Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘מכתבים להעורך’ Category

[טור אורח מאת פרופ' זהר לבנת, ראש המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר אילן ויו"ר ועדת המקצוע ללשון העברית במשרד החינוך. יתפרסם בקרוב גם ב'הארץ']

כחלק מכוונתו של שר החינוך לצמצם את מספר בחינות הבגרות, הוא צפוי להכריז בימים הקרובים על איחוד בין שני מקצועות הבגרות – לשון וספרות. מאחר שאין מדובר כרגע בתכנית מגובשת אלא בכותרת בלבד, לא ברור אם הכוונה היא לאחד בין הבחינות בלבד, או שמא ליצור מקצוע חדש ומאוחד ולבנות גם תכנית לימודים משותפת.

איחוד הבחינות בלבד הוא רעיון חסר שחר שלא יועיל לאיש ורק יזיק לתלמידים. מדובר למעשה בשתי בחינות באותו מועד, בשני מקצועות הנשענים על דרכי חשיבה שונות לחלוטין ומחייבות התמודדות עם סוגים נפרדים של מטלות קוגניטיביות, במסגרת של בחינה אחת. אין בכך כל יתרון, מלבד האפשרות של השר להוכיח כי "צמצם" את מספר הבחינות.

אם מדובר באיחוד ממשי של שני המקצועות, במסגרת תכנית לימודים משותפת ובהוראה משותפת – מדובר במהלך שיהיה בכייה לדורות, מהלך שידרדר את הישגי התלמידים בעברית לשפל שלא היה כמוהו.

אין חולק על כך שמצב לימודי העברית בישראל הוא בכי רע. אין מדובר דווקא בשאלות של תקינות ושל שיבושי שפה, אלא בעיקר במה שקשור ליכולת הבנה והבעה בכתב ובעל פה. המרצים באקדמיה נדהמים בכל שנה מן הירידה ביכולתם של הסטודנטים לא רק להבין טקסט ברמה אקדמית אלא אפילו לנסח רצף של שני משפטים סבירים ולקשור ביניהם באופן משכנע.

ואין מדובר רק באקדמיה. השליטה בשפת האם היא אחד המפתחות החשובים להצלחה בכל תחומי החיים. היא מהותית ביותר להצלחה במקצועות הלימוד בבית הספר, אך היא גם הכלי המרכזי שבאמצעותו אנו מנהלים את חיינו החברתיים והמקצועיים ומשתתפים בחיים הציבוריים במדינה דמוקרטית. היכולת לנסח טענות ורעיונות, להבין את טענותיהם של אחרים ולהשפיע עליהם באמצעות השפה, יכולת זו אחראית במידה רבה להישגים שאנו משיגים בכל התחומים וליכולתנו להשתתף במעגלי חיים רחבים.

כדי לקדם ולטפח יכולות אלה בבית הספר דרוש זמן: יש צורך בתרגול רב והמורים צריכים לקרוא ולתקן טיוטות שוב ושוב. ועוד לא דיברנו על סוגיית ההבעה בעל פה, שהיום כלל לא ניתן לה מקום בבית הספר. לכל אלה חובה להקדיש שעות הוראה מיוחדות. מזה שנים אנו מבקשים משרי החינוך תוספת שעות למטרות אלה. מניסיוננו אנו יודעים שיש קשר ישיר וברור בין התשומות הלשוניות, כלומר למידת העיסוק בשפה בבית הספר, לבין הישגי התלמידים. בשנים שבהן ניתנו שעות נוספות לעניינים אלה, ההישגים בתחום השפה השתפרו באופן משמעותי. שרי חינוך אחדים היו קשובים לכך ואף החלו להתגבש תכניות לקידום הנושא. הרוחות המנשבות כעת במשרד החינוך מנשבות לצערי בכיוון ההפוך.

לפי כל חישוב אפשרי, ברור כי תכניותיו של השר יביאו לקיצוץ נוסף בכל מה שקשור לידע לשוני ולשליטה בשפה. איחוד של שני המקצועות, או אפילו רק של הבחינות, שלא יהיה כרוך בהגדלה של מספר השעות – יביא בהכרח לכך שפחות שעות יוקדשו לעברית. סוגיה חשובה נוספת היא סוגיית המורים: מקצוע משותף פירושו גם הוראה משותפת. התוצאה הטבעית של המהלך הזה תהיה שהמורים לספרות יידרשו ללמד לשון מבלי שזכו להכשרה מתאימה. דבר זה לא יעלה כלל על הדעת. אין שום מוסד אקדמי בארץ שמכשיר מורים לשני המקצועות יחד, ובמערכת החינוך יש מעט מאוד מורים המסוגלים ללמד את שניהם באופן ראוי.

