Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יולי, 2010

מקבץ לינקים

1. האתר החדש של האקדמיה ללשון עברית מכה גלים במרשתת.

2. באותו עניין, מירה אריאל מאוניברסיטת תל-אביב לא חוסכת שבטה מהאקדמיה: "אני חושבת שהאקדמיה ללשון היא מוסד ארכאי לחלוטין. שפה משתנה מעצמה, מתוך היגיון פנימי ומתוך שימוש שאנשים עושים בה, ואין כל מקום להכתיב מלמעלה צורה נכונה או לא נכונה. זה כמו שתהיה מועצת אופנה שתחליט מה האופנה."

3. שמואל בולוצקי מאוניברסיטת מסצ'וסטס ומיכאל בקר מהרווארד פרסמו לקסיקון חי לשמות העצם בשפה העברית, שכולל את אופן ההגייה הנפוץ של מלים בעברית וצורות הרבים שלהן (בתעתיק IPA). "וידאו" הוא vidjo, עם צורת הרבים vidjoim. צורות ההגייה maqrer ו-meqarer כלולות שתיהן.

4. קוריאני מלמד איך לגדף באנגלית. משעשע לפחות כמו שזה נשמע.

Read Full Post »

תמיד שקט במשרדי "דגש קל" במהלך הקיץ, אבל לא בגלל שכולם בחופשה. להיפך: מי שלא לומד למבחן לוקח קורס קיץ, ומי שלא לוקח קורס קיץ יכול להתרכז במחקר, ומי שלא מתרכז במחקר עובד קשה על השיזוף (הרי מישהו צריך לשים קרם הגנה). אתם רואים, אנחנו ממש כמו אקדמאים אמיתיים! אז בזמן שטחנות הבלשנות בולגות לאט, חשבתי לאפשר לכם להציץ בתפריט של השבועות הקרובים. אם תרצו, תוכלו כבר לטעום מהמתאבנים (אבל לא מכולם, כדי לשמור על קצת מיסתורין).

  • אני לקראת סיום קריאת המאמר התוקפני של אוונס ולווינסון והתגובות עליו (גם התגובות אצלנו היו מעניינות). קצרה היריעה מלנסות ולפרט את דקויות הוויכוח בבלוג מדע פופולרי כמו שלנו, אבל חי נפשי – זאת אעשה! ובתקווה גם לפני שייצא גיליון מיוחד של כתב העת Lingua שיוקדש כולו להמשך התפלמסות בעניין. התרשמותי האישית, בגדול, מהטענות וטענות-הנגד: אינספור הטעויות שאוונס ולווינסון עושים בניתוחם תופעות שונות גורם להם לחשוב שהגישה הגנרטיביסטית שגויה. אבל היא גישה יציבה למדי, וכל עוד היא מתפקדת במסגרת הנחות היסוד שלה עצמה, אי אפשר להשליך מכך על טענות אבולוציוניות כמו שהם מנסים לעשות. ברם, יש להם כמה נקודות חשובות, ובאופן כללי יש מקום לבחון את כללי המשחק כשבודקים מה הדמיון ומה השוני בין שפות שונות, ומה שעוד יותר מעניין – בין שפות דבורות ובין שפות סימנים.
  • מה שכן, קראתי לא מזמן על שבט מסוים שאת השפה שלו פשוט אי אפשר לחקור. למה? חכו ותראו.
  • אורן סיכם את כנס ACL האחרון בצורה מעניינת מאוד, ולפחות החצי הראשון של הרשומה קריא גם למי שלא בקיאים בתחום. הוא המליץ על מאמר מסקרן מאוד: "במאמר הם בונים מעין רשת חברתית של דמויות מקלסיקות של המאה ה-19 [...] על סמך ניתוח (אוטומטי, כן?) של דיאלוגים בין הדמויות [...] על מנת להפריך תאוריות ספרותיות מקובלות שמנתחות את תופעת העייור (אורבניזציה) כפי שהיא משתקפת ביחסי הדמויות בקלסיקות תקופתיות. זה מה שאני קורא מאמר עם השלכות מעשיות. הקץ להנדסה! ריתמו את האלגוריתמיקה לטובת מדעי הרוח!". כתבנו ייצא לבדוק הכצעקתה.
  • אורן גם הטיל עלינו לדון לשפוך זעמנו על טור משונה קמעה של שיזף רפאלי ב"כלכליסט". כתבנו ייצא לשפוך זעמו, אם יישאר על מה לדבר אחרי הדיון המשובח בתגובות אצל אורן.
  • השיח אודות חינניותה וכוחה של האנגלית יהיה הזדמנות טובה לחגוג יומולדת לאוטו יספרסן. כפי שכולכם ודאי זוכרים, "דגש קל" עלה לאוויר ביום הולדתו ה-149 של הבלשן הדני הדגול האנס אוטו הארי יספרסן, מה שאומר שממש לא מזמן ציינו 150 שנה להולדתו. בשנה שעברה סקרתי חלק מהאוטוביוגרפיה שלו והבטחתי לסקור את הספרון הנהדר Growth and Structure of the English Language שהוא פרסם עוד בשנות השלושים. אז סוף סוף אעשה את זה. ואולי לא. מי יודע.
  • זוג מחקרים שהתפרסמו לאחרונה דנים בשאלה, באיזו שפה משתמשים בהברות בעלות טון גבוה במיוחד והאם ניתן לחזות תופעה דומה בשפות אחרות בעתיד. יצירתי משהו.
  • לרה בורודיצקי (מי?) כתבה טור לקהל הרחב בהוול סטריט ז'ורנל. קריאה מומלצת. אין שם הרבה חדש בהשוואה למה שכבר סוקר כאן, אבל הפעם בורודיצקי מפספסת קצת כשהיא מנסה להסיק מסקנות כלליות יותר לגבי הקוגניציה האנושית.

