לבלשנים ניקולס אוונס וסטיבן לוינסון נמאס. למרות שניסיתי להסביר את תמצית הגישה החומסקיאנית לבלשנות תיאורטית, שעיקרה תיאור אותו דקדוק אוניברסלי העומד בבסיס כל השפות האנושיות, אוונס ולוינסון לא השתכנעו. "אין דבר כזה, דקדוק אוניברסלי", הם טוענים. המאמר האחרון שלהם בנושא נסקר לאחרונה במגזין המדע הפופולרי New Scientist. אנסה לתמצת כאן את הכתבה (שכתובה בצורה ברורה אבל נגישה למנויים בלבד) ולחוות דעה על הטענות של אוואנס ולווינסון. את המאמר עצמו התחלתי לקרוא אבל ייקח לי זמן לסיים, בין היתר משום שעורכי כתב-העת Behavioral and Brain Sciences עשו מעשה נבון מאוד כשפירסמו אותו: הם נתנו למבחר בלשנים, ביולוגים ופסיכולוגים להגיב על המאמר, ואז נתנו לאוונס ולוינסון לענות לתגובות. נוצר דו-שיח מרתק למדי – שכאמור, ייקח לי זמן לקרוא לעומק. אז בינתיים, סקירה שטחית.
לפני שניכנס בעובי הקורה צריך להסביר למה זה חשוב. יום אחד עוד אכתוב פוסט על מה בעצם בלשנים עושים ומה זה בעצם משנה. עד אז, הכתבה הזו מספקת הזדמנות טובה. שפה אנושית היא מעניינת, כי בסופו של דבר היא חלק עיקרי במה שהופך אותנו לאנושיים: לאף חיה אחרת אין מערכת תקשורת מורכבת באותה המידה, ומיקומנו בראשית שרשרת המזון הוא עדות ליכולת שלנו לפתח טכנולוגיות וכלים חכמים מאוד שמאפשרים לנו להכפיף למרותנו את הטבע ואת שאר החיות (חלק מהן עדיף עלינו פיזית), הכל בזכות היכולת שלנו לתקשר ברמת מורכבות גבוהה. נשאיר לרגע שאלות של אתיקה בצד; מהי אותה מערכת תקשורת ואיך היא בנויה בתוך המוח שלנו – זהו חלק גדול מהמחקר הבלשני התיאורטי, שמנסה בעצם לעשות צעד לקראת מענה על השאלה "מה הופך אותנו לאנושיים". מה אנחנו עושים עם היכולות האלה – זו כבר שאלה אחרת.
כאמור, הגישה השלטת בבלשנות תיאורטית היום היא הגנרטיבית, שכרוכה בהנחת-היסוד לפיה ישנו מבנה בסיסי משותף לכל השפות הטבעיות. תינוק אנושי מצויד במערכת מתוחכמת שנמצאת במוח שלו ושיודעת לפענח את השפה שהוא שומע מגיל אפס (ועוד לפני כן, ברחם) ולהסיק ממנה את חוקי השפה. כך מוגדרים העקרונות והפרמטרים של השפה, למשל: הפועל בא בראש המשפט, ישנם מין זכר ומין נקבה, ישנה צורת זוגי לשמות עצם, וכן הלאה. את המערכת הזו נהוג לכנות, במידה ניכרת של הפשטה, דקדוק אוניברסלי (Universal Grammar, UG). מהו בדיוק אותו UG זו שאלה כבדה למדי, ולכל בלשן תהיה תשובה שונה בעניין. עבור חלק זו תהיה סדרה של חוקים כמו "כינוי חוזר בפסוקית משועבדת אינו יכול להתייחס לשם עצם בפסוקית המשעבדת אותה אלא רק בפסוקית עצמה" ועבור חלק זו תהיה הגדרה כמו "מה שמאפשר לנו ללמוד שפה".
תקציר הכתבה
אוונס ולוינסון טוענים – עם הרבה רגש ופאתוס, יש לציין – שהבסיס לחקר השפה האנושית אינו UG אלא דווקא המגוון/הרבגוניות (diversity): לנו יש מגוון כזה בעוד לחיות אחרות אין. מכאן שהמגוון מגדיר אותנו ולא אנחנו אותו, והוא אף – הנה זה בא – מעצב את המוח שלנו. וכך, בכל פעם שעוד שפה מתה, האנושות מאבדת חתיכה מעצמה ומהעושר התרבותי שהיה ואיננו עוד, כי השפה מעצבת את התודעה.