נושאי הלשון חייבים להישאר בידי אנשי הלשון. לא רק בידיהם של המורים, אלא בעיקר בסמכותם של החוקרים ואנשי האקדמיה המומחים לשפה. תכניתו של השר תפקיע מידיהם את האוטונומיה בתחום זה באופן שיגרום לנזק בלתי הפיך. באופן מפתיע, היא מקודמת בימים אלה מבלי להיוועץ כלל באנשי המקצוע – לא בוועדת המקצוע ואפילו לא במפקח הראשי (מפמ"ר) של המקצוע במשרד החינוך, משום שתפקיד זה אינו מאויש מזה חודשים אחדים. התנהלות זו של המשרד מעידה על זלזול בידע המדעי ועל חוסר הבנה מהו ידע דיסציפלינארי. אני תקווה ששר החינוך יוכיח לנו שאין זה כך ושהוא אינו נגד השפה העברית.

[טור אורח של פרופ' זהר לבנת. אתם מוזמנים לשתף את העמוד הזה עם מכריכם/ן בדוא"ל וברשתות החברתיות: http://wp.me/pzkWR-1gv ]

Read Full Post »

שלום, נעים מאוד, אנחנו "דגש קל", בלוג בלשנות בעברית וזה. לונג טיים נו פוסט.

אומרים שהכי טוב לשבור את הקרח עם מכתב למערכת מעידוק, ומי אני שאלך נגד המלצות אמורפיות שהרגע המצאתי. ובכן, עידוק דנן הביע תמיהה (לפני ארבעה חודשים. התיישנותיישן) על המשפט הבא בקומוניקט שהגיע לידיו:

כ-450 צילומים העלו מאות דיפלומטים דרך ממשק מיוחד שתוכנת במיוחד לצורך התערוכה באתר מועדון הדיפלומטים הישראלי.

זה מוזר זה זה. התבוננות מעמיקה יותר מראה שכל המסר מלא במשפטים פשוטים מהצורה מושא-נשוא-נושא, מה קוראים בעגה המקצועית OVS:

את הפרוייקט המיוחד הזה, יזם וביצע מועדון הדיפלומטים הישראלי, (…)

(יובל, תתעלם מהפסיק המיותר. אתה קורא את הפלוג כבר כמעט שנה, אתה אמור להיות מחוסן. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לנשוף)

את 50 הצילומים הנבחרים בחרה ועדה מקצועית בת 10 שופטים (…)

(בלי מושא, כאלה יש הרבה בימינו): הצטרפו לפרויקט משרד התיירות ולשכת העיתונות הממשלתית (…)

והאמת שזהו. אבל זו הודעה נורא קצרה, ושלושה-ארבעה משפטים כאלה בהחלט מעידים על מאפיין של הכותב/ת. מה שמעלה היפותזה לפיה מדובר במישהו שאינו דובר עברית כשפת אם. האם נוכל לברר איזו שפה כן?

אז חשבתי על עברית מקראית, בגלל הדוגמה המפורסמת אבנים שחקו מים, אותו פסוק מאיוב שמתכוון לכך שמים שוחקים אבנים (בסופו של דבר, עם כוח רצון והתמדה וכו' וכו') ולא שהאבנים שוחקות את המים (שזה וט"פ רציני).

מפאת חוסר-סבירות מה של התיאוריה הזאת חיפשתי שפה אחרת. היו כמה רמזים בסביבות ההודעה ששלח עידוק לכך שדנמרק בעניינים פה (תמונה שהמילה דנמרק מופיעה בשמה), ואכן דנית היא שפה בה נהוג להשתמש לעתים ב-OVS כדי להעביר מסר (מקור: ערך הויקיפדיה על OVS! מי היה מאמין). אז אולי זה המקור. מצד שני, המייל נשלח ע"י חברת יחסי ציבור שנראית ישראלית לגמרי. אז קשה להחליט.