רק אציין שאחד הסעיפים ברשימה הוא שקר ואתם רשאים לנחש איזה.

Read Full Post »

טל ירקוני, הישראלי לפי שמו אם לא לפי מקום מגוריו, פרסם לאחרונה מאמר (שגרסה חופשית שלו נמצאת כאן) על הקשר בין תכונות האישיות של בלוגרים לבין המלים שהם בוחרים להשתמש בהן בכתיבתם. ירקוני שלח לכמה אלפי בלוגרים שאלוני אישיות, שבאמצעותם מיין את הנבדקים לפי תכונות כמו רגשנות, הרפתקנות וליברליות. בשלב השני הוא חיפש קשרים בין תכונות האישיות האלה לבין התדירות בבלוגים של כמה אלפי מלים שכיחות.

ואכן, התברר שהבלוגרים שהוגדרו כבעלי נטיות אמנותיות השתמשו יותר מהאחרים במלים כמו "יופי", "ירח" ו"מוזיקה", בעוד שהנוירוטיים נטו להשתמש במילים שקשורות לרגשות שליליים, כמו "נורא", "מדכא" ו"מלחיץ". זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל מסתבר שאפשר ללמוד לא מעט על אישיות הכותב מהמלים שהוא נוטה להשתמש בהן. כמה מהקורלציות היו די משונות — למשל, התברר שבלוגרים בעלי מודעות עצמית יתרה השתמשו הרבה במילה sizes; אבל בבדיקה מדוקדקת יותר נמצא שרוב השימושים במילה sizes היו במובן של מידות בגדים, שאמנם יש להניח שמעסיקות במיוחד את בעלי המודעות העצמית המפותחת. ועדיין, קשה להאמין שיש הסבר משכנע לעובדה שאנשים "יעילים" השתמשו הרבה בשם "רוברטס" ובמילה "הוואי", ולעומת זאת בלוגרים מוחצנים השתמשו במילה "מיאמי". תופעות כאלה מעמידות בסימן שאלה את התקפות הסטטיסטית של חלק מהתוצאות, אבל זה נושא לבלוג אחר.

ירקוני מצא קשרים לא רק בין מבנה האישיות של הכותבים לשכיחות של מלים בכתיבתם, אלא גם לשכיחות של חלקי דיבר שונים: למשל, הבלוגרים שהוגדרו כפתוחים לחוויות חדשות השתמשו יותר מהאחרים במילות יחס (אל, עם, על) ובמיליות כמו a ו-the. זה כנראה לא קשור באופן ישיר למבנה האישיות, אלא למשלב הכתיבה, שבתורו מן הסתם דווקא מושפע מתכונות האישיות של הכותב. בכלל, ירקוני לא ניסה להתחשב במשלב, גורם שעשוי להסביר חלק מהקורלציות שנמצאו — למשל הנטייה של בלוגרים שמתאפיינים ב"שיתוף פעולה" להימנע מהמלים fuck ו-asshole עשויה אמנם לנבוע באופן ישיר מחביבותם, אבל גם מהעובדה שהם כותבים במשלב פורמלי יותר שלא מאפשר שימוש במלים כאלה.

