Feeds:
רשומות
תגובות

ארכיון רשומות מהקטגוריה "מכתבים להעורך"‏

[טור אורח מאת פרופ' זהר לבנת, ראש המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר אילן ויו"ר ועדת המקצוע ללשון העברית במשרד החינוך. יתפרסם בקרוב גם ב'הארץ']

כחלק מכוונתו של שר החינוך לצמצם את מספר בחינות הבגרות, הוא צפוי להכריז בימים הקרובים על איחוד בין שני מקצועות הבגרות – לשון וספרות. מאחר שאין מדובר כרגע בתכנית מגובשת אלא בכותרת בלבד, לא ברור אם הכוונה היא לאחד בין הבחינות בלבד, או שמא ליצור מקצוע חדש ומאוחד ולבנות גם תכנית לימודים משותפת.

איחוד הבחינות בלבד הוא רעיון חסר שחר שלא יועיל לאיש ורק יזיק לתלמידים. מדובר למעשה בשתי בחינות באותו מועד, בשני מקצועות הנשענים על דרכי חשיבה שונות לחלוטין ומחייבות התמודדות עם סוגים נפרדים של מטלות קוגניטיביות, במסגרת של בחינה אחת. אין בכך כל יתרון, מלבד האפשרות של השר להוכיח כי "צמצם" את מספר הבחינות.

אם מדובר באיחוד ממשי של שני המקצועות, במסגרת תכנית לימודים משותפת ובהוראה משותפת – מדובר במהלך שיהיה בכייה לדורות, מהלך שידרדר את הישגי התלמידים בעברית לשפל שלא היה כמוהו.

אין חולק על כך שמצב לימודי העברית בישראל הוא בכי רע. אין מדובר דווקא בשאלות של תקינות ושל שיבושי שפה, אלא בעיקר במה שקשור ליכולת הבנה והבעה בכתב ובעל פה. המרצים באקדמיה נדהמים בכל שנה מן הירידה ביכולתם של הסטודנטים לא רק להבין טקסט ברמה אקדמית אלא אפילו לנסח רצף של שני משפטים סבירים ולקשור ביניהם באופן משכנע.

ואין מדובר רק באקדמיה. השליטה בשפת האם היא אחד המפתחות החשובים להצלחה בכל תחומי החיים. היא מהותית ביותר להצלחה במקצועות הלימוד בבית הספר, אך היא גם הכלי המרכזי שבאמצעותו אנו מנהלים את חיינו החברתיים והמקצועיים ומשתתפים בחיים הציבוריים במדינה דמוקרטית. היכולת לנסח טענות ורעיונות, להבין את טענותיהם של אחרים ולהשפיע עליהם באמצעות השפה, יכולת זו אחראית במידה רבה להישגים שאנו משיגים בכל התחומים וליכולתנו להשתתף במעגלי חיים רחבים.

כדי לקדם ולטפח יכולות אלה בבית הספר דרוש זמן: יש צורך בתרגול רב והמורים צריכים לקרוא ולתקן טיוטות שוב ושוב. ועוד לא דיברנו על סוגיית ההבעה בעל פה, שהיום כלל לא ניתן לה מקום בבית הספר. לכל אלה חובה להקדיש שעות הוראה מיוחדות. מזה שנים אנו מבקשים משרי החינוך תוספת שעות למטרות אלה. מניסיוננו אנו יודעים שיש קשר ישיר וברור בין התשומות הלשוניות, כלומר למידת העיסוק בשפה בבית הספר, לבין הישגי התלמידים. בשנים שבהן ניתנו שעות נוספות לעניינים אלה, ההישגים בתחום השפה השתפרו באופן משמעותי. שרי חינוך אחדים היו קשובים לכך ואף החלו להתגבש תכניות לקידום הנושא. הרוחות המנשבות כעת במשרד החינוך מנשבות לצערי בכיוון ההפוך.

לפי כל חישוב אפשרי, ברור כי תכניותיו של השר יביאו לקיצוץ נוסף בכל מה שקשור לידע לשוני ולשליטה בשפה. איחוד של שני המקצועות, או אפילו רק של הבחינות, שלא יהיה כרוך בהגדלה של מספר השעות – יביא בהכרח לכך שפחות שעות יוקדשו לעברית. סוגיה חשובה נוספת היא סוגיית המורים: מקצוע משותף פירושו גם הוראה משותפת. התוצאה הטבעית של המהלך הזה תהיה שהמורים לספרות יידרשו ללמד לשון מבלי שזכו להכשרה מתאימה. דבר זה לא יעלה כלל על הדעת. אין שום מוסד אקדמי בארץ שמכשיר מורים לשני המקצועות יחד, ובמערכת החינוך יש מעט מאוד מורים המסוגלים ללמד את שניהם באופן ראוי.

נושאי הלשון חייבים להישאר בידי אנשי הלשון. לא רק בידיהם של המורים, אלא בעיקר בסמכותם של החוקרים ואנשי האקדמיה המומחים לשפה. תכניתו של השר תפקיע מידיהם את האוטונומיה בתחום זה באופן שיגרום לנזק בלתי הפיך. באופן מפתיע, היא מקודמת בימים אלה מבלי להיוועץ כלל באנשי המקצוע – לא בוועדת המקצוע ואפילו לא במפקח הראשי (מפמ"ר) של המקצוע במשרד החינוך, משום שתפקיד זה אינו מאויש מזה חודשים אחדים. התנהלות זו של המשרד מעידה על זלזול בידע המדעי ועל חוסר הבנה מהו ידע דיסציפלינארי. אני תקווה ששר החינוך יוכיח לנו שאין זה כך ושהוא אינו נגד השפה העברית.

[טור אורח של פרופ' זהר לבנת. אתם מוזמנים לשתף את העמוד הזה עם מכריכם/ן בדוא"ל וברשתות החברתיות: http://wp.me/pzkWR-1gv ]

Read Full Post »

שלום, נעים מאוד, אנחנו "דגש קל", בלוג בלשנות בעברית וזה. לונג טיים נו פוסט.

אומרים שהכי טוב לשבור את הקרח עם מכתב למערכת מעידוק, ומי אני שאלך נגד המלצות אמורפיות שהרגע המצאתי. ובכן, עידוק דנן הביע תמיהה (לפני ארבעה חודשים. התיישנותיישן) על המשפט הבא בקומוניקט שהגיע לידיו:

כ-450 צילומים העלו מאות דיפלומטים דרך ממשק מיוחד שתוכנת במיוחד לצורך התערוכה באתר מועדון הדיפלומטים הישראלי.

זה מוזר זה זה. התבוננות מעמיקה יותר מראה שכל המסר מלא במשפטים פשוטים מהצורה מושא-נשוא-נושא, מה קוראים בעגה המקצועית OVS:

את הפרוייקט המיוחד הזה, יזם וביצע מועדון הדיפלומטים הישראלי, (…)

(יובל, תתעלם מהפסיק המיותר. אתה קורא את הפלוג כבר כמעט שנה, אתה אמור להיות מחוסן. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לנשוף)

את 50 הצילומים הנבחרים בחרה ועדה מקצועית בת 10 שופטים (…)

(בלי מושא, כאלה יש הרבה בימינו): הצטרפו לפרויקט משרד התיירות ולשכת העיתונות הממשלתית (…)

והאמת שזהו. אבל זו הודעה נורא קצרה, ושלושה-ארבעה משפטים כאלה בהחלט מעידים על מאפיין של הכותב/ת. מה שמעלה היפותזה לפיה מדובר במישהו שאינו דובר עברית כשפת אם. האם נוכל לברר איזו שפה כן?

אז חשבתי על עברית מקראית, בגלל הדוגמה המפורסמת אבנים שחקו מים, אותו פסוק מאיוב שמתכוון לכך שמים שוחקים אבנים (בסופו של דבר, עם כוח רצון והתמדה וכו' וכו') ולא שהאבנים שוחקות את המים (שזה וט"פ רציני).

מפאת חוסר-סבירות מה של התיאוריה הזאת חיפשתי שפה אחרת. היו כמה רמזים בסביבות ההודעה ששלח עידוק לכך שדנמרק בעניינים פה (תמונה שהמילה דנמרק מופיעה בשמה), ואכן דנית היא שפה בה נהוג להשתמש לעתים ב-OVS כדי להעביר מסר (מקור: ערך הויקיפדיה על OVS! מי היה מאמין). אז אולי זה המקור. מצד שני, המייל נשלח ע"י חברת יחסי ציבור שנראית ישראלית לגמרי. אז קשה להחליט.