Read Full Post »

חברי א' שאל אותי על צורת "הריבוי המלכותי" הנפוצה בקרב מלכות בריטיות כאלה ואחרות ("We are not amused"), ושעליה אמר מארק טווין "רק מלכים, נשיאים, עורכים ואנשים שיש להם תולעי מעיים יכולים להשתמש ב-'אנחנו' מלכותי". לרשימה של טווין ניתן אולי להוסיף 'אנשים שדורשים צדק חברתי'. על כל פנים, הדבר הזה נקרא majestic plural או pluralis majestatis בלטינית. א' התרשם עמוקות מהשם היפה הזה ותהה "מה השם הלטיני היפה ל'גוף השלישי הכדורגלני' המוכר והאהוב ממשפטים כגון 'איל ברקוביץ' מבטיח לך ש…' וכד'".

אני דווקא הייתי משייך את הגוף-השלישי-הכדורגלני לאלון מזרחי אבל א' העלה את הנושא וגם פגע קרוב למטרה, כפי שמייד נראה. קודם כל, התשובה לשאלה. השם הרשמי הוא אילאיזם, כמו il בצרפתית או el בספרדית, ומי שנוהג כך הוא אילאיסט. לפלורליס מיסטאטיס יש שם נוסף, דומה: נוסיזם, מ-nos 'אנחנו'. זה כמובן גרם לי לבדוק אם ישנו טואיזם, השימוש בגוף שני כשאין בו צורך – כשאתה כותב פוסט על כינויי גוף אתה בד"כ חושב על דברים כאלה – אבל זה כנראה לא נפוץ באותה המידה.

השם אילאיזם הוא מופלא, כמובן, משום שהוא כאילו נהגה עבור שמו של ברקו. ובכל זאת, ידידי קיווה לאיזה שם בומבסטי בלטינית, אז אם מישהו מה-cives romani בקהל רוצה להמציא איזה "פרסונא אתלטיקוס" או "פרסונוא אלוןמזרחיא" הוא מוזמנים (אבל נא לא להתבלבל עם 'סינדרום אלון מזרחי').

[תודה לא'. הכותרת התמוהה חוזרת לרשומה הישנה הזו]

Read Full Post »

ידידתי צ' ביקשה ממני חוות דעת בלשנית על ההתבטאות הבאה של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), יוזמת רעיון ועדת החקירה הפרלמנטרית לארגוני השמאל (הארץ, 20/7/11):

"כולנו מרגישים שיש כאן בעיה ולכן הצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית – לא מהמילה חקירה כמו במשטרה, אלא מחקר. אני רוצה לבדוק."

את נוסח הצעת החוק לא הצלחתי למצוא באתר הכנסת.
צ' שאלה לדעתי על ההתפלפלות הלשונית המעניינת הזו, כלומר היכן עובר הקו הלשוני בין חקירה ובין מחקר. אני לא חוקר עברית במקצועי אבל בואו נראה מה אפשר לדרדס כאן. נתחיל במילון האטימולוגי של קליין. הוא מתרגם את חקירה כך: 1. examination, investigation [מעברית בתר-מקראית]. 2. research [מהעברית החדשה]. הוא מפנה כמובן לפועל 'חקר': 1. to search, examine, investigate. 2. explore, spy out. לגבי מחקר, הפירוש הראשון שלו הוא מהעברית המקראית והשני מהעברית המודרנית: 1. inmost depth, recess, על שום המילה היחידאית מחקרי-ארץ (שגזנציוס מקביל ל"מרחקי ארץ") מתהילים צ"ה, ד'. 2. study, research.

אז הלקסיקוגרפיה של קליין מתעדת את חקירה כמילה כללית למדי שזכתה בעברית המודרנית לפירוש נוסף של מה שאנו מכנים היום מחקר. המילה מחקר עצמה לא היתה קיימת בעברית המקראית.

אבן שושן מציין דברים דומים. חקירה במילונו היא: 1. בדיקה, דרישה, גביית עדות [בלשון התלמוד והמשנה]. 2. מחקר, עיון מדעי או שיטתי בבירור עניינים סתומים [בלשון ימי הביניים]. 3. שם עברי לאינקוויזיציה, בית המשפט שהקימה הכנסת הקתולית הנוצרית בספרד ובפורטוגל בימי הביניים לשפיטת הכופרים בנצרות [בלשון ימי הביניים. לא נגענו]. הפועל 'חקר' משמעו: 1.בחן ובדק, גבה עדות, השתדל לברר ולגלות את הסתום [מהמקורות]. 2. תר, ריגל, התבונן לכל פרט בשים לב [מהמקורות]. ולגבי מחקר: 1. עיון וחקירה מדעית בנושא מסוים [בלשון ימי הביניים]. 2. חיבור מדעי; תוצאות חקירה מדעית, כתובות ומוסברות במאמר או בספר [בלשון החדשה. ההדגשה שלי]. 3. מעמק, מסתר [מתהילים צ"ה כנזכר לעיל]. הצורה הנגזרת 'מחקרי', מלשון ימי הביניים, מוגדרת בתור: הכרוך במחקר, מדעי, עיוני.

