התעוררות היצר המיני
באחד הרחובות ההם, אותם כיסיתי מאוחר יותר במסעותיי הליליים שלא ידעו סוף, הפתיעה אותי בעיתה התעוררותו של החשק המיני בנסיבות יוצאות דופן. זה היה בראש השנה היהודית וההורים שלי ערכו מיני סידורים כדי להביא אותי לטקס דתי כלשהו [...] לקראת החג הזה דאגו לי לקרוב-רחוק שהיה עליי לאסוף. אבל אולי היה הדבר ושכחתי את הכתובת, אולי היה הדבר ולא התמצאתי באיזור — מכל מקום, נהיה מאוחר יותר ויותר וכך גם השוטטות שלי נהיתה עקרה יותר ויותר. לסמוך על עצמי להגיע לבד לבית הכנסת לא בא בחשבון, משום שכרטיס הכניסה היה ברשות הפטרון שלי. האחראי העיקרי לעסק הביש הזה היה הסלידה מהאיש הכמעט ולא מוכר אליו הופניתי, כמו גם חשדנות אל מול הטקסים הדתיים שהבטיחו בלבול ותו לא. כך שטף אותי פתאום גל שוצף של פחד באמצע חוסר האונים שלי: "מאוחר מדי, פספסת את בית הכנסת", אבל בדיוק באותו הרגע, עוד לפני שהגל הזה נרגע, בא גל שני וחסר עכבות לחלוטין: "שדברים יסתדרו איך שהם רוצים, לי זה לא משנה". שני הגלים התנפצו באופן בלתי נמנע זה אל זה עם העונג הגדול הראשון, שבו חילול החג התמזג עם סירסורי הרחוב; רחוב אשר רמז לי כאן לראשונה על השירותים אותם יוכל לספק לַיצר המתעורר.

תרגום יפה.
(למרות החפזון…)
האם הכוונה ליצר מיני גם במשמעות של יצר כפירה בדת ("מינות")? אני מניח שלא, הואיל ומדובר בתרגום, אבל מעניין שהתרגום יצר קונוטוציה נוספת, שכנראה לא היתה קיימת במקור.
הקטע חמוד, למרות הרתיעה שלי מוולטר בנימין ומהפלצנות שלו, בעיקר לגבי תרגום.
ואם כבר תרגום, טיפה קטנוניות:
האמת היא שהבעיה העיקרית שלי היא שהתרגום מצלצל 'מודרני' מדי – שזו בקורת קצת בעייתית בהתחשב בעובדה שאני לא יכולה לקרוא את המקור.
הייתי שוקלת, למשל, לשנות את הפעל 'נהיה', שהוא יותר אופייני לעברית מדוברת, ל-'נעשה', שנראה לי יותר מתאים לסגנון כתיבה ספרותי. גם 'שדברים יסתדרו איך שהם רוצים' קצת צורם לי, למרות שכאן אין לי הצעה קונסטרוקטיבית של ממש ('שהעניינים יסתדרו כרצונם' כבר קופץ משלב אחד למעלה ונשמע ארכאי למדי, ואני גם תוהה אם אין כאן משהו אידיומטי, ואם בעברית בכלל מתאים לדברים/עניינים לרצות משהו, אבל אין לי תשובה). אני לא יודעת איך הייתי אומרת; אולי 'שיסתדר איך שיסתדר', אם כי גם זה די צולע.
מכיוון שהקטע כנראה תורגם לעברית לפני כן, האם יש בידך את התרגום השני? יהיה מעניין להשוות.