Read Full Post »

חברי א' שאל אותי על צורת "הריבוי המלכותי" הנפוצה בקרב מלכות בריטיות כאלה ואחרות ("We are not amused"), ושעליה אמר מארק טווין "רק מלכים, נשיאים, עורכים ואנשים שיש להם תולעי מעיים יכולים להשתמש ב-'אנחנו' מלכותי". לרשימה של טווין ניתן אולי להוסיף 'אנשים שדורשים צדק חברתי'. על כל פנים, הדבר הזה נקרא majestic plural או pluralis majestatis בלטינית. א' התרשם עמוקות מהשם היפה הזה ותהה "מה השם הלטיני היפה ל'גוף השלישי הכדורגלני' המוכר והאהוב ממשפטים כגון 'איל ברקוביץ' מבטיח לך ש…' וכד'".

אני דווקא הייתי משייך את הגוף-השלישי-הכדורגלני לאלון מזרחי אבל א' העלה את הנושא וגם פגע קרוב למטרה, כפי שמייד נראה. קודם כל, התשובה לשאלה. השם הרשמי הוא אילאיזם, כמו il בצרפתית או el בספרדית, ומי שנוהג כך הוא אילאיסט. לפלורליס מיסטאטיס יש שם נוסף, דומה: נוסיזם, מ-nos 'אנחנו'. זה כמובן גרם לי לבדוק אם ישנו טואיזם, השימוש בגוף שני כשאין בו צורך – כשאתה כותב פוסט על כינויי גוף אתה בד"כ חושב על דברים כאלה – אבל זה כנראה לא נפוץ באותה המידה.

השם אילאיזם הוא מופלא, כמובן, משום שהוא כאילו נהגה עבור שמו של ברקו. ובכל זאת, ידידי קיווה לאיזה שם בומבסטי בלטינית, אז אם מישהו מה-cives romani בקהל רוצה להמציא איזה "פרסונא אתלטיקוס" או "פרסונוא אלוןמזרחיא" הוא מוזמנים (אבל נא לא להתבלבל עם 'סינדרום אלון מזרחי').

[תודה לא'. הכותרת התמוהה חוזרת לרשומה הישנה הזו]

Read Full Post »

ידידתי צ' ביקשה ממני חוות דעת בלשנית על ההתבטאות הבאה של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו), יוזמת רעיון ועדת החקירה הפרלמנטרית לארגוני השמאל (הארץ, 20/7/11):

"כולנו מרגישים שיש כאן בעיה ולכן הצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית – לא מהמילה חקירה כמו במשטרה, אלא מחקר. אני רוצה לבדוק."

את נוסח הצעת החוק לא הצלחתי למצוא באתר הכנסת.
צ' שאלה לדעתי על ההתפלפלות הלשונית המעניינת הזו, כלומר היכן עובר הקו הלשוני בין חקירה ובין מחקר. אני לא חוקר עברית במקצועי אבל בואו נראה מה אפשר לדרדס כאן. נתחיל במילון האטימולוגי של קליין. הוא מתרגם את חקירה כך: 1. examination, investigation [מעברית בתר-מקראית]. 2. research [מהעברית החדשה]. הוא מפנה כמובן לפועל 'חקר': 1. to search, examine, investigate. 2. explore, spy out. לגבי מחקר, הפירוש הראשון שלו הוא מהעברית המקראית והשני מהעברית המודרנית: 1. inmost depth, recess, על שום המילה היחידאית מחקרי-ארץ (שגזנציוס מקביל ל"מרחקי ארץ") מתהילים צ"ה, ד'. 2. study, research.

אז הלקסיקוגרפיה של קליין מתעדת את חקירה כמילה כללית למדי שזכתה בעברית המודרנית לפירוש נוסף של מה שאנו מכנים היום מחקר. המילה מחקר עצמה לא היתה קיימת בעברית המקראית.

אבן שושן מציין דברים דומים. חקירה במילונו היא: 1. בדיקה, דרישה, גביית עדות [בלשון התלמוד והמשנה]. 2. מחקר, עיון מדעי או שיטתי בבירור עניינים סתומים [בלשון ימי הביניים]. 3. שם עברי לאינקוויזיציה, בית המשפט שהקימה הכנסת הקתולית הנוצרית בספרד ובפורטוגל בימי הביניים לשפיטת הכופרים בנצרות [בלשון ימי הביניים. לא נגענו]. הפועל 'חקר' משמעו: 1.בחן ובדק, גבה עדות, השתדל לברר ולגלות את הסתום [מהמקורות]. 2. תר, ריגל, התבונן לכל פרט בשים לב [מהמקורות]. ולגבי מחקר: 1. עיון וחקירה מדעית בנושא מסוים [בלשון ימי הביניים]. 2. חיבור מדעי; תוצאות חקירה מדעית, כתובות ומוסברות במאמר או בספר [בלשון החדשה. ההדגשה שלי]. 3. מעמק, מסתר [מתהילים צ"ה כנזכר לעיל]. הצורה הנגזרת 'מחקרי', מלשון ימי הביניים, מוגדרת בתור: הכרוך במחקר, מדעי, עיוני.

את הלקסיקוגרפיה הקלאסית ניתן לסכם כך: ח.ק.ר הוא שורש כללי של בדיקה לעומק. בימי הביניים נכנס לשימוש שם העצם מחקר והמילה חקירה שמרה על גוון החקירות (כפי שתעיד המילה לאינקוויזיציה). אפילו שבימינו ההפרדה ברורה יחסית בין חקירה ובין מחקר הראשונה עדיין יכולה לשמש בתפקיד השנייה, אך לא להפך.

עכשיו בואו נראה מה קורה עם השורש הזה בשפות נוספות. באנגלית המצב דומה: investigation ו-inquiry מקבילות לחקירה בכך שניתן להשתמש בהן כדי להתייחס למחקר. יש כמובן דקויות בין אנגלית אמריקאית ואנגלית בריטית: אני חושד שהבריטים יקראו לחקירה משטרתית inquiry/enquiry והאמריקאים לא. מצד שני, לא ניתן לומר research ולהתכוון לחקירה בלשית. בגרמנית יש שלל מילים מתאימות, ביניהן Untersuchung הכללית, Forschung המיוחדת למחקר וErmittlung המשמשת בשני המובנים אך עדיפה בעניינים משפטיים ומשטרתיים. בערבית המילה בחת' משמשת בשני המובנים וגם לחיפוש רגיל, בעוד תחקיק היא בעיקרה משטרתית. אני חושב שגם בשפת הסימנים הישראלית ובשפת הסימנים האמריקאית יש סימנים שונים לשתי המשמעויות.

ההשוואה הזריזה הזו מראה שבאופן כללי, המילה הכללית זוכה לעדיפות בצד המשפטי-משטרתי בעוד מחקר מדעי זוכה למילה מיוחדת יותר, שלא לומר חדשה יותר, הגם שלא פעם יש חפיפה בין השתיים.

מה שמוביל אותנו, אחרי כל ההתפלפלות הזו, לעברית המודרנית שלנו. דווקא בפעלים המצב הפוך: 'לחקור' משמש בעיקר לענייני מחקר (אבל לא רק), וכשרוצים להדגיש את המובן המשטרתי אומרים 'לתחקר'. ניסיתי למצוא דוגמאות מובהקות לשימוש במילה חקירה במובן של מחקר בצירוף שגור ולא הצלחתי (למשל *חקירת ביצועים במקום חקר ביצועים או *חקירה השוואתית במקום מחקר השוואתי). אבל אני בטח מפספס כאן משהו וקוראינו הזריזים ודאי יספרו לי מה, כי ח"כ קירשנבאום ודאי קיבלה את הרעיון שלה ממושג קיים. למרבה העניין, דווקא ועדת חקירה הוא מונח מוכר בעל משמעות משפטית ורשמית שלא ניתן להטביל מחדש בתור *ועדת מחקר.

לסיכום, בעברית ובשפות אחרות אכן ניתן לומר חקירה, בהקשרים מסוימים, בכוונה למחקר. אך השאלה מדוע ח"כ קירשנבאום מעוניינת להקים ועדת חקירה כשכוונתה בכלל לועדת מחקר, במיוחד כשקיימת מילה יחודית למחקר והיא מחקר, היא שאלה שהתשובה לה חורגת מההסבר הלשוני.

[תודה לצ']

Read Full Post »

כותב לי עידוק (הפעל "כותב" נראה קצת מיותר, כי מה עוד עידוק עושה כשהוא ער, אבל בכל זאת):

אני רואה הרבה פרסומות בזמן האחרון שמשתמשות בניסוח המשונה "עד כ-". למשל, בקמפיין המשרד לאיכות הסביבה עם טל פרידמן נאמר שמיחזור בקבוקים יכול לחסוך "עד כ-150 שקלים בשנה" או משהו כזה. אני מבין למה להגיד "יחסוך כ-150 שקלים בשנה" כשרוצים לתת הערכה ולא סכום מדויק, אבל כשאומרים "יחסוך עד 150 שקלים בשנה" זה גם סכום לא מדויק, למה לטרוח ולהוסיף "כ-"? זה ממש חשוב למקרה שיהיה מישהו שיצליח לחסוך 155 שקלים בשנה?