את הלקסיקוגרפיה הקלאסית ניתן לסכם כך: ח.ק.ר הוא שורש כללי של בדיקה לעומק. בימי הביניים נכנס לשימוש שם העצם מחקר והמילה חקירה שמרה על גוון החקירות (כפי שתעיד המילה לאינקוויזיציה). אפילו שבימינו ההפרדה ברורה יחסית בין חקירה ובין מחקר הראשונה עדיין יכולה לשמש בתפקיד השנייה, אך לא להפך.

עכשיו בואו נראה מה קורה עם השורש הזה בשפות נוספות. באנגלית המצב דומה: investigation ו-inquiry מקבילות לחקירה בכך שניתן להשתמש בהן כדי להתייחס למחקר. יש כמובן דקויות בין אנגלית אמריקאית ואנגלית בריטית: אני חושד שהבריטים יקראו לחקירה משטרתית inquiry/enquiry והאמריקאים לא. מצד שני, לא ניתן לומר research ולהתכוון לחקירה בלשית. בגרמנית יש שלל מילים מתאימות, ביניהן Untersuchung הכללית, Forschung המיוחדת למחקר וErmittlung המשמשת בשני המובנים אך עדיפה בעניינים משפטיים ומשטרתיים. בערבית המילה בחת' משמשת בשני המובנים וגם לחיפוש רגיל, בעוד תחקיק היא בעיקרה משטרתית. אני חושב שגם בשפת הסימנים הישראלית ובשפת הסימנים האמריקאית יש סימנים שונים לשתי המשמעויות.

ההשוואה הזריזה הזו מראה שבאופן כללי, המילה הכללית זוכה לעדיפות בצד המשפטי-משטרתי בעוד מחקר מדעי זוכה למילה מיוחדת יותר, שלא לומר חדשה יותר, הגם שלא פעם יש חפיפה בין השתיים.

מה שמוביל אותנו, אחרי כל ההתפלפלות הזו, לעברית המודרנית שלנו. דווקא בפעלים המצב הפוך: 'לחקור' משמש בעיקר לענייני מחקר (אבל לא רק), וכשרוצים להדגיש את המובן המשטרתי אומרים 'לתחקר'. ניסיתי למצוא דוגמאות מובהקות לשימוש במילה חקירה במובן של מחקר בצירוף שגור ולא הצלחתי (למשל *חקירת ביצועים במקום חקר ביצועים או *חקירה השוואתית במקום מחקר השוואתי). אבל אני בטח מפספס כאן משהו וקוראינו הזריזים ודאי יספרו לי מה, כי ח"כ קירשנבאום ודאי קיבלה את הרעיון שלה ממושג קיים. למרבה העניין, דווקא ועדת חקירה הוא מונח מוכר בעל משמעות משפטית ורשמית שלא ניתן להטביל מחדש בתור *ועדת מחקר.

לסיכום, בעברית ובשפות אחרות אכן ניתן לומר חקירה, בהקשרים מסוימים, בכוונה למחקר. אך השאלה מדוע ח"כ קירשנבאום מעוניינת להקים ועדת חקירה כשכוונתה בכלל לועדת מחקר, במיוחד כשקיימת מילה יחודית למחקר והיא מחקר, היא שאלה שהתשובה לה חורגת מההסבר הלשוני.

[תודה לצ']

Read Full Post »

כותב לי עידוק (הפעל "כותב" נראה קצת מיותר, כי מה עוד עידוק עושה כשהוא ער, אבל בכל זאת):

אני רואה הרבה פרסומות בזמן האחרון שמשתמשות בניסוח המשונה "עד כ-". למשל, בקמפיין המשרד לאיכות הסביבה עם טל פרידמן נאמר שמיחזור בקבוקים יכול לחסוך "עד כ-150 שקלים בשנה" או משהו כזה. אני מבין למה להגיד "יחסוך כ-150 שקלים בשנה" כשרוצים לתת הערכה ולא סכום מדויק, אבל כשאומרים "יחסוך עד 150 שקלים בשנה" זה גם סכום לא מדויק, למה לטרוח ולהוסיף "כ-"? זה ממש חשוב למקרה שיהיה מישהו שיצליח לחסוך 155 שקלים בשנה?

