אנחנו משתעשעים לא מעט עם יידוע מיותר. התחלנו כאן והמשכנו עם תגלית של בן לי שמצא שבעיתון "האור" היו כותבים כך פעם, ובכך קיבלנו צידוק לקטגוריה "מכתבים להעורך" (שמכילה את שאלות הגולשים). לפעמים זה בלבל את קוראינו התמימים, אבל עכשיו אפשר ליישב את העניין.
לאחרונה נתבקשתי לעזור ולהגיה אסופת מכתבים מתחילת המאה שעברה שמועברים כעת למחשב. הכותב שלט בעברית, רוסית ויידיש, ובין היתר הביע דעתו (במרץ 1910) שבבוא היום מצרים תמלא תפקיד גדול "בהחיים הפוליטיים של פלשתינה", או למשל (בנובמבר 1910) שהערבים בפורט סעיד מגינים על היהודים מפני היוונים לא מתוך אהבה "אלא משנאתם להיונים". עורך האסופה הסביר לי שהיה נהוג אז להוסיף את ה"א הידיעה כדי למנוע בלבול ולהבהיר שהשם מיודע. הא לכם.
איתמרק
בן לי
יובל פינטר
יאיר הנדלר
Tal Linzen
נו באמת :)
אני מבין ששנאה ליוונים (לא מיודע) ושנאה ליוונים (כלומר להיוונים) זה אולי שונה (אבל לא ממש), אבל בחלק המשפט "בהחיים הפוליטיים של פלשתינה" אני לא רואה איך אפשר לחשוב שזה לא מיודע – הרי יש ה' לפני "פוליטיים".
לי זה נראה כמו טעות!
אולי לא הבהרתי מספיק שה"א הידיעה צצה ה-מ-ו-ן אחרי מיליות יחס בכל אסופת המכתבים הזו, כך שלא מדובר בטעות. אני מסכים בהחלט שלא תמיד יש בה צורך של ממש משום שניתן להבין את היידוע לפי הלוואי, אבל גם במקרים כאלה היא עוזרת לסכל את כפל המשמעות: פשוט לא נוצר מצב בו הקורא קורא bexaim hapolitiim ואז נאלץ לתקן.
אז האם אני מסכים לחלוטין עם עורך האסופה – אני לא בטוח, אבל זה נשמע סביר.
טוב, אז אם כך, נשאר לתהות לגבי ההקראה של ה-ה' הזו:
האם קוראים זאת baxaím hapolíti'im
או שמא behaxaím hapolitíti'im
למה התכוון המשורר?
הפוסט הזה בא לי בדיוק בזמן. אתמול ראינו "עולם מופלא" מלפני חצי שנה בערך (זה מצחיק, בחדשות שהסתיימו לפני התכנית הודיעו ש"הבלון נמצא, אבל הילד בתוכו עדיין לא ויש חשש לחייו"), ודני בסן אמר "אייל הקורא מוצא עצמו…" בלי ה' הידיעה לפני "אייל".
מזה הבנתי ש"אייל הקורא" הוא צירוף כמו "שפן הסלעים" (סמיכות? סליחה על המונחים המוטעים, אני לא בקיא בהם) ולכן ה' הידיעה הולכת לנסמך (לסומך? כנ"ל). בקיצור למילה השניה. מזה הבנתי גם שהאתר "האייל הקורא" הוא שיבוש של שם החיה ולא השם המקורי, שיבוש כנראה מכוון כדי להדגיש את משחק המילים.
עכשיו, אני יכול להבין את "שפן הסלעים", כי זהו השפן החי בסלעים, אבל למה "אייל הקורא"? יש מקום שנקרא "קורא"? או שזה איזשהו מקרה מיוחד?
(הלכתי לוויקיפדיה כמובן ומצאתי ששם הוא נקרא "אייל קורא", וכשיש יידוע כתוב "האייל הקורא". זאת אומרת שהעורכת הלשונית של ערוץ 1 טעתה? ומילא היא, אבל דני בסן? הוא יצא לעשן בשיעור על סמיכות?
אני מצטרפת לשאלה של פלג: יש דרך לבדוק האם זאת ה' נחה? אם זה רק עניין אורתוגרפי?
זכורים לי מכתביו של איתמר בן אב"י, אשר פורסמו פעם באחד מעיתוני סוף השבוע, להארוסה שלו, המיודעים בהדרך המצחיקה הזו.
איתמר, לחיי האנומליה – דווקא הצורה המיודעת התקנית (!) היא שה-ב' בסגול, ולכן bexaim hapolitiyim.
האהוב עליי זה מילים כמו "חלונות": מבחינת כללי האקדמיה, כשהמילה אינה מיודעת אות השימוש בפתח ואומרים laxalonot, וכשהיא כן מיודעת אות השימוש בסגול ואומרים lexalonot (כמו "שי לֶחג"). עכשיו לך דבר תקני בעולמנו…
ההערה של מעין גרמה לי ללכת ולבדוק ב"שאלה נכבדה" של אליעזר בן-יהודה. ואכן, כבר בפיסקה הרביעית (תלוי איך סופרים. ההדגשות שלי):
רוח המאה האחרונה בכלל, רוח החירות, רוח התקוממות הנכנעים על מכניעיהם, הרוח אשר הולידה את ההתקוממות הצרפתית בשנת 1789, – הרוח הזאת יצרה גם את רעיון הלאמות ותרקמהו בתהו, וירחף באויר עד בֹא איש אחד אשר (מבלי חפצו) קרא להרעיון הזה לצאת מעולם התהו לעולם המעשה ולהפֹך משרשו כל אשר עשה קֹראהוּ, ואשר יצר ברוחו הגדול. האיש הזה היה בֹנַפַּרְטְ נַפָּלְיוֹן. [...] אלם גם האיד הזה לא הכניע את גאות איש הדמים, ויוסף להלחם בהאשכנזים; אך הפעם גברה עליו יד מלכי הברית אשר התאחדו יחד נגדו, וישימו קץ לפלגי הדם אשר שפך נפליון.