גורם מסבך נוסף הוא שתכונות אישיות שונות עשויות מן הסתם להוביל אנשים לעיסוקים שונים, שגורמים להם לדבר על דברים שונים. כלומר, לא מדובר כאן בשימוש במלים שונות כדי לדבר על אותו דבר, מה שהיה מעיד על הבדל לשוני טהור, אלא על הבדלים באורח החיים של הדוברים ובתחומי העניין שלהם. למשל, העובדה שאנשים אינטליגנטיים מרבים להשתמש במילה "פילוסופיה" נובעת כמובן מהעובדה שאנשים כאלה נוטים יותר לעסוק בפילוסופיה, ולא מהעובדה שהם מתארים סיטואציות יומיומיות באמצעות המילה "פילוסופיה".

המחקר של ירקוני מצטרף לטרנד של שימוש בטקסטים מהאינטרנט במחקרים לשוניים. אלה טקסטים שקל מאוד לאסוף אותם ושמאפשרים ניתוחים סטטיסטיים בקנה מידה שלא היה אפשרי לפני כמה שנים (ירקוני מתבסס על 80 מיליון מלים. זה מלא). ובכלל, נחמד לראות שאנשים משתמשים בכלים של בלשנות קורפוס (בגדול, לספור מלים) כדי לענות על שאלות רחבות יותר במדעי החברה. החיסרון הוא כנראה שבלשני קורפוס ייאלצו מעכשיו לבדוק אם כותבי הטקסטים שהם חוקרים היו חברותיים, צנועים, מודעים לעצמם או חרדתיים.

Read Full Post »

נפלאות הטכנולוגיה: מצד אחד היא גורמת לשפה בסכנת הכחדה להיות נגישה יותר לעולם הרחב, מצד שני לך תתאר עכשיו אייפוד.

המשתמש daybreakwarrior העלה ליוטיוב עשרות סרטונים המוקדשים לשפת שבט הנוואחו. מי שרוצה לשמוע איך נשמעת שפה אפאצ'ית יכול לצפות, למשל, בשני הסרטונים הבאים. בראשון המשתמש מתאר את האייפוד שלו בנוואחו (עם כתוביות ותרגום), ובשני כמה מבני השבט מספרים בדיחה (שכמו בדיחה טובה, מלמדת על המספרים אותה יותר מאשר שהיא מצחיקה).

Read Full Post »

מה ההבדל בין עוגה לעוגה?

עוגה מכינים עם סוכר, ועוגה מכינים עם סוכר!

את הבדיחה החבוטה הזו, אני בטוח, מכירים לא מעטים מבין קוראינו. יהיה זה די בטוח לומר, שההגייה המלעילית המצוינת בה נפוצה בעיקר בבירתנו הנצחית. ירושלמים שאני מכיר אפילו מתעקשים שמילה כמו "שבועות" נהגית עם טעם על ה-"שָׁ", כלומר משהו שבעברית "תקנית" (כלומר תנכ"ית, או קדם-בן-יהודאית בכל אופן), שיודעת רק מלעיל ומלרע, בכלל לא קיים. גם בעברית מודרנית של אזורי החיוג הגדולים מ-02 אפשר למצוא מילים לא מעטות שהטעם מרוחק בהן מסוף המילה – אוניברסיטה, למשל, או טלפונים, שנשמעת בסדר גם עם טעם על ה-"פוֹ" וגם על ה-"טֶ"*. אבל לא על ה-"לֶ"… מה קורה כאן? פונולוגיה טו דה רסקיו!

ענף הפונולוגיה עוד לא קיבל בבלוג הזה את הכבוד המגיע לו, לדעתי. העובדה שאני מתייג את הרשומה הזו תחת "פונטיקה", כי אין לנו קטגוריית "פונולוגיה", אומרת הרבה. אך בסופו של דבר מדובר בענף שדואג לעובדות האמפיריות שלו ולא מהסס לעדכן תיאוריות בעקבות מידע מפריך. אז בואו נשמע עליה קצת.