ראשית, השיפוט הלוגי. עידוק צודק, כמובןק. המילה "עד" תפקידה להציב חסם עליון, והמילית "כ-" תפקידה לעמעם מספרים (לרוב עגולים) כדי לתת קצת מרווח בטחון. לשים את שתיהן בכפיפה אחת זה קצת כמו למקם מדחנים על מדרכה ששפתה צבועה אדום-לבן.

שנית, סברותיי ללמה בכל זאת קיימת התופעה המרגיזה הזאת:

  1. סוציו: מדובר בהצהרת משלב, הזכורה לנו לטוב מעניין הניקוד. אל תשאלו אותי איך זה קרה, אבל הרושם שלי הוא ששימוש במילית "כ-" מעיד על שפה גבוהה. הפרסומאים בעצם רוצים לכתוב רק "עד", אבל התרגלו לכך שמספרים שמצמידים להם "כ-" קודם נשמעים יפה יותר (אולי כסוג של הצהרת "תראו אותנו! לא אמרנו "בערך"!"). או שככה נשמעים פחות חומרניים (כי מה זה עוד כמה שקלים או פחות כמה שקלים בין חברים). או השד יודע מה.
  2. פרגמטיקה: "עד" לבד זה לא אמין. אפשר להגיד "תחסכו עד מיליארד שקלים" וזה יהיה נכון תמיד, לכן בהקשרים הפרסומיים האלה (בהם סכום גבוה יותר עובד לטובת הלקוח) הציבור כבר למד להאמין פחות בסבירותם של הרפים האלה, וה-"כ-" כאן מחזיר קצת אמינות: נשמע הגיוני שהחוסך הסביר באמת יגיע לקרבת הסכום האמור, ולא יסתפק בעשירית ממנו.
    בהקשרים ההפוכים, בהם הקטנת הסכום היא מה שהלקוח רוצה (כמו עמלות, ריבית על הלוואות וכו'), ישתמשו ב"פחות מ-". הקופירייטרים הפחות מוצלחים ישתמשו ב"עד", אבל יוסיפו "בלבד" בסוף ויגֻשמו כהוגן.
  3. חיסון נגד המגיב הראשון: עשיתם לכם פה מנהג, מגיבים יקרים, לענות לפוסטים שלי עם הטיעון של "פשוט לקחו את זה מאנגלית", שזו אכן סברה לא רעה לעיתים קרובות, ולכן קשרתי לעצמי שרוך לאצבע פן אשכח את אותה ממזרית גרמאנית. ובכן: מהיכרותי עם פרסומות דוברות אנגלית, הביטוי Save up to about לא מצלצל פעמון, אם כי גיגול בהחלט לא דוחה אותו על הסף. בספרות מכבדים קצת יותר את הלוגיקה, מוסרים לי מגוגל אן-גראמז. אפס תוצאות! יש תקווה.
והתשובה הרשמית שלי לעידוק? כרגיל. שילוב של הכל (חוץ מ-3. לא תשכנעו אותי הפעם). ולנוחותו, הנה קישור לפוסט זה בפורמט דוקx.

Read Full Post »

הקורא מודי שאל לגבי הצירוף "תיבת הפנדורה" שהופיע ברשומה של יוסי גורביץ. כך, תיבת הפנדורה, עם שם מיודע. הוא תמה:

מצד אחד זו שגיאה כי פנדורה היא שם פרטי. מצד שני,  תיבתפנדורה היא מלה אחת שמשמעותה קופת-שרצים, ולכן צריך לידע אותה. אבל מצד שלישי, אף אחד לא יאמר "עקב האכילס"

ראשית, לגבי (ה)פנדורה. בסמיכות דווקא אין בעיה של ממש ליידע את הסומך אם הוא שם פרטי מוכר. למעשה, דווקא אומרים "עקב האכילס של X". נראה לי שזה תקני, ובכל מקרה זה נשמע לי הרבה יותר טוב מאשר "התיבת פנדורה" או זוועה דומה. בכל מקרה, אין ספק שהצירוף הנדון חייב להיות מוכר ומשומש; אף אחד לא יגיד "זו חרב הדמוקלס של ראש הממשלה". (עוד על סמיכות כתבנו פעם כאן וביום העצמאות כאן והועשרנו בַתגובות)

שנית, אמנם כעקרון לא מיידעים שמות פרטיים אבל זה לא אומר שאף פעם לא. למשל, אם יש מודי תולש ומודי בר-און ואני רוצה לשלוח דוא"ל לראשון אבל מישהו נותן לי את הכתובת של השני, אני עשוי להגיד לו "זה לא המודי שאני מחפש". או אם יש דיון בתגובות כאן ובו משתתפים שלל יובלים אני יכול לדבר על התגובה של היובל ההוא.