כללים אוניברסאלים או נטיות
כיצד מדגימים שאין מבנה משותף לכל השפות? זה קל מאוד. פעם, למשל, חשבו שצירוף צלילים מסוים אינו אפשרי באף שפה. אבל לפני עשור גילו שבשפה מסוימת הצירוף הזה דווקא קיים. צרפו לזה את ההכללה לפיה לכל שפה יש שמות עצם ופעלים, ותראו שגם אותה אפשר להפריך. ומכאן – אין יסוד משותף לשפות טבעיות! (אני קצת מגחיך את הטענות, אבל זה לא קשה במיוחד. ראו בחלק השני של הרשומה הזו)
אז מה בעצם קורה, אם יש אפס מבנים דקדוקיים שכל השפות טבעיות חולקות? החוקרים טוענים שאין מאפיינים אוניברסאלים ובמקום זה שפות מאמצות פתרונות מסוימים עבור הבעיה של תקשורת יעילה. יכול להיות שיש נטיות מסוימות, למשל לכיוון סט מסוים של צלילים, אבל אין מאפיינים חובקי-עולם. לדוגמה, למה כל כך הרבה שפות משתמשות במבנה של נושא (מבצע פעולה) ונשוא (הפעולה שמבוצעת)? כי בתור ילדים, כך אנחנו רואים את העולם. למה מעט שפות משתמשות בקליקים? כי במערכת הביולוגית שלנו יותר קשה לבצע אותם.
כדי להבהיר את הנקודה, החוקרים מדברים על שבטים אוסטרליים שבהם יש אחוז גבוה של דלקות באוזן הפנימית. בשפות של השבטים האלה, הפלא ופלא, אין צלילים שקשה לשמוע אם יש לכם דלקת כזו.
חקר הקוגניציה – לאן
מה קורה בממלכת החיות? אוונס ולוינסון טוענים שאמנם יש מגוון גם במערכות התקשורת של כמה ציפורי שיר וקופנים, אבל הוא אינו דומה לזה שבשפה טבעית. או שמא, בשפות טבעיות. אחד הרעיונות שמועלים בכתבה הוא שהמוח האנושי מסוגל לפתח יכולות נוספות: נגינה בפסנתר, קריאה מימין לשמאל, דיבור ערבית וכן הלאה.
יש כמה השלכות חשובות להמשך חקר הקוגניציה. התזה של המחברים משמעה שלא בהכרח כל השפות קלות באותה המידה ללימוד (או ליתר דיוק, לרכישה ע"י תינוק), כמו שסוברים היום. מבחינת המדע, אם שפות שונות גורמות לתפישות שונות של המציאות וליכולות קוגניטיביות שונות, הרי שניתן לערוך מספר עצום של ניסויים על אנשים עם סוגי תפישה שונים – אולי 6,000 גרסאות של אותו ניסוי (אחת לכל שפה) ואולי 400 (אחת לכל משפחת שפות). כך או כך, זה מספר עצום.
מיודענו מייקל טומאסלו, אחד המתנגדים הגדולים לחומסקי, הכריז בשמחה בתגובתו למאמר כי "הדקדוק האוניברסלי מת". אני לא בטוח. הדקדוק האוניברסלי מת, יחי הדקדוק האוניברסלי!
בעיות
כאמור, שורה של חוקרים מכובדים הגיבה על המאמר הזה. קוראים שמכירים את התחום ודאי ישמחו לדעת שפסצקי, ריצי, נווינס, פולום, פינקר, ג'קנדוף והאוזר נדרשו לסוגיה. מבלי שקראתי את המאמר והתגובות לעומק, שני דברים הפריעו לי בכתבה: ראשית, לא השתכנעתי ש-UG מת. שנית, לא הבנתי מה החלופה.