מילת המפתח בתיאוריות הפונולוגיות הינה מסומננות (Markedness בלעז). תופעה נחשבת מסומננת אם היא נדירה יותר בקטגוריה שלה, ובמקרה זה קיומה בשפה מסוימת גוררת את קיום התופעה הפחות מסומננת. דוגמה: עיצורים קוליים, למשל [d], הינם מסומננים לעומת מקביליהם הבלתי-קוליים, במקרה שלנו [t]. ההצדקה היא פונטית: עיצורים מופיעים לרוב בין תנועות, שהן אלמנט קולי, ולכן קל יותר להבחין בעיצור בלתי-קולי, והשפה תעדיף את העיצור הבלתי-קולי כאלמנט הנושא אינפורמציה. המשמעות היא פונולוגית: אם בשפה כלשהי יש [d], יש בה גם [t]. יש גם הכללות חזקות יותר, שאומרות שבשפות שבהן יש את שני העיצורים, [d] יהיה פחות נפוץ (סטטיסטית) מ-[t]. (זה בגדול, כן? יש גם טיעוני-נגד)

הגענו לטעם. התורה המטרית בפונולוגיה (ברוס הייז, 1980), שמקורה בחקר השירה ועוסקת בטעם, גורסת שהברות המילה מחולקות לזוגות. בכל זוג הברות יש הברה ימנית ושמאלית, כאשר לשם הנוחות (שלי) נקרא דווקא משמאל לימין**. טעם הוא מחלה מדבקת בין הברות ימניות ובין הברות שמאליות, כלומר אם יש לנו מילה ארוכה והטעם נופל על הברה שמאלית, גם שאר השמאליות ירגישו קצת טעם (טעם משני). למשל, תגידו בקול "גמדונים" gamadonim. נכון הרגשתם משהו בהברה השנייה? אם לא, נסו "אנציקלופדיה" (ותחשבו על ה"ציק"), או "טלוויזיה" (עם ה"ט") או "מטאפורה": בהגייה עם טעם קדם-מלעילי ("טא") תרגישו משהו על ה"רה". בהגייה עם טעם מלעילי ("פו") תרגישו משהו על ה"מ".

נשאלות שתי שאלות: האחת, איך מחלקים את ההברות לזוגות – מההתחלה או מהסוף? ב"אנציקלופדיה", למשל, יש חמש הברות. האם ההברות שאנו מטעימים שם הן ימניות או שמאליות? והשאלה השנייה, מה בכלל המשמעות? בעברית ובאנגלית הטעם עושה מה שבא לו, אז מה אני מבלבל את המוח עם ימין ושמאל? נקרא לזה "כל הברה שנייה" ונסגור עניין.

אז זהו, שחוקרינו עמלו וגילו, שיש עוד שפות חוץ מאנגלית ועברית, וברובן הטעם דווקא קבוע (כלומר נקבע פונולוגית: רק לפי מבנה המילה, ולא לכל מילה בנפרד). ניקח כמה שפות לדוגמה – הונגרית וטורקית מטעימות תמיד את ההברה הראשונה. צרפתית ופרסית מטעימות את האחרונה. בספרדית הטעם נקבע רק על סמך ההגה האחרון במילה, ומילים יוצאות מן הכלל מסומנות באופן מפורש. קיבלנו שלוש שיטות שונות לקביעת הטעם באופן פונולוגי (ויש עוד כמובן), מה שמצביע על כך שלשתי השאלות ששאלתי בפסקה הקודמת יש אותה תשובה: גם הכיוון של קביעת הזוגות, וגם ההעדפה בתוך הזוגות, היא פרמטר לשוני. זוכרים? הזה מהעקרונות והפרמטרים לחומסקי. הונגרית וטורקית מחלקות לזוגות מתחילת המילה, ומעדיפות הברה שמאלית (כלומר, הראשונה בכל מילה), צרפתית ופרסית סופרות מסוף המילה ומעדיפות הברה ימנית (כלומר, האחרונה במילה). ספרדית סופרת מהסוף, מעדיפה ימנית אבל כלל פונולוגי יכול להטעים את השמאלית במקום (בדיוק כמו עברית מקראית, אגב), והלקסיקון יכול להתערב ולדרוש טעם מיוחד. שפת ווראו (Warao) בוונצואלה סופרת מהסוף ומעדיפה שמאלית, כלומר כל המילים שם מלעיליות. מקדונית סופרת מהסוף, מתעלמת מהזוג האחרון ומטעימה דווקא את ההברה השלישית מהסוף. נדמה לי שהבנו***.

