29/10/11, טמקא]
(3) רצח נער בן 16 "בשוגג" – ונשלח למאסר עולם [13/11/11, וואלה]
(4) חגג את חג הקורבן – ונורה בעינו [8/11/11, חדשות 2]
(5) הקיבוצניק הלך לטירונות שמן – ורזה בגדול [16/11/11, מיינט]
(6) המאבטח הלך לקורס הכשרה – וחזר נכה
[8/11/11, מיינט]

ואם לא די בכל אלה:
(7) שחקן רוגבי חטף שבץ – והתעורר הומו [9/11/11, חדשות 2]

נאמנים לדוגמה שהתווה שלום רוזנפלד, אין ספק

נראה לי שהרעיון הכללי ברור, אבל מהו בדיוק המקף הזה? הרי לא כל מקף הוא מקף מעריב – יש קווים מפרידים שזוכים לשימוש נאות, ולפעמים קשה לדעת אם היה נסיון להריץ דאחקה או שהמקף שימש להביע סיבה ותוצאה או חלוף זמן (פועל בניין נפל מפיגום בטכניון – ונהרג, טמקא 30/10/11). אם נתמקד במקף מעריב הקלאסי, ההגדרה המקורית והקולעת של דורה היתה "המקף שבא באמצע כותרת כדי להתאים את טון הידיעה לגיל המנטלי המשוער של הקורא". אין ספק שרוח דחקאית מרחפת על פני הכותרות שדגמתי כאן – אפשר ממש לדמיין את העורך מגחך לעצמו בעוד ידו נשלחת אל אותו מקש קסום מימין לאפס. ננתח:
במשפט (1) המקף מבליט קשר של סיבה ותוצאה, כשברור לכל שלפעולה כגון ציור עם התחת יש השלכות. אולי יש כאן רצון לתת לקורא רגע להתאושש מהמילה המצחיקה "תחת" (ובגרמנית הקו המפריד באמת נקרא 'קו-של-מחשבה', כלומר הוא נותן לנו רגע להרהר במה שקראנו).
במשפט (2) המקף יוצר הפוגה דרמטית כדי להעצים את האפקט. אם לא די בכך שלְסבתא(!) יש חבר(!!) והיא משחקת מונופול(!!!), באה הסיפא המפתיעה: ודקרה!!!!
משפט (3) אולי נראה במבט ראשון כקו מפריד תמים, אבל סבורני שהמרכאות סביב המילה "בשוגג" מסגירות את ההתייחסות הספקנית של העורך, כאילו הוא רומז לנו הקוראים: "בשוגג, הא? הראנו לו מה זה בשוגג!".
ממשפט (4) ברור שערבים עם רובים זה מצחיק.
חשבתם שערבים זה מצחיק? חכו חכו, משפט (5) מביא אותה בילד שמן שהוא גם קיבוצניק.
משפט (6) לא רק מספר סיפור משעשע ומבדר לכל המשפחה אלא גם מזכה אותנו במשחק מילים מבדר. אחח, לו רק עזריאל קרליבך היה חי היום.
ואם המשפט הקודם היה גורם לעזריאל קרליבך להתמוגג, משפט (7) הוא ודאי עדות נצחית למורשתו של דב יודקובסקי.

זוהי כמובן דגימה אקראית למדי של מקפי מעריב – אני לא מתיימר להגיש ניתוח כולל ואחיד של התופעה. בן לי שאל אותי, למשל, אם "בשעת מלחמה – ערביי יפו יתקפו את תל אביב" זו דוגמה למקף מעריב. אני חושב שכן, אבל קשה לי לומר. כאמור, לפעמים מקף הוא רק מקף ("ניהל קרב קשה בלבנון – ומונה למפקד חטיבת גולני", וואלה, 5/9/11).

משהרעיון הכללי הובן, ראוי לבדוק אם אני לא נטפל למעריב על לא עוול מיוחד בכפו. אולי עורכינו משתמשים בתרגיל הזה מקדמת דנא? האם אשליית הטריות מרימה את ראשה הנפשע וגרמה לדורה לדמיין צל מקפים כמקפים?

מקף נרג', מקף מעריב, מקף טמקא, מקף הארץ

התשובה הקלה היא שקשה לדעת. קשה לחפש מקפים במאגרים היסטורים וקשה לחפש מקרים בהם העורכים ניסו להתחכם. ברם, בן לי הצליח לדלות את שתי ההופעות הבאות מארכיון העיתונות העברית ההיסטרי:
לקה בשבץ – ומת [מעריב, 2/5/1965]
חיפשו לשווא אמבולנס ליולדת – הוולד נחנק ומת [מעריב, 10/6/1966]

מה אפשר להסיק מכך? אני לא בטוח. תחושת הבטן שלי היא שדורה בכל זאת צודקת ומדובר בתופעה חדשה יחסית, אבל אין לי הוכחות כמותניות כרגע (ובטח גם אף פעם לא יהיו). מה שכן, המקף אינו מנת חלקו של 'מעריב' בלבד; ראינו ששאר האתרים טעמו מטעמו המשכר של המקף, אם כי עושה רושם ש'הארץ' נפגע פחות מהאחרים. שימו לב לאיפוק המקפי בכותרת חשבה שהיצירה היקרה היא כתם, והרסה אותה, ['הארץ', 5/1/2011], אולי בזכות מדריך הסגנון שלהם.