UG חיה מתה
אין ספק שקשה להפריך טענות כמו "לכל השפות מבנה בסיסי משותף, אבל הוא כל כך בסיסי ולהסביר אותו דורש כל כך הרבה מונחים טכניים ונפנופי ידיים שקשה להבין את זה". ובכל זאת, ישנם כמה כללים אוניברסאלים שכאן בשביל להישאר. אם פעם חשבו שרצף צלילים מסוים בלתי אפשרי ואז הוכח שהוא אפשרי, זה לא מצביע על דבר מלבד התקדמות במחקר. השפה שנטען שאין בה חלוקה בין שמות עצם ופעלים היא השפה הצפון-אמריקאית Straits Salish, אבל קיימים ניתוחים הטוענים שדווקא ניתן לעשות את ההפרדה הזו. גם סיפור הרקורסיה בשפה של שבט הפירהא (עניין ששווה פוסט או שניים או שלושה משל עצמו) נתון במחלוקת עמוקה, הן מתודולוגית והן תיאורטית.
בכתבה מוזכרת השפה Bininj Gun-wok, אותה חקר אוונס עצמו, ושבה ישנה מערכת מורכבת מאוד של כינויי גוף שמבוססים יותר על ייחוס משפחתי וכבוד מאשר על מאפיינים בסיסיים כמו גוף ראשון/שני/שלישי. הכותבים טוענים שלילד לוקח יותר זמן לרכוש את מערכת הכינויים הזו, אבל מבחינתי זה רק מאשש את הסבירות של UG: בגלל שיש כאן השפעה של גורמים חוץ-לשוניים, נדרש מאמץ גדול יותר על מנת ללמוד את המערכת. גם שפות כמו קיוואה, שמוזכרת בכתבה בתור שפה עם מערכת מספרים "מוזרה", זכו לטיפול יפה מאוד על ידי הדקדוק הגנרטיבי ולא עושה רושם שהן סותרות דבר.
סוף כל סוף, זו העבודה של תחבירנים גנרטיביים – לראות איך שפות "משונות" מתאימות לתבנית הכללית של שפה אנושית, ולהיפך.
אבל נגיד ש-
אוקיי, נגיד שהדקדוק האוניברסלי לא קיים. מה החלופה? איך תינוק רוכש שפה אם אין לו איזושהי מערכת בסיסית? המחקר המעט שקיים בתחום נוטה להראות שמנגנונים סטטיסטיים לא יכולים ללמוד שפה שלמה לבד, ללא שום ידע מוקדם. החוקרים מזכירים נגינה בפסנתר, מה שנראה לי כמו הקבלה יפה מאוד: אפשר ללמוד לנגן הרבה סגנונות והרבה יצירות שונות, אבל ברור שלכולם מכנה משותף. תיאורטית, להגיד שאין מבנה משותף לעברית ולסינית זה כמו להגיד שאין מבנה משותף ליצירות של באך ולשירים של יקירינו My First Earthquake.
עוד בעניין רכישת שפה, המשמעות תהיה שניתן ללמוד כל שפה שהיא באותה מידה, לא משנה עד כמה המבנים שלה שרירותיים וכמה היא לא דומה לשפות הטבעיות שאנחנו מכירים. אבל אני די בטוח שקיימים מספר ניסויים שמראים שקשה מאוד, אפילו בלתי אפשרי, ללמוד שפה כזו. לא רק ה"נטיות" עליהן מדברים אוונס ולוינסון חייבות להגיע מאיפשהו, גם הכיוונים אליהם אפשר "לנטות" אבל בכל זאת לא נוטים מצריכים הסבר. אם כל תרבות יכולה ליצור שפה בלי להתאים לכללים מסוימים, אז אין מה לתאר, אלא אם אנחנו חוזרים לנסיון לתאר את ה"נטיות", ואז עלינו לשאול מאיפה הן באו ולמה דווקא אלה הנטיות הקיימות.
סיכום ביניים
דקדוק גנרטיבי ו-UG הם הלחם והחמאה שלי כבר כמה שנים. כמו כל תיאוריה מדעית, בהחלט יכול להיות שהרעיון הזה שגוי, ועוד יותר יכול להיות שאני משוחד. הבעיה היא שהכתבה הזו לא הצליחה לשכנע אותי שיש חלופה סבירה. מה שכן, המאמר עצמו נראה מעניין ואמשיך לדווח אחרי שאקרא את כולו.