מה לכל זה ולירושלמית? ולמסומננות? עכשיו אני אציף את התיאוריה הבלתי-מבוססת שלי, שמבוססת על מעט מאוד מידע (אבל בשביל זה יש בלוגים, לא?), ואנחש שהדיאלקט הירושלמי מבקש קצת סדר במערכת הטעם. הגישה הבלתי-מסומננת (כלומר היותר טבעית) היא לקבוע את הטעם פונולוגית ולא פר מילה (ככה יש הרבה פחות לזכור), וההגיה העברית המודרנית עם כל מילות השאילה החדשות שלה מקשה מאוד על הכללה. אז הירושלמית מצאה לה הכללה, ודווקא אחת שמאוד זרה לעברית הקלאסית: טעם על ההברה הראשונה. אמנם לספור מתחילת מילה זה קצת יותר מסומנן מלספור מהסוף, אבל העדפה של ההברה השמאלית דווקא לא. אז יש לנו ניב עם טעם פונולוגי בארץ. הידד!

—–

המשך…

Read Full Post »

הזמן טס כשנהנים: היום לפני שנה (למניין הגויים ימ"ש) עלה הפוסט הראשון בבלוגנו זה, אפוס מכונן מאת איתמרק על אשליית הטריות ("מה, רק שנה?").

הזדמנות טובה לנשוף קצת בחצוצרתנו שלנו, לנוח על זר דפנה או שניים, ולפקוד מפקד:

עד כה רשמו חמשת סופרי הבלוג ושלושה אורחים מאה תשעים ותשע רשומות (זה בערך 4 בשבוע), כולל זו שלפניכם (על מה תהיה ה-200? תנחשו). הקטגוריה הגדולה ביותר, באופן בלתי-מפתיע, היא עברית (123). האהובה עלינו מבין הקטנות ביותר היא כמובן קרואטית (1).

מספר בלתי ידוע של מגיבים ייחודיים כתב כ-1120 תגובות (המגיבה האלף היתה אפרת! וזהו השי הצנוע שלך – תהילת עולם וטראקבק).

לא כל הקוראים מגיבים, כמובן. המומחים שלנו מדווחים על 367 מנויים ודאיים (יש לנו פיד רסס כפול, אל תשאלו), כ-450 מנויים משוערים, וקרוב לאלף קוראים מזדמנים (ליחידת זמן שבין רשומות).

—-

ההעורך עדיין לא מאמין שכבר שנה רץ בלוג רציני על שפה ברשת העברית, ורוצה לנצל את ההזדמנות ולומר תודה למספר אנשים מלבד הקוראים הנאמנים. ליהונתן קלינגר. לאורן צור ויואב גולדברג שמתקנים ומאירים מן הרגע הראשון. הרבה אנשים טובים קישרו אלינו; בפרט, יוסי קליין מ"הארץ", יוסי גורביץ מ"כלכליסט", אורי קציר מ"אפלטון" ועידו קינן משאר האינטרנט סיפרו לשלל קוראיהם עלינו. כך גם איתמר שאלתיאל ותמר עילם-גינדין. ח"ח למי שטרחו להגיב על רשומות שביקרו אותם ובכך תרמו לדיון: רוני סומק, נדב הולנדר, יהודה נוריאל, נמרוד גנצרסקי ועידוק. ונדי סנדלר אמנם לא הגיבה, אבל התרגשה לשמוע שמאות אנשים קראו אצלנו על הספר שלה. וכל מי ששכחנו בעצם נמצאים כאן, הם פשוט לא מבוטאים פונולוגית.

—-

נמשיך גם השנה להתעדכן ולעדכן, להתקטנן ולחקור קטנוניים, לסכם ולהסתכם. לחיי השנים שיבואו!

Read Full Post »

אנחנו משתעשעים לא מעט עם יידוע מיותר. התחלנו כאן והמשכנו עם תגלית של בן לי שמצא שבעיתון "האור" היו כותבים כך פעם, ובכך קיבלנו צידוק לקטגוריה "מכתבים להעורך" (שמכילה את שאלות הגולשים). לפעמים זה בלבל את קוראינו התמימים, אבל עכשיו אפשר ליישב את העניין.

לאחרונה נתבקשתי לעזור ולהגיה אסופת מכתבים מתחילת המאה שעברה שמועברים כעת למחשב. הכותב שלט בעברית, רוסית ויידיש, ובין היתר הביע דעתו (במרץ 1910) שבבוא היום מצרים תמלא תפקיד גדול "בהחיים הפוליטיים של פלשתינה", או למשל (בנובמבר 1910) שהערבים בפורט סעיד מגינים על היהודים מפני היוונים לא מתוך אהבה "אלא משנאתם להיונים". עורך האסופה הסביר לי שהיה נהוג אז להוסיף את ה"א הידיעה כדי למנוע בלבול ולהבהיר שהשם מיודע. הא לכם.