ראשית, השיפוט הלוגי. עידוק צודק, כמובןק. המילה "עד" תפקידה להציב חסם עליון, והמילית "כ-" תפקידה לעמעם מספרים (לרוב עגולים) כדי לתת קצת מרווח בטחון. לשים את שתיהן בכפיפה אחת זה קצת כמו למקם מדחנים על מדרכה ששפתה צבועה אדום-לבן.

שנית, סברותיי ללמה בכל זאת קיימת התופעה המרגיזה הזאת:

  1. סוציו: מדובר בהצהרת משלב, הזכורה לנו לטוב מעניין הניקוד. אל תשאלו אותי איך זה קרה, אבל הרושם שלי הוא ששימוש במילית "כ-" מעיד על שפה גבוהה. הפרסומאים בעצם רוצים לכתוב רק "עד", אבל התרגלו לכך שמספרים שמצמידים להם "כ-" קודם נשמעים יפה יותר (אולי כסוג של הצהרת "תראו אותנו! לא אמרנו "בערך"!"). או שככה נשמעים פחות חומרניים (כי מה זה עוד כמה שקלים או פחות כמה שקלים בין חברים). או השד יודע מה.
  2. פרגמטיקה: "עד" לבד זה לא אמין. אפשר להגיד "תחסכו עד מיליארד שקלים" וזה יהיה נכון תמיד, לכן בהקשרים הפרסומיים האלה (בהם סכום גבוה יותר עובד לטובת הלקוח) הציבור כבר למד להאמין פחות בסבירותם של הרפים האלה, וה-"כ-" כאן מחזיר קצת אמינות: נשמע הגיוני שהחוסך הסביר באמת יגיע לקרבת הסכום האמור, ולא יסתפק בעשירית ממנו.
    בהקשרים ההפוכים, בהם הקטנת הסכום היא מה שהלקוח רוצה (כמו עמלות, ריבית על הלוואות וכו'), ישתמשו ב"פחות מ-". הקופירייטרים הפחות מוצלחים ישתמשו ב"עד", אבל יוסיפו "בלבד" בסוף ויגֻשמו כהוגן.
  3. חיסון נגד המגיב הראשון: עשיתם לכם פה מנהג, מגיבים יקרים, לענות לפוסטים שלי עם הטיעון של "פשוט לקחו את זה מאנגלית", שזו אכן סברה לא רעה לעיתים קרובות, ולכן קשרתי לעצמי שרוך לאצבע פן אשכח את אותה ממזרית גרמאנית. ובכן: מהיכרותי עם פרסומות דוברות אנגלית, הביטוי Save up to about לא מצלצל פעמון, אם כי גיגול בהחלט לא דוחה אותו על הסף. בספרות מכבדים קצת יותר את הלוגיקה, מוסרים לי מגוגל אן-גראמז. אפס תוצאות! יש תקווה.
והתשובה הרשמית שלי לעידוק? כרגיל. שילוב של הכל (חוץ מ-3. לא תשכנעו אותי הפעם). ולנוחותו, הנה קישור לפוסט זה בפורמט דוקx.

Read Full Post »

הקורא מודי שאל לגבי הצירוף "תיבת הפנדורה" שהופיע ברשומה של יוסי גורביץ. כך, תיבת הפנדורה, עם שם מיודע. הוא תמה:

מצד אחד זו שגיאה כי פנדורה היא שם פרטי. מצד שני,  תיבתפנדורה היא מלה אחת שמשמעותה קופת-שרצים, ולכן צריך לידע אותה. אבל מצד שלישי, אף אחד לא יאמר "עקב האכילס"

ראשית, לגבי (ה)פנדורה. בסמיכות דווקא אין בעיה של ממש ליידע את הסומך אם הוא שם פרטי מוכר. למעשה, דווקא אומרים "עקב האכילס של X". נראה לי שזה תקני, ובכל מקרה זה נשמע לי הרבה יותר טוב מאשר "התיבת פנדורה" או זוועה דומה. בכל מקרה, אין ספק שהצירוף הנדון חייב להיות מוכר ומשומש; אף אחד לא יגיד "זו חרב הדמוקלס של ראש הממשלה". (עוד על סמיכות כתבנו פעם כאן וביום העצמאות כאן והועשרנו בַתגובות)

שנית, אמנם כעקרון לא מיידעים שמות פרטיים אבל זה לא אומר שאף פעם לא. למשל, אם יש מודי תולש ומודי בר-און ואני רוצה לשלוח דוא"ל לראשון אבל מישהו נותן לי את הכתובת של השני, אני עשוי להגיד לו "זה לא המודי שאני מחפש". או אם יש דיון בתגובות כאן ובו משתתפים שלל יובלים אני יכול לדבר על התגובה של היובל ההוא.

ונסיים עם מספר סמיכויות דומות באדיבות עמיתיי לבליגה וזכרונם המפותח: מחלת האלצהיימר, מפת הקרנו, פעמון/מעטפת הגאוס, סדרת הקושי ודיאגרמת הוון (עמיתיי לבליגה עושים הרבה שיעורים במתמטיקה).

[ת' למודי]

Read Full Post »

הקוראת המתמידה יסמין שלחה להעורך קישור לסקירה במדור "קוסמטיקה קלה" בוואלה! אופנה, שעוסקת בקרמים שונים לטיפוח הפנים, והפנתה את תשומת לבנו לכותרת המשנה שלה:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

לדברי יסמין:

עקצוץ אי הנוחות מופיע מיד בכותרת המשנה: להבנתי, שמבוססת במקרה זה בייחוד על היכרות עם המילה "בוחל", השימוש בה פשוט שגוי.

אז מה באמת קורה פה? איך אפשר לצקת תוכן הגיוני כלשהו לכותרת המשנה הזאת? נתחיל מהעובדות: מחיר סטנדרטי לקרם קוסמטי, כך ע"פ יסמין, אתר סופרפארם הבלתי-שמיש-בעליל, ומקורות נוספים נע בערך בטווח שבין 100 ל-300 שקלים. כלומר, 650 שקלים לקרם "פצפוני" זה בהחלט לא זול, מה גם שבכתבה עצמה נכתב מפורשות שהקרם יקר.

מאידך, כאשר מישהו "לא בוחל באמצעים", פירוש הדבר הוא שכל אמצעי, בזוי ככל שיהיה, לגיטימי מבחינתו כדי להשיג את מטרתו. אם המדור לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, אני מבין מכך שמטרת שיקום הפנים כה נעלה בעיניו, עד שהוא מוכן להשתמש באמצעים זולים מאוד (נגיד, להוציא שחורים עם מדבקה).

איך השניים מסתדרים יחדיו? אפשרות מספר 0 היא שהכותב ועורכו לא יודעים מה פירוש הביטוי "לא בוחל באמצעים", אבל זה נשמע קצת לא סביר, אז נתעלם מכך. אפשרות מספר 1 היא שהכותרת היתה אמורה להיות:

מדור קוסמטיקה קלה כבר לא בוחל באמצעים יקרים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים.

או. פתאום הכל מסתדר. חשוב מאוד לשקם את הפנים, ואם זה מצריך לשלם 650 שקלים עבור 15 מ"ל של פניני הים הדרומי, זהב קולואידי, אבנים יקרות ושאר פלסיבו, אז שיהיה. הבלבול יכול להיות תוצאה של misnegation, אותה תופעה חמקמקה שבה לעיתים המוח הפרימיטיבי שלנו מתבלבל בביטויים שכוללים שלילה וגורם לנו להגיד ההיפך ממה שהתכוונו.

אפשרות מספר 2 היא קצת יותר מסובכת, אבל לא דורשת להכניס שינויים בגוף כותרת המשנה. אם נשתמש בסוגריים מרובעים כדי לציין סדר קדימויות, הרי שהכותרת, במובן שבו עסקנו בו עד עכשיו (והוא כנראה היותר טבעי), היא ששני הדברים קשורים אחד לשני, והמדור עושה אותם יחדיו:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים, ובודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

אך ניתן להציע את החלוקה הבאה:

מדור קוסמטיקה קלה [כבר לא בוחל באמצעים זולים לשיקום הפנים], ו[בודק תותחים כמו קרם פצפוני ב-650 שקלים].

כלומר, המדור לא בוחל באמצעים זולים ומרשה לעצמו להשתמש בכל מני קרמים מצ'וקמקים ושיטות סבתא, ובאופן בלתי תלוי בודק קרמים יקרים. הבעייה עם הפירוש הזה הוא שהקרם השני שנסקר בכתבה עולה 450 שקלים, שהוא גם, כזכור, לא מחיר זול במיוחד.