בסופו של דבר, חשוב לזכור שהשאלה במחקר מדעי היא אף פעם לא מי צודק ומי טועה (מלבד מאבקי אגו מיותרים פה ושם). זה לא שאם נוכל לשאול את בורא עולם מי צודק – חומסקי או אוונס ולוינסון – והוא יענה לנו, הסיפור ייגמר בזה. ביסוס תיאורית ונסיון לערער עליהן הוא לב-לבה של החשיבה המדעית, שמטרתה המובהקת לנסות להבין את העולם לעומק. ולכן, אם המאמר הזה יציב סימני שאלה של ממש מול כמה הנחות יסוד של הבלשנות התיאורטית המודרנית, הרי זה מבורך.
איתמרק
בן לי
יובל פינטר
יאיר הנדלר
Tal Linzen
[מגזין המדע] הפופולרי, או מגזין [המדע הפופולרי]?
"הגישה השלטת בבלשנות תיאורטית היום היא הגנרטיבית, שכרוכה בהנחת-היסוד לפיה ישנו מבנה בסיסי משותף לכל השפות הטבעיות."
האם זו טענה מספרית? למעלה ממחצית מהבלשנים התיאורטיים מאמינים בדקדוק אוניברסלי? ומי, בעצם, נחשב לבלשן תיאורטי?
כל הטענות מעניינות, אם כי נדמה לי שיהיה צורך במראי מקום ספציפיים יותר כדי לדון בהן.
אני לא חושב שמישהו טוען שכל שפה אפשרית בתיאוריה ניתנת ללמידה במידה שווה. יש הרבה מהמשותף בין שפות, ויש שפות סבירות יותר ושפות סבירות פחות, בין היתר מפני שהן נועדו לשימושם של בני אדם. יש טענות שאחדים מהאוניברסלים הלשוניים מקורם במגבלות עיבוד וזיכרון (למשל העבודות של ג'ון הוקינס).
שאלת תם: למה מתאוריית הדקדוק האוניברסלי נובע שחייבים להיות דברים שמשותפים לכל השפות בעולם? למה לא לראות את הדקדוק האוניברסלי כ"טיפוס אידיאלי", שכל שפה מעשית היא רק קירוב של הדקדוק הזה? או, במילים אחרות, למה לא לראות בדקדוק האוניברסלי "סל כלים" שמתוכו כל שפה בוחרת סט ייחודי (או לא) של חוקים דקדוקיים ובונה ממנו את המבנה הספציפי שלה? נראה לי הרבה יותר הגיוני להניח שהאבולוציה יצרה סל כלים כזה מאשר שהיא בנתה חוקים דקדוקיים ספציפיים שמהווים רק חלק קטן מכל שפה (ושאף שפה לא יכולה להיות בעלת משמעות רק באמצעותם) אבל משותפים לכולן.
איתמרק: אחלה פוסט. נהיר ומעניין, כמו רבים מאוד מקודמיו. זה נושא כל כך רחב שלדעתי לא קל לסקור בבהירות ובקיצור, כפי שעשית.
רק בשביל הקטנוניות, הנה עוד דוגמה לקלות ההפרכה: "למה מעט שפות משתמשות בקליקים? כי במערכת הביולוגית שלנו יותר קשה לבצע אותם." הריני להעיד שבנם בן כמה החודשים של חבריי הטובים עוד לא מדבר, אבל משמיע מעט צלילים — בעיקר מ ו.. ניחשתם נכונה — קליקים מושלמים. ניהלתי איתו דו-שיח קליקים מפואר לאחרונה. אבל זה לא בא להפריך טענות לנטיות מולדות או מוגבלויות הגוף.
"… שכאן בשביל להישאר"?? צ צ צ .. פעם ראשונה שאני קורא/שומע את זה בעברית. ר' פוסט ותגובה קודמת לגבי השפעות האנגלית. אותך לשר החינוך!