Read Full Post »

או ליתר דיוק, לשון של זמרת אופרה ושל ראפר. ד"ר קרישנה נאיאק העלה לווימאו סרטון מניסוי שהוא ערך עוד ב-2004 עם טכניקת שיקוף חדשה יחסית, וריאציה על MRI. נאיאק ועמיתיו באוניברסיטת דרום קליפורניה (שידועה הן בזכות החוג לבלשנות והן בזכות החוג להנדסת חשמל) הקליטו זמרת אופרה וביטבוקסר והשוו בין השימוש שהשניים עושים בלשון. פרטים נוספים באתר של קבוצת המחקר שלו (צריך רמקולים, וכשהזמרת שרה צריך גם להנמיך את הווליום).

אם זה נראה לכם מוכר, אולי נזכרתם בסרטון הרנטגן הבא מהפוסט על דיבור:

סרטון סבבה והכל, אבל הוא ישן למדי. היום כבר לא שולחים קרני רנטגן לתוך גולגלות של אנשים, למרבה המזל, והטכניקה של דרום קליפורניה עושה רושם של אלטרנטיבה טובה.

Read Full Post »

מחר מתחיל הכנס השנתי של האגודה לבלשנות חישובית, ACL 2010. הגלגול הקודם של הכנס הזה, לפני קצת יותר משנה באתונה, היה כנס הבלשנות החישובית הראשון שלי. באתונה פגשתי בפעם הראשונה והאחרונה את דמיטרי דוידוב.

יצא לי להחליף אולי שני משפטים עם דמיטרי, כך שאני לא יכול לומר שהכרתי אותו. אבל כן הייתי בקהל כשהוא הציג את המאמר שלו, וזו היתה אחת ההרצאות המרעננות והזכורות לי ביותר מהכנס.
כי דמיטרי דיבר על המחקר שלו כאילו זה הדבר החשוב ביותר בעולם עבורו. איזה דיבר, הוא כמעט צעק. והמבטא שלו, שהיה מורגש בעברית, רק הלך ונהיה עוד יותר מורגש באנגלית ככל שהוא עצמו התרגש יותר. זה היה מקסים, זה היה חסר פוזה, זה היה נטול חשיבות עצמית מופרזת, זה היה מהפנט, והרושם שקיבלתי כצופה מהצד היה של אדם שמחויב למחקר שלו, שהעבודה שלו מרגשת אותו באמת.

•••

אורן הכיר אותו הרבה יותר טוב ממני. הוא ספד לו.

Read Full Post »

כמחווה לרביעיית השערים שנבחרת גרמניה תבקיע הערב לרשת הספרדית, אני מקדיש את הפוסט הראשון שלי באכסנייה המכובדת הזאת לקשר הגרמני בסטיאן שוויינשטייגר. הכדורגלן עצמו לא בדיוק קוטל קנים, אבל הגיבור האמיתי של המונדיאל הזה הוא שמו, שמתגלגל על לשונם של פרשני הטלוויזיה בהגייה פרוסית-מיליטריסטית, משל קדמו לו המלים "jawohl" ו-"אוברשטורמבנפירר".

בכל משחק של נבחרת גרמניה עולה באופן בלתי נמנע שאלת פירוש השם. על פניו, פירוש הפועל הגרמני steigen הוא "לטפס", ומכאן "מטפס על חזירים". ואולם, אולי מפני שלא ברור מה עושה אותו הטפסן משעה שעלה על גבו של החזיר, השתרש בפי העם דווקא הפירוש "רועה חזירים". אלא שבשום מילון גרמני לא מצאתי סיבה לתרגם את Steiger ל"רועה". יותר מזה, אמנם ההיכרות שלי עם עולם חיות המשק דלה ביותר, לא כל שכן עם אלה הטמאות, ויחד עם זאת אני לא מצליח לדמיין תמונה של חזירים רועים באחו. ויקיפדיה העברית מעלה סברה אחרת: Steiger פירושו גרדום, ולכן פירוש הצירוף הוא "שוחט חזירים". אלא שגם לסברה הזאת לא מצאתי שום ביסוס.