אז מה האפשרות הנכונה? אלא אם עורך מדור האופנה יגיע ויספר לנו למה יתכוון, כנראה שהתעלומה תישאר בלתי פתורה. אנחנו, לשם שינוי, דווקא כן בוחלים באמצעים כדי לענות לעצמנו על השאלות.

(הינד-כובע ליסמין. יש לכם גם שאלה להעורך? שלחו-נא אותה בדף יצירת הקשר)

Read Full Post »

שחר שואלת לפשר הביטוי "דפק לו ברז" והאם ישנם ביטויים דומים בשפות אחרות עבור מה שקורה כשמישהו לא מגיע לפגישה. היא גם נידבה מספר ביטויים כאלה בעצמה, ובכך חיבבה עצמה מאוד על העורכים שמעט עבודה נחסכה מהם. נתחיל עם הממצאים, ובראשם אלו שהיא מצאה:

  • בצרפתית (בלגית, ואולי בצרפתית בכלל) אומרים "הניח ארנב".
  • בערבית אומרים "הצית" [לא הכרתי - א"ק].
  • ברוסית ישנם ביטויים שונים, תלוי את מי שואלים ומאיזה דור הוא. ישנו ביטוי ישן שמשמעו להתניע דינמו לשווא.
  • בסוואהילי אמרו לה "שזה משהו גס שלא מוכנים לתרגם לי מילולית".
  • באנגלית – stood me up, "העמיד אותי".

מספר ממצאים משפות נוספות שליקט מדור חיפוש קרובים בבלוג:

  • בספרדית ארגנטינאית אומרים hizo la pera, כלומר "עשה את האגס".
  • בגליציאנית אומרים darlle plantón, "נתן לו עציץ גדול".
  • בצ'כית אומרים ulejt se, "שפך קצת מעצמו".

וכן הלאה וכן הלאה, עד בלי די, באושר ועושר עד עצם היום הזה. קוראינו מוזמנים להוסיף בתגובות (נגיד, אם יש קוראי פרסית בקהל). למי שתהה, לגרמנים אין מילה ל"להבריז מפגישה".

ועכשיו להתקלתה של שחר:

רציתי לשאול את כותבי הבלוג אם הם מכירים עוד ביטויים בשפות שונות למושג זה? והאם אתם יודעים את המקורות לביטויים הללו שהקשר הסמנטי ביניהם לבין חוסר הגעה לפגישה ניראה מאוד קלוש?

התשובה הפשוטה היא לא. מדובר בסוג הביטויים שקשה מאוד לתארך ולהבין, במיוחד בשפות שפחות מוכרות לנו. למשל בעניין הדינמו הכושל ברוסית, האינפורמנטים ששאלתי הסבירו לי שפעם הדינמואים ברוסיה לא היו שווים כלום והיה אפשר להתניע אותם ואז לחכות במשך שעות ללא ברכה בעמלך. משם "דינמו" הפכה למילה שמתארת בחורה שלא נותנת, והשאר היסטוריה. או משהו. מי יודע. ולכן אומר בפשטות ששאלה כזו, לגבי הביטויים שמופיעים למעלה, גדולה עליי. אולי מגיבינו יוכלו לספקלץ.

[ת' לשחר, אריאל ודוד]

Read Full Post »

חן שלח להאנחנו את התמונה הבאה, מראה שאכן נפוץ למדי לאחרונה ברכבות העושות דרכן במסילות הארץ:

 

הייתם כחולמים

וייכתב: "3 חודשים והייתם שם"

 

הפקולטה למשפטים. שלושה חודשים והייתם שם. הממ… שליפה ראשונה מהשרוול: קידום רוצים להישמע עדכניים ולפנות לקהל החיילים, לכן הם משתמשים בז'רגון צה"לי-לכאורה. לכאורה? לכאורה. הם די דפקו את זה. פרטים בהמשך הפוסט.

שליפה שניה, מהילקוט הפעם. קצת רקע תחבירי/היסטורי. זה ממש קצר, נו, אל תלכו. אם לתמצת את מה שת'ע"ג כבר בלגה על זה (ואפילו בהקשר הצה"לי. ולא, יובל שמופיע שם איננו אני), אז בתנ"ך יש את צורות הפועל שאנו מכירים בעבר ועתיד, אך הן למעשה מסמנות דברים שונים – אספקט מושלם (כן כן, זה הפרפקט משיעורי אנגלית) ואספקט המשכי (כן כן, זה כל השאר). ה"עבר" שלנו הוא מה שבתנ"ך היה סתם השלמה של פעולה, בכל זמן שהוא: "והאדם ידע את חוה אשתו" (עבר), "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" (עתיד). מה שחשוב הוא שהפעולה מגיעה לסיומה. באותה מידה, ה"עתיד" שלנו הוא מה שבתנ"ך היה סתם פעולה שטרם הושלמה, בכל זמן שהוא: "ויֵרד שמשון תמנתה" (עבר), "לא יישא גוי אל גוי חרב" (עתיד). או שאין פעולה מסוימת, או שהיא עדיין בעיצומה בהמשך הדברים.

הלשון העברית המחודשת החליטה לקחת את שתי צורות הפועל ולהשתמש בהן להבדלי זמן ולא אספקט. אבל הצבא, יותר משצועד על קיבתו, צועד על החדשנות הלשונית שלו (ועל ראשי תיבות). כשהמפקד אומר לטירוניו "ארבעים שניות נגעתם בעץתורן וחזרתם", הוא מתכוון שבסיום ארבעים השניות הטירונים יהיו לאחר שתי הפעולות האלה. פרפקט מושלם.

שליפה שלישית. אם כבר תע"ג, אז אלט-טאב: דווקא לביטוי הספציפי "x שניות הייתם כאן", שכמעט בו אנו עוסקים בדוגמה הנוכחית, יש שתי אפשרויות: באחת, הטירונים נמצאים במרחק (או יימצאו שם כחלק מהמטלה), ובסיום הזמן הקצוב יימצאו כאן. ובשניה, הטירונים כרגע כאן והם צריכים להתקפל בזריזות, כלומר בתום x שניות המשפט "הייתם  כאן" יהיה נכון במובנו כזמן עבר (כלומר, הייתם כאן ואינכם עוד. כאן.). אנחנו נתרכז בפירוש הראשון, שלדעתי יותר נפוץ, וגם אליו בבירור כוונת "קידום" (אחרת זה עוד פישול). אלט-שיפט-טאב (זה הסדר שבו אני לוחץ).

אמרתי שקידום פישלו פה. פישול א', הברור מכל: יש שם ו"ו החיבור שאין לה שום עסק ארצי בביטוי הצה"לי דנן*. שלושה חודשים והייתם שם. חן טוען שאולי הם מנסים לסמן בכך את אחת מאי-התאימויות האחרות, אלה שגררו את פישולים ב' ו-ג'. לדעתי ממש לא. הם פשוט מעאפנים, והתבלבל להם צה"ל עם התנ"ך. קורה.

פישול ב': כאן כבר נכנסים למשמעות הביטוי. מה בעצם רוצים לומר לנו בקידום? אני מבין מהקמפיין שאבוא אליהם לקורס פסיכומטרי שאורכו שלושה חודשים, ובסיומו (לאחר הבחינה) אהיה במצב שממנו אוכל "להיות" בפקולטה למשפטים, כלומר להתקבל אליה. אז "הייתם שם" אמור לבטא מצב שבו התקבלתם ללימודים. כלומר כשבפועל כף רגלכם עוד לא דרכה במקום (קל וחומר שלא, במקרה השני מההערה הקודמת, כשכבר סיימתם את התואר).

פישול ג': הביטוי הצה"לי מציב רף עליון, או אתגר: אפשר לגעת בתורן ולחזור גם בעשרים שניות, ואפילו עדיף. במודעה של קידום מדובר על לכל הפחות שלושה חודשים (מתחילים לספור בתחילת הקורס, ומסיימים לספור כמות זמן נכבדת לפני הקבלה הרשמית לפקולטה). כל הרעיון של זמן מושלם הוא שהפעולה צריכה להיגמר עד אליו. בשביל תיאור משך זמן מדויק לא צריך לסבך.

מה הדרך הכי טבעית להגיד את מה שקידום ניסו? לדעתי, "שלושה חודשים ואתם שם". אמנם סלנג לייט, אבל בטח לא ארכאי או כבד. ומתאים אספקטואלית. וגם בלי הספרה, זה מכוער ככה.

אין בעד מה, קידום.

—————————————–

למתעניינים: מאמר מעניין על מערכת זמני הפועל העברי (מאת עידית דורון).

ועוד חפירה שלנו על עתיד וכאלה.