ונסיים עם מספר סמיכויות דומות באדיבות עמיתיי לבליגה וזכרונם המפותח: מחלת האלצהיימר, מפת הקרנו, פעמון/מעטפת הגאוס, סדרת הקושי ודיאגרמת הוון (עמיתיי לבליגה עושים הרבה שיעורים במתמטיקה).

[ת' למודי]

Read Full Post »

הקוראת המתמידה יסמין שלחה להעורך קישור לסקירה במדור "קוסמטיקה קלה" בוואלה! אופנה, שעוסקת בקרמים שונים לטיפוח הפנים, והפנתה את תשומת לבנו לכותרת המשנה שלה:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

לדברי יסמין:

עקצוץ אי הנוחות מופיע מיד בכותרת המשנה: להבנתי, שמבוססת במקרה זה בייחוד על היכרות עם המילה "בוחל", השימוש בה פשוט שגוי.

אז מה באמת קורה פה? איך אפשר לצקת תוכן הגיוני כלשהו לכותרת המשנה הזאת? נתחיל מהעובדות: מחיר סטנדרטי לקרם קוסמטי, כך ע"פ יסמין, אתר סופרפארם הבלתי-שמיש-בעליל, ומקורות נוספים נע בערך בטווח שבין 100 ל-300 שקלים. כלומר, 650 שקלים לקרם "פצפוני" זה בהחלט לא זול, מה גם שבכתבה עצמה נכתב מפורשות שהקרם יקר.

מאידך, כאשר מישהו "לא בוחל באמצעים", פירוש הדבר הוא שכל אמצעי, בזוי ככל שיהיה, לגיטימי מבחינתו כדי להשיג את מטרתו. אם המדור לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, אני מבין מכך שמטרת שיקום הפנים כה נעלה בעיניו, עד שהוא מוכן להשתמש באמצעים זולים מאוד (נגיד, להוציא שחורים עם מדבקה).

איך השניים מסתדרים יחדיו? אפשרות מספר 0 היא שהכותב ועורכו לא יודעים מה פירוש הביטוי "לא בוחל באמצעים", אבל זה נשמע קצת לא סביר, אז נתעלם מכך. אפשרות מספר 1 היא שהכותרת היתה אמורה להיות:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים יקרים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

או. פתאום הכל מסתדר. חשוב מאוד לשקם את הפנים, ואם זה מצריך לשלם 650 שקלים עבור 15 מ"ל של פניני הים הדרומי, זהב קולואידי, אבנים יקרות ושאר פלסיבו, אז שיהיה. הבלבול יכול להיות תוצאה של misnegation, אותה תופעה חמקמקה שבה לעיתים המוח הפרימיטיבי שלנו מתבלבל בביטויים שכוללים שלילה וגורם לנו להגיד ההיפך ממה שהתכוונו.

אפשרות מספר 2 היא קצת יותר מסובכת, אבל לא דורשת להכניס שינויים בגוף כותרת המשנה. אם נשתמש בסוגריים מרובעים כדי לציין סדר קדימויות, הרי שהכותרת, במובן שבו עסקנו בו עד עכשיו (והוא כנראה היותר טבעי), היא ששני הדברים קשורים אחד לשני, והמדור עושה אותם יחדיו:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

אך ניתן להציע את החלוקה הבאה:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים], ו[בודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

כלומר, המדור לא בוחל באמצעים זולים ומרשה לעצמו להשתמש בכל מני קרמים מצ'וקמקים ושיטות סבתא, ובאופן בלתי תלוי בודק קרמים יקרים. הבעייה עם הפירוש הזה הוא שהקרם השני שנסקר בכתבה עולה 450 שקלים, שהוא גם, כזכור, לא מחיר זול במיוחד.

אז מה האפשרות הנכונה? אלא אם עורך מדור האופנה יגיע ויספר לנו למה יתכוון, כנראה שהתעלומה תישאר בלתי פתורה. אנחנו, לשם שינוי, דווקא כן בוחלים באמצעים כדי לענות לעצמנו על השאלות.

(הינד-כובע ליסמין. יש לכם גם שאלה להעורך? שלחו-נא אותה בדף יצירת הקשר)

Read Full Post »

Older Posts »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,371 שכבר עוקבים אחריו