את ההסבר הסביר ביותר מצאתי כאן: טפסן החזירים הוא מי שמזנק על גבו של החזיר ומחזיק אותו במקום כדי להקל על מלאכתו של השוחט. אלא שלא ברור עד כמה המקור הזה אמין. האם למי מקוראינו יש מידע נוסף?

Read Full Post »

באיזור אנטיה שביוון יש למקומיים שפה שכולה שריקות. מה עוד אני יכול לומר? זה מדהים.

אנדרו נווינס, פונולוג בהרווארד, התחיל לחקור את השפה(?) הזו. הנה סרטון תיעודי קצר שהוקלט באחד הביקורים על ידי השותפות המקומיות שלו. השריקות מופיעות בעיקר בשליש הראשון ובשליש האחרון; באמצע בעיקר מדברים על אורח החיים המשתנה של הכפריים.

ועכשיו, כולם ביחד: אין דברים כאלה.

להרחבה בנושא, מאמר שלא אספיק לסקור בזמן הקרוב:
Annie Rialland (2005). Phonological and phonetic aspects of whistled languages.

Read Full Post »

יהודה נוריאל כותב השבוע ב-7 לילות:

מרבית הישראלים קוראים לאליפות העולם בכדורגל 'מוֹנדיאל'. אין חיה כזו. במדינות דוברות אנגלית אומרים 'World Cup'. במדינות היספאניות – 'Mundial', כלומר 'עולמי'. מאז הטורניר במקסיקו 86 התאהב העולם וגם העם היושב בציון בהגייה הספרדית, אבל כיוון שדופקים כאן את הספרדים – או מה שסביר יותר, סתם מטפחים עילגות – אצלנו זה יהיה 'מוֹנדיאל'. [...] כל כך השתרש השיבוש הזה, עד שמצא את מקומו במשכן הרשמי של העילגות הישראלית, רשת האינטרנט. מימין לשמאל, אתר רשות השידור, 'וואלה' ואפילו 'הארץ' (אולי עם סקס-אפיל צרפתי, 'מון-דייה'?) הקימו אתרי מוֹנדיאל.

נוריאל ממשיך ומתלונן על אנשים שמשבשים את שמות המדינות סלובניה וסלובקיה, או שמות של כדורגלנים שונים, וכמיטב המסורת מסיק מכך בקלילות על מצבה העגום של ישראל. אבל למה הוא כל כך כועס על המונדיאל?

  • לו יהודה נוריאל היה פותח את מילון אבן-שושן, הוא היה מוצא שם את המילה המנוקדת מוֹנְדְּיָאל, ולאחר מכן את ההסבר: [צרפתית: mondial עולמי]. פתאום ההערה על מון-דייה והסקס-אפיל הצרפתי נראית קצת פחות שנונה, נכון?
  • אבל מה אבן שושן מבין. פשוט בושה שמעוז העילגות הישראלית חדר למילון. בואו נבדוק ברב מילים: מוֹנְדְּיָאל [מספרדית mundial, 'עולמי']. אה. גם כאן יש חולם ולא שורוק.
  • בין אם המקור הוא צרפתי או ספרדי: מה זה משנה בעצם? ההגייה הנהוגה בעברית, בלי שום ספק, היא מוֹנדיאל. אולי הספרדים אומרים אחרת, אבל אטימולוגיה של מילה לא קובעת את ייעודהּ לנצח. יכול להיות שיש כאלה שגם אומרים exhaust במקום "אגזוז" (או במפּ במקום במפר), אבל רובנו, לפחות, לא רוצים להישמע חכמולוגים רוב הזמן. ובכלל, להתקרצצות אין סוף: בהמשך הטור נוריאל מכנה את שלמה שרף 'שליימה'. 'שליימה'? אין חיה כזאת. נוריאל פשוט מתכוון לאופן שבו נהגה ביידיש השם שנכתב, גם שם, 'שלמה'.
  • ממש קשה לי להתאפק: קל לנוריאל להתנשא על וואלה, רשות השידור והארץ על כך שכתובת אתר המונדיאל שלהם כוללת את המילה mondial. קל מאוד, כשכתובת אתר המונדיאל של האתר של העיתון שלו היא הרצף הקליט והקריא http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-8237,00.html.