—————————————–

המשך…

Read Full Post »

אנחנו משתעשעים לא מעט עם יידוע מיותר. התחלנו כאן והמשכנו עם תגלית של בן לי שמצא שבעיתון "האור" היו כותבים כך פעם, ובכך קיבלנו צידוק לקטגוריה "מכתבים להעורך" (שמכילה את שאלות הגולשים). לפעמים זה בלבל את קוראינו התמימים, אבל עכשיו אפשר ליישב את העניין.

לאחרונה נתבקשתי לעזור ולהגיה אסופת מכתבים מתחילת המאה שעברה שמועברים כעת למחשב. הכותב שלט בעברית, רוסית ויידיש, ובין היתר הביע דעתו (במרץ 1910) שבבוא היום מצרים תמלא תפקיד גדול "בהחיים הפוליטיים של פלשתינה", או למשל (בנובמבר 1910) שהערבים בפורט סעיד מגינים על היהודים מפני היוונים לא מתוך אהבה "אלא משנאתם להיונים". עורך האסופה הסביר לי שהיה נהוג אז להוסיף את ה"א הידיעה כדי למנוע בלבול ולהבהיר שהשם מיודע. הא לכם.

Read Full Post »

במסגרת סיכום החודש של העיתונות האינטרנטית (קרי: קיבלתי את המייל ב-11/6 ורק עכשיו התפניתי לִבְלוֹג, כי אני עצלן) נתבונן בפנינה הכפולה הבאה:

פלסטיני דרס קל את השוטרים שירו בו

דרס קל: כי ספה אנוסית זה כיף רדול (הגדילו כדי להקליק)

שני עניינים חביבים עלי כאן, הראשון עם הינד כובע לרונן אלטמן קידר, והשני ללא.

  1. "דרס קל": אולי יש דבר כזה, דריסה קלה (או ליתר דיוק – לדרוס בקלות). לעלות למישהו על הרגל, או לבלום חזק לפני ולשפשף את הנדרס הפוטנציאלי. אך זו בבירור לא הכוונה כאן. עיינו בכותרת המשנה: השוטרים נפצעו קל, וזה פשר הצירוף שבכותרת. יש כאן מבנה של פועל עם התייחסות לתוצאה של הפועל, מה שנקרא בעגה המקצועית resultative. אין לי מושג איך אומרים את זה בעברית, אז נמציא "תוצאתי". למשל, במשפט John licked his plate clean, הכוונה היא למשמעות של המשפט הארוך יותר John licked his plate until it was clean. דוגמאות נוספות נמצאות בקישור הויקיפדיה לעיל. במקרה שלנו, הכוונה היא: פלסטיני דרס קל = פלסטיני דרס כך שהפציעה שנוצרה היתה קלה.
    עד כמה עברית אוהבת את המבנים האלה? לא יותר מדי, לדעתי. לא התעמקתי בהם עד היום, וחיפושיי בסקולר העלו את המאמר הזה שטוען שבאנגלית, קוריאנית ויפנית יש מבנים תוצאתיים ובעברית ואינדונזית אין. אולי זה אפילו פרמטר לשוני. הגרסה העברית הילידית הכי קרובה היא כנראה ביטויי יחס דוגמת "עד כלות", "למוות" וכדומה.
    למרות כל זאת, ראו זה פלא – אני הבנתי את הכותרת יופי. גם רובכם, אני מעריך. התפתחות לשונית? אולי. נעמת קצת את האינטואיציה שלכם עם "ירה קשה", "חנקה בינוני" ו"סקלו אנושות".
  2. "שוטרי מג"ב, שירו והרגו אותו". העין שלי רגילה לראות פסוקיות תיאור כמבטאות תכונה או פעולה קודמת של שם העצם המדובר (כאן, השוטרים). ההגיון שלי כשאני קורא קטע משפט כזה הוא שקודם השוטרים ירו בפלסטיני והרגוהו, ואחר-כך הוא דרס אותם (קל, כאמור). אמאל'ה! זומבי!
    לא. כמובן שלא זומבי. הכותרת מנסה לומר לנו שבעקבות הדריסה השוטרים ירו בדורס והרגו אותו. כאן אני פחות יודע להסביר מה קורה. איכשהו כשאני חושב על זה, אני מרגיש קצת בוק. בסך הכל קצת חסכון במילות כותרת, וכל ידע-עולם מינימלי אמור מיידית להגיד לי מה פה סדר הדברים. ולא רק זאת – הכותרת אפילו כתובה לפי סדר הדברים! כאן נראה לי שצריך קצת לשנות את התפיסה שלנו (שלי לפחות) לגבי פסוקיות תיאור. לפעמים הן מדברות על היישות כיישות, ואת היתר יעשה ההקשר.

ובנימה אופטימית זו נקדם את חודש יולי בברכה – החודש ה-13 שלנו כבלוג פעיל!

Read Full Post »

דפנה הסקפטית סקפטית לגבי המשפט הבא של גיל גרינגרוז בפוסט המונדיאל האחרון שלו (ההדגשה שלי):

כל מי שמשחק כדורגל להנאתו או צופה במשחק בטלביזיה יודע שבמהלך משחק בודד יש עשרות תיקולים בין שחקנים. בהרבה מהתיקולים הללו לא ממש ברור מי המתקל ומי המתוקל ועל השופט להחליט בהרף עין מי אשם ולחובת מי לשרוק. זוהי דילמה טיפוסית בקבלת החלטות, שבה אדם צריך לקבל החלטה במהירות רבה וכשהמידע שלפניו חלקי (אין הילוכים חוזרים בכדורגל). מחקרים שונים מראים על השפעות שונות שיש על שופטים בזמן משחק כדורגל. למשל, המוניטין של קבוצה משפיע כך שקבוצה הידועה ככסחנית ישרקו יותר פאולים נגדה. אם שחקנים מסוימים ביצעו עבירות בשלב מוקדם של המשחק אז סביר שישרקו יותר נגדם גם בהמשך, רעש מהקהל ואפילו צבע החולצה משפיעים (קבוצה שמשחקת בשחור ישרקו נגדה יותר).

(אם כבר מונדיאל, הנה קישור מצחיק. אין קשר לבלשנות, זה סתם כי אני אוהב אתכם)

על כל פנים, המשפט המודגש לא מצא חן בעיני דפנה. אם זה היה תלוי בה היא היתה כותבת:

המוניטין של קבוצה משפיע כך שנגד קבוצה הידועה ככסחנית ישרקו יותר פאולים

ומוסיפה מספר שאלות: על איזה כלל המשפט עובר? מה בעצם קורה פה? זו השפעה של אנגלית?
נדמה לי שאפשר לנשום לרווחה ולהניח את הוובוזלות: המשפט תקני לחלוטין משום שזה משפט יחוד שפשוט איבד את הפסיק שלו: קבוצה הידועה ככסחנית, ישרקו יותר פאולים נגדה. מכאן זו כבר שאלה של טעם אישי, עד כמה המשפט הזה נעים לאוזן או לעין. לי הוא נראה בסדר גמור.

אז למה בעצם כל העניין הזה צץ? נראה לי שיש כאן כמה גורמים:
1. כתיבה בלוגיסטית היא מטבעה נינוחה יותר מאשר כתיבה מדעית, וככזו היא דומה יותר לאיך שאנחנו מדברים. משפטי יחוד נפוצים מאוד בלשון הדיבור (ומצייתים למבנה בסיסי של [נושא קיים - מידע חדש]).
2. אפשר לראות שכשמכניסים משפט ייחוד לתוך פסוקית – אולי זה מבלבל לקרוא אותו.
3. השפעה מאנגלית לא סבירה כאן, ולו משום שמשפט יחוד באנגלית לא היה מתאים כאן בכלל: a team that is known to play dirty/rough, more fouls would be called against it/them??. לא משהו.

חוץ מזה, אין צורך להעלות יותר מדי השערות. בסוף אותה פסקה ממש, גיל משתמש באותו המבנה: "קבוצה שמשחקת בשחור ישרקו נגדה יותר".

[דפנה תלך לחגוג את פתרון התעלומה על כוס בירה/קפה במפגש "ספקנים בפאב" ביום שני הקרוב ומזמינה אתכם להצטרף. את דעתי החיובית על אירועים כאלה כבר הבעתי]

Read Full Post »

האשמות חריפות עלו לחלל האוויר בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה (חגי חיטרון, הארץ): ההגייה הכפולה של אברי גלעד וג'קי לוי, טוען ירון לונדון, זועקת דרשני:

קטעים שבהם הם פשוט מבטאים את דעתם, בישירות, בלי חוכמות, מבטאם אשכנזי צברי רגיל (גם של לוי), ואילו ברצותם לחקות באירוניה דיבור "פוצי" חגיגי נפוח הם נוקטים הגייה ספרדית.

תגובת הנאשם:

"נכון שאני מדבר בשני מבטאים, אבל אני עצמי לא יכול להגיד מתי אני עובר מהאחד לאחר. החוקיות שירון לונדון מצביע עליה אינה מהדהדת לי כמשהו נכון". מי יודע? הוסיף גלעד, אולי בבדיקה מדוקדקת יתברר שלונדון צודק.

