מבזקון קצר, ונלך לישון:
בצרפתית מילית החיבור היא et. היא נהגית לרוב כ-[e], אך ברור כי כתיבתה מרמזת לקיום חבוי של צליל t בסופה (הוא גם נהגה לעתים, אם לימדו אותי צרפתית נכון בהאוניברסיטה).
בימי החיאת השפה העברית היתה צרפתית שפת אינטיליגנציה נחשבת והשפעתה מספקת כדי שמילית החיבור תושאל לעברית על מצלולה (התיאורטי) ותיכתב כ-"את" בשמות בתי עסק ושאר צמדים. עד ימינו אנו, עידן לונדון את קירשנבאום.
פרוץ האינטרנט הביא לידיעת הציבור את הכרוכית (שטרודל), זו שנראית כך – @ – ונהגית בשפה האנגלית כמו מילית ההימצאות at. בהשטחה פונטית למערכת התנועות העברית – [et].
חמד לו לצון הצמד מיכאל כהן ומיכאל מושונוב (ואולי מישהו לפניהם, בשבילי זו פעם ראשונה) וניצל את הדמיון המצלולי לכינוי להלן:
מתוך העמוד הראשי של טמקא
איזה יופי. שרשרת פונטית-אורתוגפית חוצת-לשונות, שמי יכול לנחש מה סופה, ומי ינחש שהגיה אנגלית של סימן חוץ-אלפבתי על-פי קונבנציה עברית ממקור צרפתי היא שיוצקת כאן תוכן? נהדר. לילה טוב.
איתמרק
בן לי
יובל פינטר
יאיר הנדלר
Tal Linzen
בצרפתית לעולם לא הוגים את ה־t במילה et.
ואני תמיד חשבתי ש"את" זו מילה נרדפת ל"עם". כמו בהטיות "איתו", "איתם", וכולי. זו רק אטימולוגיה עממית?
מגניב לגמרי. ויש לי עוד דוגמא לסיבוב כזה:
מילה מלוכלכת שעלתה לארץ ישראל, לבנות ולהבנות בה, יחד עם אנשי העליות הרוסיות הראשונות, היא "פיזדה". (כוס. אקסקיוז מיי פראנש).
כל דובר רוסית מעל גיל שנתיים יעיד שהיא משמשת תכופות גם כמילה ראשונה בתוך צירופים עסיסיים שונים, במידות טינופת משתנות.
בארץ ישראל, המילה שועטנזה באופן קסום (וכמעט טבעי) עם "לוך" היידישאי, שמשמעותו חור.
חור כוס, ופיזדה-לוך קנתה לה אחיזה כנאצה ארץ ישראלית לגיטימית וגאה, עוד מהימים שבפות היה חור.
ואז הגיע הטוויסט. ערבית. כמו שלרוסים יש את פיזדה כפותחת ביטויים נפוצה, כך לערבים יש את טיז. (תחת). ומתוך כך, כמה עשורים מאוחר יותר, נוצר מאש-אפ פונטי מהמם וחוצה לשונות, שעיוות את פיזדה-לוך לכדי ה "טיז-א-לוך" (וגם "טיז-דה-לוך"), השגורים כל כך בלשון פושטקינו המורדניים.
יש אפילו מערכון של החמישיה הקאמרית (לינק?), שבו רואים את מנשה נוי יושב בשירותים, פותח צו מילואים, ומתבאס על שדפקו לו ארבעים יום בטיז-א-לוך.
עושה רושם שהרוסית נעלמה שם, ואולי היידיש שיחקה תפקיד כפול. אצלי בבית היה נהוג לומר טיז-א-נבי בתור שומקום, וזו ערבית טהורה: עכוזו של הנביא (מוחמד במקור, אני מניח)
זו בדיוק הפואנטה:
1. טיז-א-נבי, הוא ביטוי ערבי נפוץ. (וגם השגיאה טיז-אל-נאבי)
2. פיזדה-לוך הוא ביטוי ארצישראלי נפוץ.
3. "טיז-א" ו"פיזדה" הם קרובים פונטית.
4. השילוב של 1+2+3 הוא מה שהוליד את המאש-אפ "טיז-א-לוך".
יכול לאשש במקצת את ההנחה שלך מהשורה השניה:
מותג השמפניה המפורסם Moët & Chandon נהגה, ע"פ שמיעת מספר לקוחות דוברים ילידיים של צפרדעית, כ"מואה-טה-שנדו".