"כינויי גוף שמבוססים יותר על ייחוס משפחתי וכבוד מאשר על מאפיינים בסיסיים כמו גוף ראשון/שני/שלישי" — מאפיינים בסיסיים? ומי שמך לקרוא להם בסיסיים, צנטרליסט מערבי שכמותך?? ;-)
דובי: מצדדי הדקדוק האוניברסלי רואים בו תיאור של אבני הלגו שמהן ניתן לבנות מגדלי שפה טבעית. "קרוב של אבן לגו" לא קיים בקופסה, וגם אם היה קיים, לא היה יכול להתחבר לשאר האבנים. (היזהרו מחיקויים!) כל זה לא בא לומר שאי אפשר לראות שפה טבעית כתוצאה של קירוב למרכזי כובד / נטיות / אטרקטורים מסויימים, למשל כמו במערכות דינמיות (כתיאוריית הכאוס), אבל טעון כזה יצריך הרבה הסברים לגבי איך זה בדיוק עובד. בתור התחלה, אם אתה מעוניין בכיוון, אני מציע שתלך לראיין איזה פיזיקאי שמתמצא במערכות דינמיות.
*ברקים ורעמים*
חצוף, ברור שאם אענה הסיפור ייגמר בזה!
לא רק שתדעו אז מי צדק, תדעו את התשובה לשאלה, ולא תהיה סיבה להמשיך בניחושים-לאחור המגוחכים וחסרי הביסוס שלכם, שאתם קוראים להם "מדע".
*רעמים וברקים*
(לפעמים קרובים ולפעמים רחוקים)
@יובל,
כן ולא, אבל לא בסדר הזה.
@טל לינזן,
-אם הולכים לפי אומדן גס של כמות בלשנים ופרסומים, ומצרפים לזה אומדן גס של הגישות השולטות באוניברסיטאות המובילות בארץ ובעולם – אז כן.
-בלשן תיאורטי הוא מי שעוסק בחקר השפה כמדע אבל אינו עוסק בישומים מעשיים (כמו קלינאות תקשורת או בלשנות חישובית).
-מראי מקום לרוב יש במאמר: שמונה וחצי עמודים כשׁכל עמוד ערוך בשתי עמודות.
-אני דווקא חושב שנהוג לטעון שאת כל השפות הטבעיות ניתן לרכוש באותה קלות.
@יובלמוב,
תודה רבה.
-קליקים: אתה בטוח שאלה קליקים כמו שהם קיימים בשפות באנטו? כי אלה יכולים להיות טיפה קשים. שלא לדבר על עיצורים הדופים ועצורים.
-"כאן כדי להישאר": מודה באשמה. שמתי לב לזה כשכתבתי, והחלטתי שלא אכפת לי. חוץ מזה, זה עושה שכל.
-כינויי גוף: אמנם לא היית רציני לגמרי, אבל מיפוי יפה מאוד של שמות גוף אפשר למצוא במאמר של אליזבת ריטר והיידי הרלי מ-2002, A feature-geometric analysis of person and number. מסתבר שגוף ראשון/שני/שלישי הוא מאפיין בסיסי מאוד.
@דובי,
אם זה המצב, תצטרך כחוקר להסביר למה שפה מסוימת היא רק קירוב של ה-UG האידאלי – איפה משהו "השתבש" על הדרך? וגם, מה יכול להשתבש ומה לא יכול להשתבש? יש חוקיות?
אתה פוגע בול כשאתה מעדיף לראות ב-UG "סל כלים"; למעשה, זה בדיוק השם שהבלשן ריי ג'קנדוף נותן לזה. למרבה הצער – כפי שהוזכר בפיסקה השלישית – הויכוח לגבי מהו בעצם UG מחוסר מוקד של ממש.
ובכל זאת, בלשנים רבים טוענים שיש חוקים דקדוקיים ספציפיים שתופסים בכל השפות (כמו למשל הכינויים החוזרים בפסוקית משועבדת). גם אם יש לך סל כלים גדול, בשביל לבנות משהו יציב אתה תהיה חייב להשתמש בפטיש במוקדם או במאוחר. השפות השונות פשוט מבדילות בין מברג פיליפס למברג עם ראש שטוח.
@"בורא עולם",
אנא סלח לי על האנלוגיה האחרונה, היא היתה נוראית.