מבטאו של אברי גלעד זכה כבר ללעג ותהודה לאומית בזכות החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת": אפילו מי שאינו צופה, כמוני, שמע מה זה "מגעיל ומ-עו-לה". אך האם עומדת מאחורי זה אג'נדה סמויה שמטרתה ללעוג לציבור המזרחי? ובכן, הרשו לי להטיל ספק בכך. קשה לחשוד בי באהדת יתר לאברי גלעד וג'קי לוי. עצם העובדה שבחרתי להאזין לכמה קטעים מתכנית הרדיו שלהם לרגל הפוסט הזה גרמה לי ייסורים לא מעטים. ובכל זאת.

משפטים בהם גלעד ולוי גולשים למבטא מזרחי בולט ומודגש, נדמה לי, אינם קיימים בשפע (כאן ניתן לשמוע אחד מהם, אבל באופן כללי בשאר הסרטונים שלהם ביוטיוב לא מצאתי הופעות נוספות, והם מדברים במה שלונדון כינה "מבטא אשכנזי צברי רגיל": האם יש מקום בכלל לכנותו אשכנזי?). אבל רגע, למה אני בכלל צריך לעשות את העבודה הזאת? לונדון טען, ועליו חובת ההוכחה; כל עוד לא הביא מראי מקום לדבריו אלא הסתפק בהטחת האשמות, שיתכן שנובעות מאשליית הטריות או שאר כשלים לוגיים אחרים, אברי גלעד בכלל לא צריך להצטדק.

המשך הכתבה, אגב, הוא שוב מופת קטנונולוגי טרחני:

רוב הדוברים, לרבות הרהוטים שבהם, קראו את הרצאתם מן הכתב, אולי כאמצעי זהירות, שהרי דוברי עברית חפה משגיאות לא יישמעו כמעט, ואפילו הבקיאים נזהרים – שמא ייתפסו מטיפים לשפה תקינה ושרץ בידם. אגב, גם קריאה מן הכתב לא תמיד מצילה. הוכחה אחת לכך היתה "בספרות העברית", עם פתח בסמך של "הספרות".

ובכן, לו חגי חיטרון היה טורח לפתוח את רב-מילים, או את מילון ספיר, הוא היה מגלה שם את המילה ספרות כתובה בשתי הצורות, גם עם חיריק וגם עם פתח (באבן שושן, לפחות בגירסתו הממוחשבת, לא). אבל אז, כמובן, היתה נשללת ממנו הרגשת העליונות החמימה הנגרמת מהערות על השפה של אחרים. אבל גם באופן כללי, כל המשפט הזה מפחיד אותי: האם זהו באמת המקום שאליו שואף חיטרון להגיע? מקום שבו טרור לשוני מושל בכיפה, ואיש אינו יכול לדבר בביטחון? אני מאוד רוצה להאמין שהסיבה שרוב הדוברים קראו מן הכתב, כמו רבים מאיתנו, פשוט כי הם רצו לא לשכוח את מה שהם באו להגיד, ולא כאמצעי זהירות. אני גם רוצה להאמין שרובם לפחות עסקו בדברים קצת יותר מעניינם מלהטיף לשפה תקינה, אבל מי יודע.

עוד ירון לונדון, אברי גלעד וג'קי לוי:
לונדון פינת בן-יהודה – פרק ראשון.
[הינד-כובע לעמית וטליה]

Read Full Post »

שואל אביתר:

בשנה שנתיים האחרונות שמתי לב לתופעה לשונית מתרחבת – במקום להגיד או לכתוב "כש" (במובן "כאשר") אומרים "ש" (ש בסגול). למשל: "לפעמים שאני שולחת הודעות אס אם אס…" (במקום "לפעמים כשאני שולחת…").
בהתחלה חשבתי שזה סוג של דיבור נמוך שהתחיל מילדים שלא שמעו את העיצור של ה"כ" כשמישהו אחר דיבר, וחזרו על הביטוי ללא ה"כ". לאחרונה התחלתי למצוא את זה גם בעיתונים (למשל הדוגמה הזו שנתתי היא מתוך הפוסט של יובל דרור – שבו הוא מביא צילום של מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות). יכול להיות שזה משהו תקני בעברית ורק אני לא ידעתי על זה? יכול להיות שזה שיבוש ידוע כבר הרבה שנים ורק אני נתקלתי בזה לראשונה לפני שנתיים?

אביתר צודק, כמובן: אחד המאפיינים הבולטים של עברית מדוברת עממית היא השחיקה של צורת "כש-". היום אנשים מתלוננים שנתקע להם שהם שולחים שיר, למשל. עם כל הזהירות מאשליית הטריות, אני חושב שמדובר בתופעה חדשה יחסית. אם מישהו מוצא תיארוכים מוקדמים, אנא חילקו עמנו.

מה שיותר מעניין (אותי) מהשאלה מתי זה התחיל הוא השאלה למה זה קורה. בניגוד לאביתר, הייתי מהסס לפני שאני קובע שהצורה הזו נוצרה בגלל שילדים לא שמעו את ה"כ". השמיעה של ילדים מצוינת והם יכולים ללמוד צורות פונטיות מורכבות הרבה יותר, וחוץ מזה, והצורה הזו מופיעה גם בכתב.

סיבה אפשרית אחת היא פונטית (סוג ההסבר המועדף על אנשים מסוימים): זה קצת קשה להגיד "כש-" והדובר מעדיף לשבור את רצף העיצורים ולהשמיט את ה"כ" המיותרת הזו בהתחלה.

ישנו גם עניין של האחדה: בשביל מה צריך שתי דרכים לשעבד פסוקית? אפשר לאחד את "כל פעם שאני הולך לישון" ו-"תמיד שאני הולך לישון", כשעצם העובדה ש"ש" פותחת פסוקית זיקה הופך את המעבר לחלק יותר. אפשר גם להשוות את המבנה עם "ש" לצירופים כמו "בפעם הקודם שראיתי את זה" שהם במובהק תיאורי זמן, מה שבטח עזר לטשטש את הגבולות.

עניין נוסף שעשוי להיות מעניין הוא מקרים של תיקון-יתר (ת' לבן לי על הרעיון), כלומר מקרים בהם אנשים שמודעים לשיבוש הזה מנסים לתקן משהו שלא צריך לתקן, ואומרים משהו בסגנון "כל פעם כשאני הולך לישון". כאן קצת קשה להבחין אם מדובר בתיקון-יתר או בנסיון להכניס תיאור זמן רגיל עם "כש".

Read Full Post »

לנתוני הרקע עלולה להיות השפעה על תוצאות המחקר. רגע, "עלולה" או "עלולים"? הרי הנתונים משפיעים, אבל *לנתוני הרקע עלולים להיות השפעה נשמע רע למדי. איך אפשר להסביר את זה?

הקונץ כאן הוא שהשפעה היא-היא הנושא במשפט. נשתמש בטריק הבלשני הידוע של החלפת מילים במשפטים עד שמוצאים חוקיות (מיומנות חשובה מאוד אשר רק בלשנים מוסמכים רשאים להשתמש בה, וגם זאת בתנאי מעבדה סטריליים בלבד):

  • יש (לי) השפעה
  • היתה (לי) השפעה
  • *היה (לי) השפעה

אנחנו כבר יכולים לראות שהפועל מתאים במין להשפעה.

  • ?ההשפעה היתה.
  • *ההשפעה היה.
  • לנתונים יש משמעות.
  • *לנתונים היה משמעות.
  • לנתונים היתה משמעות.
  • לנתונים היתה השפעה.

ואם נשנה את הפועל במשפט מ"היה" ל"עלול":

  • לנתונים יש השפעה.
  • לנתונים עלולה להיות השפעה.
  • *לנתונים עלולים/עלול להיות השפעה.

זה אמנם הסבר זריז ולא-מחייב, אבל הניתוח הזה תקף גם בשפות אחרות. בערבית, במבנים כמו "היה X", מקובל לקרוא ל-X הנושא. בגרמנית, המשפט Das sind Bücher "אלה הם ספרים" משמעו מילולית "זה הם ספרים", כלומר הפועל מתאים במספר לספרים ו"זה" בתחילת המשפט נשאר ביחיד. "ספרים" נחשבים כאן לנושא.
אני חושב שיש מחקר רציני בנושא, אבל לא יצא לי להתעמק בו. הבמה, כמו תמיד, פתוחה לתגובות; דפנה כבר הספיקה לציין שעצם זה שמילת היחס ל- מופיעה לפני שם העצם מצביעה על כך שהוא לא יכול להיות הנושא.