אם אותי לימדו צרפתית נכון באוניברסיטה אז דווקא ב-et ה-t לא נהגית אף פעם, שלא כמו בסביבות אחרות שבהן ההתניה היא פונולוגית (לפני מילה שתחילתה בתנועה האות האחרונה נהגית). ובדוגמה של Moët & Chandon ה-t הנשמעת היא של Moët ולא של מילת החיבור.
לאט לאט עם הצרפתית.
נורמטיבית באמת אסור לבטא את ה-t במילית et. אבל העובדות בשטח הן שדוברי צרפתית רבים דווקא כן מבטאים אותה (למשל דוברת ששאלתי הבוקר), ובאופן כללי החוקים הקשיחים של ה-liaison – כפי שהתיקון הפונולוגי הזה נקרא – מופרים על ידי דוברים ילידים לא פעם.
ולכן בתור בלשנים ראוי יותר לשאול אם יש כאן איזושהי חוקיות מאשר להגיד "יובל טועה" (כלל אצבע: יובל לא טועה הרבה כשמדובר בשפות).
ישנן מספר אפשרויות ל'טעות' הזו ולא ניכנס לכולן כאן כי לא זה נושא הרשומה. יכול להיות שמדובר באנלוגיה על בסיס צורות נפוצות כמו et toi 'ואתה' (שם ה-t נהגית בגלל המילה השנייה). יכול להיות שגם הסבר תחבירי אפשרי כאן: בגדול, liaison מופיע בין מילית ומילה שמשועבדת לה תחבירית. תיאוריות תחביריות מודרניות טוענות שכשמאחים שני צירופים ('אני ואתה') הם לא מקבילים זה לזה היררכית אלא למעשה הראשון משעבד את השני. שוב, לא ניכנס לעומק לטיעונים אבל שימו לב להבדל בעברית בין 'האיש והכלב שלו' ובין *'הכלב שלו והאיש'. אז כך גם בצרפתית. אולי.
לקריאה נוספת:
Yves-Charles Morin and Jonathan D. Kaye (1982). The Syntactic Bases for French Liaison. Journal of Linguistics 18(2): 291–330
טוב, תמיד משמח לדעת שבאמת לא לימדו אותי צרפתית (אמתית, כלומר מדוברת) באוניברסיטה, הייתה לי תחושה כזאת..
לגבי עניין ה'את', היכרתי את רוב הסיפור אבל בהחלט נהניתי מהצירוף.
לגבי ה'טיז', יש לי טוויסט קטן שעשוי להסביר את מקורו של הביטוי הערבי, והוא העובדה שבשפה הבֶּרבֶּרית (שפת הילידים בהרים של מרוקו, הרבה לפני הערבית) 'טיז' פירושו מעבר-הרים, ויש הרבה מאוד מקומות במרוקו שמכונים טיז-א-משהו. ההנחה שלי היא שהביטוי הערבי נולד שם, כאשר חיברו את ה'טיז' הגיאוגרפי בברברית ל'טיז' הגס בערבית.
(ואגב 2, בסביבתי נוהגים לשלב הכל ולומר 'טיז אל פיזדיולוך')
וואו. תזמון פוסט לשעה הזו זה משהו אחד, אבל כל הכבוד שהצלחת לתזמן ככה *תגובה*…
אני דווקא יכולה להבין את הקשר בין מעבר הרים (אוכף) לבין צורתו של תחת. אולי זה לא מקרה.
למה, בעצם, אנחנו צריכים את הצרפתית בכל העסק? et מופיעה גם באנגלית ובשפות אחרות, ונהגית כ"את" – המקור, כמובן, הוא בכלל לטיני, ואנחנו מכירים אותו בעיקר כסימן – & – או בביטוי "et cetera" ("וכו'"). אם אינני טועה, הסימן והגייתו מוכרים ונמצאים בשימוש ברוב השפות האירופיות, כולל גרמנית, למשל – ומשם יובא לישראל.
ידוע, אך כך אני מכיר את האטימולוגיה.
צרפתית היתה מקור לחידושים רבים בעברית המתחדשת (כך בשלוף יש לי את "כידון" האופניים, בהשראת guidon), ולטינית לא. צרפתית גם היתה שפה שניה של עולים רבים ולכן שימשה לא מעט כלינגווה פראנקה בקרב אלה שטרם למדו עברית, ולטינית לא.
לגבי השפות האחרות, אשמח לראיות ממשיות לפיהן et משמש באופן יצרני בכלל, או בצירופי שמות כאלה בפרט.