בברכת מוצאי-יום-בסטיליה-שמח.
@יובל,
אמת ויציב.
להאדונים המכובדים –
לא ברור לי איך לא אמרתי את זה קודם (או שכן אמרתי את זה קודם) אבל כל מי שמכיר קצת טקסטים הילכתיים ממאות השנים האחרונות (וטקסטים חרדיים מודרניים) יודע שיידוע היתר היה מקובל מאוד.
זכורה לי במעורפל איזושהי טענה לפיה העניין קשור לעובדה שהרבה מהקוראים היו דוברי רוסית, שבה אין יידוע (או שאין מלית יידוע, וזה נעשה עם יחסות? אני לא ממש יודעת, אבל בכל אופן יש להם איזו בעייתיות עם ה"א הידיעה), ולכן היה לכותבים צורך לציין במיוחד את ה"א הידיעה גם במקרים שבהם היא בד"כ נבלעת, כדי שיידעו שיש יידוע. או משהו כזה. כאמור, במעורפל.
בספרו המופלא של דויד גרוסמן "ספר הדקדוק הפנימי", מופיעה דמותו של הסופר היהודי בן דור השואה אנשל ומשובצים סיפורי ההרפתקאות שכתב, המתהדרים בסגנון זה. ואני מניחה שגרוסמן לא בדה מלבו אלא התחקה אחר העיתונות והספרות היהודית של אותה תקופה.
זכורני שלמדנו בבית הספר כי אותיות היחס ב' ו- ל' המנוקדות בפתח, הן למעשה צירוף של ב+ה, ל+ה, וכי בעבר אכן נהוג היה לומר "בהבית" ולא "בבית". זו גם הסיבה לדגש המופיע כיום באות הראשונה שאחרי אות היחס (למשל ב- ב' השניה של "בבית") – זכר לחורבן ה- ה' ששכנה שם בעבר.
חבראלאך, קודם כול זה לא יידוע-יתר. מספר סמני היידוע זהה בעברית כללית ובתופעה הזאת: אחד.
מדובר באי-מיזוג צורן היחס עם צורון היידוע, או במילים אחרות הפרדה של צורן היחס (be / ke / le) מצורן היידוע (ha) – שבהגייה הכללית מתמזגים לכדי יחידה אחת (ba, ka, la).
יש הגורסים (ואני נוטה לצדד בגישה זאת) שלמעשה הם לא מתמזגים ליחידה אחת, אלא צורן היחס מאבד את תנועתו (e) וצורן היידוע משיל את עיצורו (h החלש ממילא), וכך מתקבלים:
בַּ b-a , כַּ k-a , לַ l-a.
ואכן, כפי שאורן ומרבי ציינו לעיל, זו תופעה לשונית מעברית ימי-ביניימית, וככל הנראה של דוברי ארמית שכתבו עברית. לגבי מקור התופעה אני לא יודע, יכול להיות שזו השפעה של ארמית קלאסית, שבה צורני היחס באו אמנם כתחיליות כמו בעברית, אך צורן היידוע היה בכלל סופית ולא תחילית, ועל כן השניים אף פעם לא נפגשים וודאי לא מתמזגים/מתכווצים.
אורטל אופק מאמינה ב-ה-ניסים.
תקשיבו ותשמעו.
אני תוהה אם היידוע המופרד מופיע בתפוצה מלאה או שיש שימוש גם במבנה מילת יחס+ה וגם במבנה המאוחד. ואם אכן יש שימוש בו זמני בשני המבנים, מה מבדיל אותם זה מזה. יכול להיות שיש לו תפקיד שונה מבחינת סימון הרפרנט. מהדוגמאות שהבאת מאותם מכתבים, יכול להיות שיש כאן סימון הדגשה לרפרנט, הדגשת חשיבות יתר יחסית לרפרנטים אחרים, ומכאן הדרך קצרה לסמן כבוד (עיין ערך, להאדונים, להעורך). זה דורש בדיקה בכל תקופה בפני עצמה, כמובן, מאחר שהתופעה די עתיקה, וסביר שהשימוש עבר שינויים.
אני עם אורן ואילן, חוץ מההתבטאות "אות השימוש מאבדת את התנועה שלה".
כשלאות השימוש יש תנועה, אף אחד לא מתרגש מהתופעה. שהתופעה. אפילו ו, שהיא שוואית אבל לא מילת יחס: והתופעה.
כשאות השימוש היא שוואית, היא מקבלת את תנועת היידוע. או שלא, במגזרים מסוימים ובתקופות מסוימות.
ואי אפשר בלי קצת פרסומת עצמית – הראש השנה שלי עולה על הכול