ולבסוף: המשכן הרשמי של העילגות הישראלית? אאוץ'. אם כבר אנחנו עוסקים בהעלבות, נוריאל מציין במהלך הטור שלו ש"זו אינו רק הערה טרחנית". אל תאמינו לו. זו כן. פעם גם היתה לי טיוטת פוסט על השימוש החופשי למדי שטרחני שפה למיניהם עושים במילה "עילגות". היה לי אפילו איזה שם לכשל הזה, ששכחתי (המגיבים מוזמנים להציע), אבל השורה התחתונה היתה שמבחינתם כל מי שאינו מדבר בדיוק כמותם הוא עילג. את הטיוטה ההיא זנחתי לבסוף, אבל למען היושרה חשוב לציין: אני לא סבור שיהודה נוריאל הוא עילג. על אף הביקורת שיש לי על ההערות הלשוניות שלו, אין ספק שהוא כותב מוכשר.

(עוד במתקני-היתר: עידו קינן)

Read Full Post »

במסגרת סיכום החודש של העיתונות האינטרנטית (קרי: קיבלתי את המייל ב-11/6 ורק עכשיו התפניתי לִבְלוֹג, כי אני עצלן) נתבונן בפנינה הכפולה הבאה:

פלסטיני דרס קל את השוטרים שירו בו

דרס קל: כי ספה אנוסית זה כיף רדול (הגדילו כדי להקליק)

שני עניינים חביבים עלי כאן, הראשון עם הינד כובע לרונן אלטמן קידר, והשני ללא.

  1. "דרס קל": אולי יש דבר כזה, דריסה קלה (או ליתר דיוק – לדרוס בקלות). לעלות למישהו על הרגל, או לבלום חזק לפני ולשפשף את הנדרס הפוטנציאלי. אך זו בבירור לא הכוונה כאן. עיינו בכותרת המשנה: השוטרים נפצעו קל, וזה פשר הצירוף שבכותרת. יש כאן מבנה של פועל עם התייחסות לתוצאה של הפועל, מה שנקרא בעגה המקצועית resultative. אין לי מושג איך אומרים את זה בעברית, אז נמציא "תוצאתי". למשל, במשפט John licked his plate clean, הכוונה היא למשמעות של המשפט הארוך יותר John licked his plate until it was clean. דוגמאות נוספות נמצאות בקישור הויקיפדיה לעיל. במקרה שלנו, הכוונה היא: פלסטיני דרס קל = פלסטיני דרס כך שהפציעה שנוצרה היתה קלה.
    עד כמה עברית אוהבת את המבנים האלה? לא יותר מדי, לדעתי. לא התעמקתי בהם עד היום, וחיפושיי בסקולר העלו את המאמר הזה שטוען שבאנגלית, קוריאנית ויפנית יש מבנים תוצאתיים ובעברית ואינדונזית אין. אולי זה אפילו פרמטר לשוני. הגרסה העברית הילידית הכי קרובה היא כנראה ביטויי יחס דוגמת "עד כלות", "למוות" וכדומה.
    למרות כל זאת, ראו זה פלא – אני הבנתי את הכותרת יופי. גם רובכם, אני מעריך. התפתחות לשונית? אולי. נעמת קצת את האינטואיציה שלכם עם "ירה קשה", "חנקה בינוני" ו"סקלו אנושות".
  2. "שוטרי מג"ב, שירו והרגו אותו". העין שלי רגילה לראות פסוקיות תיאור כמבטאות תכונה או פעולה קודמת של שם העצם המדובר (כאן, השוטרים). ההגיון שלי כשאני קורא קטע משפט כזה הוא שקודם השוטרים ירו בפלסטיני והרגוהו, ואחר-כך הוא דרס אותם (קל, כאמור). אמאל'ה! זומבי!
    לא. כמובן שלא זומבי. הכותרת מנסה לומר לנו שבעקבות הדריסה השוטרים ירו בדורס והרגו אותו. כאן אני פחות יודע להסביר מה קורה. איכשהו כשאני חושב על זה, אני מרגיש קצת בוק. בסך הכל קצת חסכון במילות כותרת, וכל ידע-עולם מינימלי אמור מיידית להגיד לי מה פה סדר הדברים. ולא רק זאת – הכותרת אפילו כתובה לפי סדר הדברים! כאן נראה לי שצריך קצת לשנות את התפיסה שלנו (שלי לפחות) לגבי פסוקיות תיאור. לפעמים הן מדברות על היישות כיישות, ואת היתר יעשה ההקשר.

ובנימה אופטימית זו נקדם את חודש יולי בברכה – החודש ה-13 שלנו כבלוג פעיל!

Read Full Post »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,359 שכבר עוקבים אחריו