[ת' למיכל]

Read Full Post »

בחודש שעבר חוויתי מתקפה (מבורכת) על תיבת הדוא"ל שלי. הסיבה היא הציטוט הבא, מהראיון שהעניק פרופ' פיליפ זימבארדו, פסיכולוג בסטאנפורד (יוני שדמי, כלכליסט 18.3.10, ההדגשה שלי):

קשה להתנגד לכוחות שסביבך: השכלה, כסף, סביבה. כדי להתנגד להם, אתה חייב להיות מסוגל לדמיין את העתיד: לצפות באופן ברור בתרחיש עתידי, שבו אתה רואה לאן הצעד הרע שאתה עושה מוביל אותך. אנשים שמאוד ממוקדים בהווה, בפיתוי של ההווה, הכי חשופים למדרון החלקלק.

המשפחה שלי באה מסיציליה, וזו תרבות שחיה בהווה ובעבר. בדיאלקט הסיצילאני אין פועל עתיד, יש was ו־is, אבל אין will be. כשאפילו השפה אינה תומכת בהדמיית העתיד, קשה להטמיע את תוצאות מעשיך לטווח הרחוק. זו אחת מהסיבות לשגשוג המאפיה הסיציליאנית.

הקורא המתמיד אביב התפלא לשמוע שדבר כזה אפשרי בכלל. שפה בלי עתיד? בלתי נתפש!
ואולי לא.

זימבארדו בעבודה, לפני שהוא מתדרך את וויל סמית' וטומי לי ג'ונס. (צילום: יואל אהרון)

ראשית, לא פלא שזימבארדו מתעניים בזמנים משום שזה מה שהוא חוקר לאחרונה.
כדי לחשוב על שפה בלי זמן עתיד לא צריך להסתכל רחוק מדי. לא אלאה אתכם בפרטים על שבדית, פינית, האוסה, אווה, ערבית ושאר שפות בהן זמן עתיד הוא למעשה הרחבה של זמן הווה עם מילה נוספת; מספיק להסתכל על אנגלית. הרי איך נוצר זמן עתיד באנגלית? מצרפים מילה נוספת שמשמעותה סתומה (will) או צירוף בזמן הווה שהמקור שלו ברור למדי, במיוחד אם קראתם את "גלגולי לשון" (is going to). גם בעברית המקראית, מה שאנחנו מכנים היום "זמן עתיד" לא הורה בהכרח על עתיד ("וילך" במובן של "הלך"). כך ש"זמן עתיד" הוא מושג חמקמק.

מה בעצם קורה בסיציליאנית? בוויקיפדיה הסתכלו על כמה ספרים שמתארים את השפה ושם טוענים שגם סיציליאנית יכולה להשתמש בפעלי עזר. בכל מקרה ברור שאפשר להשתמש בזמן הווה כשההקשר ברור, ממש כמו בעברית: "אני הולך מחר לים". משפט לתפארת שמתאר את העתיד בלי להשתמש בשום אלמנט מורפולוגי שמיוחד לעתיד.

איך אפשר להחליט שבשפה חייבת להיות צורת עתיד כלשהי? מן הסתם, אי אפשר. אנחנו פשוט רגילים לזה. יש דברים אליהם אנחנו פחות רגילים, אבל בשפות אחרות אי אפשר בלתם. למשל, יש שיטענו שדווקא הרבה יותר חשוב לדעת עד כמה הדובר בטוח במה שהוא אומר. בגרמנית אפשר להביע עם הטייה פשוטה של הפועל האם מדובר בציטוט עקיף או בדעתו האישית של הדובר. בשפות אחרות חלק מהפועל חייב לציין האם הדובר חווה בעצמו את האירוע שהוא מדבר עליו, ראה אותו במו עיניו או שמע עליו ממישהו אחר.
ישנן שפות (אני חושב שהונגרית היא כזו) שבהן אפשר להטות את הפועל "טען" בשתי דרכים: אחת אומרת שמישהו טען משהו ודיבר אמת, אחת אומרת שהוא טען משהו אבל שיקר. מהו זמן עתיד זניח ליד יצירות מופלאות שכאלה?

אבל עזבו אתכם מזימבארדו וטענותיו על סיציליאנית. איך הוא יכול לקרוא לעצמו פסיכולוג בסטאנפורד בלי להתחפש לבננה?

[ת' לאביב, לינון, לאורן ולכל מי ששלח ותהה למה אף פעם לא עניתי]

Read Full Post »

בשביעי של פסח התלוננה בפני ר' על כך שבנהּ מתעניין מאוד בבלשנות ואף עשוי, לא עלינו, ללכת וללמוד בלשנות באוניברסיטה כשישתחרר מהצבא! (כידוע, קשה מאוד להיות רופא או עורך-דין אם לומדים בלשנות.)

בעוד אני ניסיתי לאזן בין שתי משימותיי באותו הרגע (להסביר למה מחקר אקדמי של שפה זה חשוב, מחד, ולא לפספס טעימות מהמנות הנהדרות שר' עצמה הכינה עבור סעודת החג, מאידך), ישב לו דוקטורנט ובלוגר בשם וויל סטיילר מאוניברסיטת בולדר בקולורדו וניסה לחשוב מה אפשר לעשות עם תואר בבלשנות. הוא כתב על כך רשומה בבלוג הסימפטי שלו וחילק אותה לכמה מקרים: תואר ראשון, תואר שני, במהלך לימודי דוקטורט ומשרות באקדמיה.

סטיילר מנסה לצייר תמונה אופטימית, אבל אני חושד שהוא קצת אופטימי מדי. בכל מקרה, שווה להעיף מבט. הנקודה העיקרית שלו היא שלא מעט חברות דווקא רוצות בלשנים, אבל לא בהכרח בשביל עבודת מחקר. שזה הגיוני. מן הסתם, אני לא יכול להתחייב לגבי מידת הרלוונטיות של כל זה לשוק העבודה בארץ, אבל אולי קוראינו ומגיבינו יוכלו לחלוק איתנו מחוויותיהם.

[ועוד טיפ, חודשיים מאוחר יותר: עם תואר בבלשנות אפשר לעשות עוד תארים!]

Read Full Post »

צ'אטים להעורך: הקורא הערני דוד הפנה אותי למסמך שיחס האורך/עלגות שלו לא היה מבייש משהו מאוד קצר ומאוד עילג. מדובר במסמך קווי היסוד של הממשלה הנוכחית, שכבר בהתחלה נקראת "הממשלה ה-32 בנימין נתניהו", אולי כי מישהו העתיק רק שורה אחת מטבלה או כי המילה "בראשות" נכתבה בגופן זר, ובהמשכו מורבצות פנינים כמו "הממשלה תפעל באופן אקטיבי" ו"תעמיד את החינוך במרכז סדר העדיפות הלאומי" (כלומר איפשהו באמצע).

אך את הקורא הערני דוד עניין פרט מעניין אחר:

יש אינטרס כלכלי, ויש אינטרס ביטחוני, וכו' וכו'.
יכול להיות אינטרס היסטורי? (קו שני במסמך -י.פ) כלומר, האם מתייחסים למילה אינטרס בתור מקבילה ל"עניין"?
או שיש לה משמעות שונה וחמקמקה?

אז יצא לי כבר לכתוב בבלוגי לא אחת (אלא שתיים) על יצירתיותו של מבנה הסמיכות בעברית, אבל עד לדוגמה זו לא ממש חשבתי שלצירוף צמידות (שם עצם + שם תואר) יש כל כך הרבה מה להציע. כיוון שטרם שמעתי את הביטוי "אינטרס היסטורי", הרגשתי חופשי להעלות כמה רעיונות לגבי מה יכול להיות שם:

  • בעל האינטרס רוצה לעשות משהו כדי להיזכר באופן מסוים בהיסטוריה
  • בעל האינטרס רוצה לעשות משהו מתוך מחויבות לדורות הבאים
  • מקור האינטרס היסטורי (עד כדי תנ"כי)
  • מקור האינטרס הוא "מסיבות היסטוריות", כלומר חסר נימוק הגיוני
  • האינטרס קיים זמן רב
  • האינטרס עצמו הינו בעל משמעות היסטורית (כלומר זו פעם ראשונה שמעלים אותו כאינטרס)

גיגול קצר העלה ערב רב של רוב האפשרויות שהצעתי לעיל (ובסך הכל עשרים וחמש תוצאות, עבור צורת הרבים והיחיד גם יחד. אז לפחות זה לא נפוץ). אבל קשה לי לראות את עצמי משתמש במילה "אינטרס" במצבים הרלוונטיים. אולי "עניין", או "מטרה", או "יעד".

ומה אומרים אתם, קוראינו? הגם לכם זה נשמע כמו צירוף לא מוצלח? ולאיזו מהאפשרויות לדעתכם התכוונו במסמך שכונן את ממשלתנו?

