Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for דצמבר, 2011

הדס שלחה מוקדם יותר השבוע את הציטוט להלן, מתוך כתבה בטמקא על חדירה לפרטיותם של זוגות הורים חד-מיניים:

איני מבינה מה מעניין את מערכת החינוך אם אדם הוא חד מיני או דו-מיני.

שיואו, איזה מסך פוטוגני יש לי

מקור הבלבול ברור למדי. למען הסדר הטוב: "חד-מיני" הוא שם תואר שיכול לתאר זוג (ששני השותפים בו בני אותו מין), או (נגיד) אדם (שהעדפתו נתונה לבני מינו). ההיפך המקובל לאדם חד-מיני הוא הטרוסקסואל, ואני לא מכיר תיאור מקובל לזוג של גבר ואישה, אבל "דו-מיני" יכול להיות מובן. כמציין היפך לתכונת אדם (שזה מה שניסתה הגברת בנימין לבטא) "דו-מיני" אינו מתאים, שכן הוא שם תואר בעל משמעות משלו שאינה שייכת לרוב הלא-חד-מיניים. מה גם שנושא הכתבה הוא הזוגות ולא הנטיות הפרטניות של החברים בו, אבל לזה אפשר להניח. הציטוט שהיא חיפשה, אם כן, הוא "איני מבינה מה מעניין את מערכת החינוך אם אדם הוא הומוסקסואל או הטרוסקסואל".

שתהיה 2012 נוחה וסובלנית לכולנו.

Read Full Post »

מתן מזור שלח לדסק חגי ישראל של דגש קל (באמת? אנחנו עדיין עושים את הבדיחה הזו עם הדסקים?) את החנוכיה התחבירית החביבה הזו, ואנו שמחים לשתף אותה עם קוראינו. חג שמח!

זה גם עץ חתרני. לבנות עצים כלפי מטה זה ביג נו-נו, לפחות בחוג בת"א.

Read Full Post »

נגיד שאתם רוצים להעמיד פנים שאתם כוח אויב שנלחם עם צה"ל. מה נדרש מכם? אם עניתם "כאפייה", "מגאפון", "מדים", "דגלי פלסטין", "חולצה מכופתרת" או "חוסר שליטה מוחלט בשפה הערבית" – צדקתם! במסגרת תחביב פענוח השלטים שלנו נבדוק מה קורה לעזאזל בכתבה שהתפרסמה אתמול בטמקא, צה"ל מקים 'פלוגת אויב' שתירה טילים כמו בעזה (יואב זיתון, 21/12/11). מסביר זיתון: "הפלוגה החדשה תשרת בצאלים, לוחמיה יתמקצעו בהתאם לשיטות הלחימה של ארגוני הטרור, ותפקידם יהיה להקשות מאוד על הכוחות שיהיו אמורים לכבוש יעדים אורבניים בכפר הענק "אל-באלדיה" שבצאלים […] כיום, באימונים לכיבוש שטח מיושב בצאלים, משתתפים שחקנים שמדמים מפגינים, עיתונאים ואזרחים בלתי מעורבים כדי לקרב ככל שאפשר את החיילים לאווירה של לחימה בשטח אזרחי."

לכתבה מצורפות שתי תמונות של אותם שחקנים, פרי עדשתו של אליעד לוי. בואו ננסה לפענח מה מופיע בהן.

המציגים אינם חיילים, חוץ מכמה שאולי כן חיילים

נלך משמאל לימין. הדגל הראשון, הצהוב, הוא כנראה דגל פתח אם כי קשה לי לומר בוודאות. כידוע, דגלי פתח נפוצים מאוד ברצועת עזה בתור חומר שלל, מה שמוסיף אמינות להצגה.
מימינו כנראה כתוב על השלט "פ פל (פ)לאס (פלאסט)ין". מי שמצפה ממני ללעוג להופעת אותיות בעברית על שלט ערבי טועה – התאזרו בסבלנות ותראו מדוע.
על השלט הבא, שמוחזק ע"י צעירה עטויית חולצה מ-"SOHO NEW YORK" (שם כידוע קונים המפגינים את בגדיהם תודות למימון מהקרן החדשה), כתוב ياود 'יאוד' ומופיע, אולי, ציור של רובה. זו לא מילה אמיתית, אבל אולי הכוונה ל'יהוד'.
השלט הבא הוא גירסת קרטון של דגל פלסטין המתנשא אל-על, כמובן (לידיעת הקורא ניוט גינגריץ').
והשלט האחרון – זה שמופיע בין מי שנקרא להם לשם הנוחות "האירופאית" ו-"הסמולן" – הוא המסתורי מכולם. אפשר לראות אותו במלוא תפארתו בתמונה השנייה שבכתבה:

