שם לכל ריס וציפורן

סליחות הוא שיר מכונן, הן במרחב הלירי (כתבה: לאה גולדברג) והן במרחב המוזיקלי של ימינו (לחן: עודד לרר, ביצוע: יהודית רביץ, תשל"ז). שמעתי אותו לא מזמן, אולי בפעם האלף בחיי, ולפתע עלתה בי שאלה: עד כמה חזקה השורה הבאה?

וְלָמַדְתִּי: שֵׁם לְכָל רִיס וְצִפֹּרֶן

וּלְכָל שַׂעֲרָה בַּבָּשָׂר הֶחָשׂוּף

אמירה שכזו, לפיה ניתן להעניק תשומת לב רבה לכל פרט ופרט בגופו של אדם, נחלקה אצלי לשני חלקיה: שם לכל ריס (שם גם תהיה השערה), ושם לכל ציפורן. הרושם הוא שלציפורן אפשר להעניק שם, נניח בהסתמך על שם האצבע והיד/רגל בה היא נמצאת. במקרה כזה, עקירת ציפורן (איחסאיחסאיחס) וצמיחת חדשה לא תשנה את השם: שתיהן תיחשבנה לאותה אחת.

אלט-טאב פילוסופי: ספינתו של תזאוס. הספינה מוצגת במוזיאון, ומדי פעם מוחלפים בה כמה קרשים. ברבות השנים, כל הקרשים המוצגים אינם אותם קרשים שהיו בה במקור. אך הספינה נותרה ספינתו של תזאוס. שמה נותר, וגם שמות חלקיה נותרו. הלא-כן? אלט-טאב.

ריסים ושערות, לעומת זאת, צומחים באזור רציף כלשהו: חד-מימדי (קצה העפעף) או דו-מימדי (פני הגוף, הקרקפת, מה שתבחרו), קשה בהרבה להגדיר מיקומים ספציפיים שעבורם שערה שצומחת במקום רעותה תזכה לאותו שם, כלומר תיחשב בעינינו לאותה אחת. אולי הריס הימני ביותר והשמאלי ביותר בכל עין (וגם לא בהכרח – אם הימני נושר זה שלידו נוטל את הכתר על נקלה), ואולי שערות בודדות באזור קירח. אם היה עלי להעניק שם לכל ריס ושערה, הייתי בוחר כנראה בדרך השם האינדיבידואלי לכל שערה פיזית, בלי התייחסות להיסטוריה של המיקום בו היא נמצאת. נשר ריס וצמח חדש במקומו? מדובר בריס חדש.

אלט-שיפט phkuxuph: ahy' v,ckck,h go tky-ytc/ tky-ahpy/

אלט-טאב פילוסופי: פרדוקס הקירח, של יווני שאיני יודע איך מאייתים את שמו אז אומר אויבולידעס. מתי אדם הופך קירח? לכאורה מתישהו על הרצף שבין סט שערות צפוף ומושלם לראש נטול כל שערה שהיא. אך אם נעבור שערה-שערה נגלה שלא נצליח לקבוע בשלב בודד מתי האדם קירח ומתי לא. בימינו פשוט נאמר, "אה, סקאלה והקשר וזה" ונפטור את הפרדוקס במחי יד. אח, איזה עידן מופלא לחיות בו. אלט-טאב.

על ריח דבק ואורן אין לי יותר מדי מה לחדש לכם. בשבוע הבא אהרוס שיר שקשור באופן רופף לסוכות.