Read Full Post »

[המגיבה המתמידה דפנה חונכת באופן רשמי את המדור מכתבים להעורך, שהוא השם שאנחנו נותנים לשאלות שאנשים שואלים אותנו. למה דווקא "להעורך"? כי ברוח היידוע המיותר, בן לי חיפש בארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית ומצא שפעם כתבו כך גם בעברית (בעיתון האור, ממשיכו של הצבי). אם כן, מכתבים להעורך.]

שאלתה של דפנה נוגעת לציטוט הבא מתוך כתבה שתורגמה עבור הארץ מאנגלית (מדענים: מצאנו שרידים לקיומו של החומר האפל על כדוה"א, 20/12/2009, ההדגשה שלי):

בהודעה מתואמת שפרסמו כמה מעבדות בארה"ב, מסרו מדענים שהם מאמינים כי "לכדו" חלקיקים של החומר האפל במכרה ברזל במינסוטה, בעומק של קילומטר מתחת לפני האדמה. הטענה, אם תוכח בשנה הקרובה, תיחשב לאחת התגליות הגדולות בפיזיקה במאה האחרונה.

דפנה שאלה את עצמה: ואם הטענה לא תוכח בשנה הקרובה אלא עוד שנתיים או שלוש, אז מה? האם הכוונה שאם הטענה לא תוכח במהלך השנה הקרובה, היא לא תוכח בכלל? "איכשהו נראה לי שזה מידע נפרד או נוסף, ושזו לא הדרך האינטואיטיבית שבה אני מפרשת את המשפט." היא גם תהתה אם באנגלית זה נשמע יותר טוב, וכך היה כתוב במקור (איאן סאמפל, הגארדיאן, האם החומר האפל סוף סוף נתגלה? 17/12/2009):

In a series of coordinated announcements at several US laboratories, researchers said they believed they had captured dark matter in a defunct iron ore mine half a mile underground. The claim, if confirmed next year, will rank as one the most spectacular discoveries in physics in the past century.

במהלך ישיבת חירום שכינסתי במשרדי 'דגש קל' כדי לדון במשפט, לחלק מהמשתתפים היו דעות אחרות (בגלל שבהתחלה שלא הבנתי נכון את השאלה של דפנה) לגבי הבעייתיות שבו.

  • סמנטיקאי הבית היה נחרץ: 'המאה האחרונה' הוא ביטוי הגיוני רק אם מעבירים את נקודת ההתייחסות למתי שהטענה תוכח. כלומר, מיום ההוכחה צריך לספור 100 שנים אחורה, וזוהי המאה המדוברת. המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.
  • המתמטיקאי הסכים: אולי יש בעיה קלה של זמנים ובגללה המשפט מעט משונה, אבל הוא התקשה למצוא בו בעיה של ממש.
  • איש השפות טען טענה לקסיקלית: ברגע שהטענה תוכח, היא לא תהיה טענה יותר אלא תגלית. באנגלית אפשר לאשר טענה והיא עדיין תהיה טענה (claim), אבל בעברית כשמוכיחים טענה היא הופכת לתגלית. המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.
  • הסכמתי עם דעתו של איש השפות. נדמה לי שעניין המובע באמצעות claim הוא חזק מעט יותר מאשר עניין המובע באמצעות טענה, ולכן עם claim המשפט עובד ועם טענה הוא מעט משונה וצריך לעשות את הטריק הזה.
  • מעבר לכך, הוספתי הערה נוספת בכובעי כתחבירן זוטר, וזו חוזרת לעמדתה המקורית של דפנה: כשקוראים את המשפט צריך להבדיל בין [אם תוכח [בשנה הקרובה]] (כלומר בנקודת זמן מסוימת, שהיא למשל השנה הקרובה) ובין [אם [תוכח בשנה הקרובה]] (כלומר בהכרח ב-2010 ולא באף שנה אחרת). המשפט מעט משונה כי צריך לעשות את הטריק הזה, אבל הוא מובן.

אם נסכם, הרעיון הוא כזה: תנו לסטודנט לבלשנות משפט, תשאלו אותו איך הוא מסביר את הבעייתיות שבו, והוא כבר ימצא משהו. בסופו של דבר, לא מדובר במשפט בעייתי מדי, אבל יש כמה סיבות מדוע הוא עשוי להישמע מוזר.

Read Full Post »

יאיר ערך לא מזמן רשימה קצרה של ביטויים שנכנסו לעברית מגרמנית, ובתגובות תהה פאלק לגבי "פה קבור הכלב", ביטוי תמוה-משהו שקיים גם בגרמנית (da liegt der Hund begraben) ואפילו ברוסית. אז קודם כל, סחתיין גדול לפאלק שהתאמץ לכתוב בעברית אפילו שהיא לא מושלמת. וכעת לעניין כלבים וקבורתם.

ראשית נצטט את ויקימילון:

במקור הייתה האמרה הגרמנית שונה – לא der Hund (הכלב), אלא die Hunde (האוצר). האמרה השתבשה עם השנים משום שהמילה Hunde היא בגרמנית ישנה, ובגרמנית החדשה נשכחה בדרך כלל משמעותה וטעו "לתקנה" למילה Hund בעלת הצליל הדומה.

כצפוי, ויקימילון נותן לנו תשובה שגויה השקועה באטימולוגיה עממית את ההסבר המקובל והאמין ביותר שיש לנו.

באונ' טרייר העלו לרשת מספר מילוני גרמנית, וכך מספר לנו מילון בנקה-מילר-צרנקה לגרמנית אמצעית (שזה מה שדיברו בסביבות אלף לספירה):

HUNDE f. beute, raub. ahd. hunda; vgl. goth. hinþan capere. Gr. 2,35. Graff 4,965. Ulfil. wb. 63.

זה אומר שהמילה hunde משמעה "שלל, אוצר". המילון של מתיאס לקסר משלים:

hunde stf. (Artikel im BMZ I. 727a) beute, raub. ahd. hunda, mhd. zu folgern aus gehünde. – zu gt. hinthan fangen, vgl. DWB. 42, 327.

שני המילונים מפנים אותנו למילה hunda בגרמנית ישנה (אי שם בסביבות 800 לספירה), וכך מספר לנו מילון הגרמנית הישנה של המשפטן גרהארד קבלר מאוניברסיטת אינסברוק:

hunda* 1, ahd., st. F. (æ): nhd. Beute (F.) (1); ne. booty; ÜG.: lat. praeda Gl;
Vw.: s. heri-; Q.: Gl (8./9. Jh.); E.: germ. *hunþæ, st. F. (æ), Beute (F.) (1), Fang;
W.: mhd. hunde (1), st. F., Beute (F.) (1), Raub

שלא במפתיע, זו אותה התוצאה. אם נדלג על ההרחבות, אפשר להתרשם שהמילה הישנה hunda, שלא לדבר על קודמתה הפרוטו-גרמאנית המשוחזרת hunþæ (הוּנתֶ'אַה), היא מקור ההתכלבות: מילה שמשמעותה 'שלל' אבל נשמעת כמו 'כלב'. נראה שבמהלך השנים נוצר שיבוש הגיה כלשהו ויחד עם יציאתה של המילה hunde מהאופנה, הדרך נסללה לקבורת כלבים.

למען הסר ספק, גם לגרמנים יש אטימולוגיות עממית וסיפורים שונים ומשונים – ככל הנראה שגויים – לגבי מקור הביטוי. אחד מדבר על מצבה לכלב שנהג להעביר לאדוניו מכתבי אהבה אי שם בפאתי ת'ורינגן, אחר על אגדה לפיה כלב שחור המסמל את השטן שומר על אוצרות קבורים.

כל זה טוב ויפה, אבל עדיין לא מסביר למה הביטוי הזה קיים ברוסית. יתרה מזאת, ויקימילון הגרמני מספר שהביטוי קיים גם באיסלנדית:

בהיעדר מידע אחר, הניחוש שלי הוא שהביטוי עבר מגרמנית לאיסלנדית ומשם לרוסית, אבל זו רק תיאוריה. יכול להיות שמגרמנית הביטוי עבר ליידיש ומשם לרוסיה. אין לי מושג. איפה האיסלנדיסטים שלנו כשצריך אותם.

Mittelhochdeutsches Wörterbuch. Mit Benutzung des Nachlasses von Georg Friedrich Benecke ausgearbeitet von Wilhelm Müller und Friedrich Zarncke.  Stuttgart: S. Hirzel 1990.
Matthias Lexer, Mittelhochdeutsches Handwörterbuch. Zugleich als Supplement und alphabetischer Index zum Mittelhochdeutschen Wörterbuche von Benecke-Müller-Zarncke.  Stuttgart: S. Hirzel 1992.
Köbler, Gerhard, Althochdeutsches Wörterbuch, (4. Auflage) 1993

Read Full Post »

Older Posts »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,335 שכבר עוקבים אחריו