אני לא יודע מה אמור להיות כתוב שם. אפשר לספקלץ, כמובן, אבל על השלטים לא מופיע ניקוד דיאקריטי, מה שגורם לכל האותיות להיראות זהות אחת לשנייה. בכל מקרה קשה להרכיב מזה מילים של ממש. הניחוש שלי הוא الدبر ندون, אם כי זה ג'יבריש.
השלט האחרון ממשיך באותו קו: כמעט כתוב שם للا حلال 'ללא חלאל', כלומר ללא בשר הכּשר למוסלמים. ברם, לא כך משתמשים במילה 'ללא' בערבית (במקרה כזה ייכתב אולי بدون). בנוסף, יש גרש לא ברור בסוף המילה הראשונה ועוד אות ערטילאית אחרי הח'. חוץ מזה, בשר חלאל הוא דווקא טעים למדי.

מה מאוד הייתי רוצה לראות את התמונות שעליהן הסתמכו מאיירי השלטים האלה. נו טוב, כולי תקווה שהיחידה החדשה תהיה מקצועית כמובטח. ועכשיו, אם כבר שלטים, נעבור למשהו אחר כמעט לגמרי:

ה~ות לישר'ול

אופיר, ששלח לי את התמונה הזו (מאתר 'הארץ', לא איתרתי את הכתבה), התמוגג בצדק מהאורתוגרפיה. שימו לב במיוחד למ"ם, שדומה מעט לחיבור של لموבמילה המקבילה בערבית, ולא', שדומה מאוד לאליף והמזה בערבית (ءا). אולי כדאי לשקול מעבר לאנגלית וזהו.

[ת' לעמית ולאופיר]

Read Full Post »

לקראת סוף מהדורת "תיק תקשורת" האחרונה נשאלו הפאנליסטים הנכבדים האם לדעתם ערוץ 10 ישרוד את חודש ינואר הקרוב. אחרי שמודי כידון נתן באופטימיות הערכה חיובית, מסר אמנון לוי את התשובה הבאה:

אני תמיד הולך עם זה שלידי.

ובאחת חלפו לנגד עיניי קורסי המבוא לסמנטיקה. הביטוי "זה שלידי", הביטוי "הולך עם" (במשמעות "מסכים עם") ותיאור הזמן "תמיד" מאפשרות לנו כאן לא פחות מארבע דרכים להבין את לוי (בלי להיכנס לדו-משמעות לקסיקלית, כלומר מובנים שונים לאותה מילה, כי זה לא מעניין)!

  1. זו הנרמזת בכותרת הפוסט: בכל סיטואציה בה אני נמצא, דעתי זהה לזו של היושב לידי באותה סיטואציה.
  2. אני תמיד חושב כמו מודי כידון.
  3. אני תמיד נוהג באופטימיות.
  4. אני חושב שערוץ 10 ישרוד.
  5. אני אוהב נשים גבוהות. (סתם נו, בדיחה סרת-טעם להתחנף לקהל מעריצי שאלון 300)

לי, לפחות, קשה לפסול על הסף כל אחת מן האפשרויות 2-4. אם אאלץ לבחור כנראה אומר שלוי התכוון ל-3.

בניתוח הסמנטי אעדיף לא להלאות אתכם עם מונחים כמו דה רה ודה דיקטו, קרי רפרנציאלי ואטריביוטיבי (מי שבא לו שיקרא, או שיבוא ליסודות הסמנטיקה הפורמלית) אלא לאתר את סדר פירוש חלקי המשפט בכל אפשרות. מה מחושב קודם, ואיך תוצאת החישוב מועברת להמשך עיבוד? יאללה:

ב-1, מתחילים מ"תמיד". כדי לראות אם הטענה של לוי נכונה, צריך לגבי כל מקרה שנופל תחת ה"תמיד" הזה לבדוק מי נמצא ליד לוי, מה דעתו בנושא, ולבדוק האם לוי אכן מסכים איתו. הביטוי "זה שלידי" מתפרש פר סיטואציה, ובעקבותיו "הולך עם זה שלידי".

ב-2, "זה שלידי" מתפרש ראשון, בסיטואציה בה הוא נאמר, והופך את המשפט ל-"אני תמיד הולך עם מודי כידון". כאן בכל מקרה שב-"תמיד" צריך לבדוק מה כידון חושב, ולבדוק אם לוי מסכים. "הולך עם מודי כידון" מתפרש פר סיטואציה, וחסכנו לנו קצת עבודה.

החיים ב-3 עוד יותר קלים: "זה שלידי" מתפרש ראשון, אבל "הולך עם זה שלידי" מתפרש גם הוא לכדי משמעות קבועה עוד לפני שניגשים ל"תמיד": בסיטואציה שלפנינו, כידון מביע אופטימיות. "הולך עם זה שלידי" פירושו "מביע אופטימיות". בכל סיטואציה, כל מה שצריך לבדוק זה מהי העמדה האופטימית, ולברר רק האם לוי נוקט אותה. מספיק לדעת דברים כלליים על העולם.