ניסיתי למצוא תופעה מקבילה באנגלית אבל לא הצלחתי בינתיים. זהו. ניסה לסכם את הפוסט – והחליק על קליפת בננה.

[ת' ללב]

Read Full Post »

נצלול הישר למבזק שהיה בטמקא בשבוע שעבר:

אין לימודים בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי - יש

מזל שגוגל דוחפים את ה-+1 שלהם לכל מקום (צולמסך 5 ימים אחרי הפרסום)

"אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי – יש"

אני מניח שאין יותר מדי צורך להסביר למה הכותרת הזו איומה. יש כאן מעין משאול פיסוקי: מי שמתחיל לקרוא את הכותרת חושב שמדובר ברשימה של מקומות בהם אין לימודים, כיוון שפסיק משמש בעברית (גם) להפרדת חלקי רשימה, וכאן יש שמות ישובים משני צדי הפסיק. עד הקו המפריד זה אחלה משפט, ופירושו באמת שבשלושת המקומות אין לימודים למחרת. פתאום מגיע הקו המפריד ובעקבותיו ה"יש", וצריך לקרוא מחדש כדי להבין שהפסיק, בו חשדנו כמפריד בין חלקי רשימה, הוא למעשה פסיק שמפריד בין משפטים, או יותר נכון בין משפט למשפט חסר. יובל כפיר, ששלח לנו את המקרה העצוב הזה (וגר בבאר טוביה), כותב על דרך יותר אופטימית (?) לקרוא את זה:

הבת שלי הביעה תקווה שפשוט חסר סימן קריאה בסוף…

ואכן, זו בערך רמת הכתיבה שניתן לצפות לה ממי שמפסק כך משפט (מה היה רע בנקודה? אפילו בנקודה-פסיק, רחמנא ליצלן?) וממי שמשתמש בקו מפריד בתור פאוזה דרמטית בלי משמעות תחבירית (אנחנו עומדים לקרוא לזה "מקף מעריב" בפוסט קרוב, למרות שזה לא מקף).

בהזדמנות מצוינת זו שבה אנחנו דנים בפסיקים, הרי ניסוי מחשבתי: מֶה היה קורה לו בעברית היה נהוג להשתמש בפסיק אוקספורד? זהו הפסיק, שבאנגלית הולך ודועך, שמפריד בין החלקים האחרונים ברשימה: א, ב ו-ג לעומת א, ב, ו-ג. כיוון שהוא חל רק ברשימות ארוכות משני איברים, המשפט לעיל היה מקבל שתי צורות שונות:

כוונת הכותרת: "אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה ובקריית מלאכי יש", לעומת

מה שחשבנו בהתחלה: "אין לימודים מחר בקריית גת, בבאר טוביה, ובקריית מלאכי".

אז זה היה חוסך לנו קריאה כפולה של שתי מילים. אבל פסיק אוקספורד הוא מעצבן, אז טוב שאנחנו חיים בעולמנו.

—–

ומעניין לעניין באותו עניין – פסיקים שלפני משפטי זיקה. כתבתי על כך בעבר. כשיש פסיק לפני משפט זיקה, משתמע שמה שלפניו מתאר אובייקט יחיד, ולאחר מכן רק מוסיפים לו תכונות ("פסוקית בלתי-מוצרכת"). השוו "יובל, ששונא את רכבת ישראל, נוסע באוטובוסים" עם "הבחור שלובש חולצה ירוקה נוסע באוטובוסים". בדוגמית שלפנינו (תוקנה כבר בינתיים, סחתיין עליכום טמקא ובושה עליי שלא צילמסכתי בזמן) שימוש שגוי בפסיק גורם לקורא לחשוב שיש רק בית כלבו אחד בישראל.

עשרות אלפים חובבי קניות הגיעו לכיכר ציון בירושלים לחזות בפתיחתו של "המשביר לצרכן ג'רוזלם" – בית הכלבו הראשון בישראל, המשתרע על פני 7 קומות.

בתקציר בפייס של המשביר זה עדיין מופיע

כוונתם היתה לומר שיש רק כלבו אחד בישראל שמשתרע על פני 7 קומות. הפיסוק הנכון – לוותר על הפסיק. ואם כבר אנחנו בעניין – "ג'רוזלם", המשביר? "ג'רוזלם", באמת? באמת, כאילו? "ג'רוזלם"? "ג'רוזלם". טוב. שיהיה.

Read Full Post »

Older Posts »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,371 שכבר עוקבים אחריו