ב-4 "תמיד" מתפרש באופן צר ביותר: תמיד כשעולה השאלה הספציפית של האם ערוץ 10 ישרוד (אני לא אתפלא אם כל יום מישהו שואל את אמנון לוי, שעובד בערוץ, להערכתו). כל המשפט מתפרש באותה סיטואציה בלבד: "זה שלידי" הוא כידון, "הולך עם זה שלידי" פירושו "חושב כמוהו בסוגיה זו", כלומר "חושב שהערוץ ישרוד", ו"תמיד" פירושו שעמדתי בנושא קבועה ולא משתנה. הנה טענה שבדיקתה כבר אינה התפלספות תיאורטית, ולמעשה ערך האמת שלה (כלומר האם היא נכונה או לא) ייקבע כבר בבוקר ה-27 בינואר 2012. נצטרך רק לעבור על כל התבטאויותיו של לוי בנושא.

שווה לחכות.

Read Full Post »

שוב עידוק מציל את בלוגנו מבצורת ארוכה מדי:

והפעם אפילו סימנתי את מה שנדבר עליו

נכון, נרג כתבו בתחילת הכתבה "הקרע שובר שיאים חדשים", וכל-כך עפו על עצמם שגם חזרו על זה בכותרת המשנה: "המתיחות שוברת שיאים חדשים". אך מה זה, בעצם, לשבור שיא חדש? מבחינה סמנטית טהורה, מדובר או בשטות או בהפחתת העוצמה: אם השיא החדש הוא זה שנקבע הרגע, הוא לבטח לא נשבר באותה הזדמנות ממש. ואם מדובר על שיא חדש במשמעות של שיא שנקבע לאחרונה, זהו הישג פחות מרשים מלשבור שיא ותיק, הלא כן?

הצורה לבטח אינה זרה לרשת דוברת-העברית, ודי להביא (לצורך האיזון) את חטאיו המקבילים של טמקא. ומה גורם לשגיאה המוזרה הזו לקרות? ההסבר הסביר הוא כנראה עירוב ביטויים: "שבר שיא" ו-"קבע שיא חדש". שניהם בעלי אותה משמעות, אך שניהם מוכרים בערך באותה מידה. ודוק: בגוגל נגרמז "קבע שיא" מפסיד ל-"שבר שיא", שבתורו מפסיד ל-"שיא חדש". מה שמראה שבאמת הביטוי המעורב מאחד חלקים נפוצים מתוך ביטויים ארוכים יותר, ויש בכך מידה של הגיון (מחקרי, כן? הסמנטיקה אבדה לבלי שוב).

כאן בפירוש מדובר בתקלה (או בתופעה שמקורה בתקלה, בכל אופן), וראינו אחת דומה לא מזמן, אך במקרים יותר מעניינים קשה להחליט האם יש מודעות עצמית. כך, למשל, בעירוב מטאפורות. הנה שני אוספים מופלאים מהרשת, של מקרים בהם הדובר מתחיל מטאפורה אחת ומסיים בשניה, ולעיתים באופן שממש סותר את עצמו (ברמת המשמעות המילולית). נביא דוגמא מ-"כן, אדוני השר", תוכנית שעשתה קריירה מעירוב מטאפורות:

Jim Hacker: If I can pull this off, it will be a feather in my cap.
Bernard: If you pull it off, it won't be in your cap any more.

אח, הומור בריטי. לקוח מטיויטרופס, אתר שאם עוד לא נתקלתם בו אז עכשיו סוף-השבוע שלכם בסכנה ממשית.

בעברית הצלחתי למצוא דוגמא משובחת אחת בלבד (יש את חצי-המקרה הזה מלפני חודשיים, וחצי-המקרה הזה שקדם לו), אבל עיניי בהחלט יהיו כרויות מעתה. אתם יותר ממוזמנים לשתף כאלה בתגובות, אבל אל תתחילו לי עכשיו עם סתירונימים, עצטרובלים או ביטויים שמשתמשים בהם בהקשר לא נכון.

שבת שלום.

Read Full Post »

מזה יותר משנה שאני מקבל בערב שבת איגרת דוא"ל שבועית מיעקב עציון עם הטור השבועי עוד מילה, הגיג אטימולוגי שחושף צדדים שונים של מילים בעברית. למשל, ידעתם שבתנ"ך לא מוזכר אף אחד מהימים בשמו ("יום שני")? פרופ' יצחק קלוזנר הציע ב-1929 לקרוא לימות השבוע על שם הכוכבים, כמו בלעז: שמשום, ירחום, מאדימום, כוכבום, צדקום, נגהום, שבת. זה לא הצליח.

עציון מסתמך הרבה על המקורות אבל דואג להישאר מעודכן גם על לשון הצעירים ועל השפעות משפות אחרות. בכל פעם המילה הנדונה שאובה מפרשת השבוע. הטור מתפרסם במוסף "שבת" של מקור ראשון, ולאחרונה גיליתי שהטורים נגישים גם ברשת. אני מקשר כאן לכמה מהטורים החביבים עלי, וממליץ לקרוא באופן קבוע.

Read Full Post »

דסק העיתונות של "דגש קל" עצלן ודל-אמצעים. בעיות עיתונאיות בשימושי שפה הוא מביא מאתרי החדשות בהמרשתת (ודוגמאות-עבר מארכיון העיתונות), ואפילו שחלקים ממנו מצוידים במצלמות-עלי-שח-נבון, טרם היכתה בו ההכרה שניתן לצלם עיתונים ממש כמו פרסומות בחוצות. עלי חביב (בתור ספצימן, כן?) המוסף לשבת של ידיעות אחרונות, ובבלוגי אני מעתיק מן הכתוב, אפילו שכנראה לוקח כבר פחות זמן לצלם ולשלוח לעצמי. וגם אמין יותר.

לכן את המהפכה היה צריך להביא אלינו עידוק. מי ייתן ונמשיך בדרכו (למרות שעכשיו עליתי על בעיה: בן לי ואנכי בקושי נוגעים בעיתון מודפס, ויתר חברי המערכת גרים באותו ניכר ממש. לא שלינזן כותב פה אי פעם, אבל שיהיה). וואו, אני כבר מגעיל את עצמי עם החשיבות העצמית הזאת. אז יאללה. מה לעזאזל שלח עידוק?

את הצילום הבא (מתוך המוסף ב-25/11), עם ההערה כדלהלן:

סימה קדמון, ממש ליטרלית, לא מבינה את פירוש המילה "ליטרלית". אלא אם היא טוענת שדן מרידור החל להוריק ולבצע פוטוסינתזה.

"מרידור הפך ממש ליטרלית לעלה התאנה של הממשלה"

ולנו אין אלא להסכים. בהעולם דובר האנגלית השימוש בתואר-הפעל literally חצה מזמן את גבול, ובכן, הליטרליות שלו, ומבטא לעתים קרובות פשוט הבלטה של הנאמר, מעין העצמה. עבודות תזה נכתבות בנושא, בספינת האם חפרו על זה, יש בלוגי זעם העוקבים אחר התופעה, איורים מועיליםאיורים פחות מועילים, ואפילו מילון מעריאם-ועבסטער נכנע אל מול נחשול השימוש הכביר (מובן 2, וראו הערה מתחת). אה, ואם מישהו שם קישור לחקצד בתגובות אני בא אליו הביתה ושורף אותו. מילולית.

ומה עם עברית? האם ל-"באופן מילולי" יש את השימוש ההעצמתי? חד וחלק לא, אבל תאשימו את הסרבול שבביטוי (ואת התוכנית של אבשלום קור, שהוציאה ממנו את העוקץ). "מילולית" נכנסת לקטגוריה של תארי-פעל שדוברים לא אוהבים להשתמש בהם (זה נשמע מליצי/מאולץ) וגם בטח מזכירה ליותר מדי אנשים את הפסיכומטרי. נשארנו עם תעתוק האנגלי כמות שהיא. את "ליטרלי" קשה למצוא ברשת עם טעם על ההברה הראשונה, כי הצורה המלעילית משמשת כשם תואר די תקני, נרדף ל"קשור למילים" (למה אין גיגול עם טעם? באמת, חברים). אבל הנה שימוש שנראה "נכון" (כלומר מבטא שמשהו קרה באופן מילולי), והנה שימוש "לא נכון" (כלומר סתם מעצים). לא נראה כמו תופעה יותר מסובכת של העתקת-תוכי מאנגלית.

מה עם "ליטרלית", בו השתמשה קדמון? גם כאן יש משמעות נוספת בעברית – "באופן ספרותי". גיגול בלתי-מחייב לא הציף שימוש קדמונאי (קדמונֶסקי?) במילה הזו (בגיגול שני נמצאו כמה "נכונים"), קל וחומר ב"ממש ליטרלית", כאילו שאם חשבתם שמרידור הפך לעלה, אז לא די בכך: זה באמת קרה, בעולם הממשי והמוחשי (שוב, רק בעולם שבו מילים תמיד שומרות על המשמעויות המילוניות והאטימולוגיות המקוריות שלהן). סימה קדמון, בשירות השפה.

[נו, הבנתם כבר למי הינד כובע]

Read Full Post »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,380 שכבר עוקבים אחריו