איתמר – סליחה, עניין של ז'רגון. אין שום דבר אידיאלי ב"טיפוס אידיאלי" (מונח של מקס וובר) – מדובר פשוט בצורת הסתכלות שהיא שונה מהרעיון של "תנאי הכרחי" או "תנאי מספיק". לדוגמא, אם אנחנו רוצים להגדיר דמוקרטיה, אפשר להגיד "דמוקרטיה חייבת להכיל א' ב' ו-ג'". אבל זה בעיה, כי יש הרבה דמוקרטיות שמכילות רק אחד או שניים מהדברים הללו, אבל הן בפירוש דמוקרטיות. הרעיון של טיפוס אידיאלי הוא שיש "אידיאל" (לא במובן שזה הכי טוב, אלא במובן שזה קיים רק בעולם האידאות), והצורות המעשיות של דמוקרטיה רק "שואפות" לטיפוס הזה. לכן, אין צורך "להסביר" שום דבר, כי שום דבר לא השתבש.
לגבי הדומיננטיות של הבלשנות הגנרטיבית: "אם הולכים לפי אומדן גס של כמות בלשנים ופרסומים, ומצרפים לזה אומדן גס של הגישות השולטות באוניברסיטאות המובילות בארץ ובעולם – אז כן."
ייתכן מאוד שאתה צודק, אם כי נראה לי שכל אחד רואה בעיקר את הדיסציפלינה של עצמו, ומחשיב למובילות בעיקר את האוניברסיטאות שבהן הפרופסורים שלו עשו את הדוקטורט שלהם. יהיה מעניין לבדוק את זה באופן אמפירי, למשל לספור מאמרים ב-Language, או הרצאות בכנס השנתי של אגודת הבלשנות האמריקאית, או משהו כזה. מנקודת מבט אחרת, במדור הבלשנות בדירוג כתבי העת של תומסון רויטרס שהתפרסם לאחרונה, Linguistic Inquiry, כתב העת הגנרטיבי הנחשב ביותר, הגיע למקום ה-18 מבחינת ה-impact factor. כמובן, הרשימה הזאת משקפת גם ציטוטים במאמרים שאינם בלשניים, ולכן מצביעה בעיקר על ההשפעה המוגבלת של הבלשנות הגנרטיבית על המחקר מחוץ לעולם הבלשנות התיאורטית כפי שהגדרת אותו. אז אני לא יודע כמה הנתון הזה עוזר.
לגבי מראי המקום, כמובן שבמאמר המקורי יש מראי מקום רבים, אבל אני מניח שרובם מובאים כביסוס דווקא לטענות נגד הדקדוק האוניברסלי. הטענות שלך שזקוקות בעיני לביסוס הן "המחקר המועט שקיים בתחום נוטה להראות שמנגנונים סטטיסטיים לא יכולים ללמוד שפה שלמה לבד, ללא שום ידע מוקדם", ו"קיימים מספר ניסויים שמראים שקשה מאוד, אפילו בלתי אפשרי, ללמוד שפה כזו" (=שלא נשמעת לכללי הדקדוק האוניברסלי), וגם "את כל השפות הטבעיות ניתן לרכוש באותה קלות".
Go Tal!
@דובי,
מעניין. למעשה, ה"אידאל" של שפה הוא מערכת תקשורת (1) שלא נלמדת באופן מודע (2) ושמורכבת מפריטים דיסקרטיים כמו מילים או צלילים (3) שמהם ניתן להרכיב אינסוף מבעים חדשים.
מה ש-UG מספק הוא את המנגנון שרוכש שפה מתוך קלט שסובב את התינוק; ולפי פרשנויות אחרות, שפה בסיסית שמשותפת לכל השפות ושממנה כל שפה בוחרת אילו מאפיינים היא רוצה. למעשה, זו זווית ראייה הפוכה מזו שאתה מספר עליה, כי השפות הטבעיות לא "שואפות" ל-UG אלא נגזרות ממנו. עוד סיבה לכך שההעדפה שלך לגישת "סל הכלים" בהחלט עדיפה.
@טל,
-גנרטיביות לשלטון: אפשר להעיף מבט משמאל על הפרסומים ב-Linguist List. אני חושב שהם מתחלקים בגדול לשלוש: גנרטיביות, בלשנות היסטורית ובלשנות חישובית. על עיוור, אני מעריך את היחס כ-50-20-30.
אפשר גם למדוד לפי כמות הכסף שנכנסת ממענקים, אבל אולי זה טיעון מעגלי: בגלל שמחזיקים מבלשנים גנרטיבים נותנים להם כסף, ובגלל שהם מקבלים הרבה מענקים נהוג להעריך אותם.
-מנגנונים סטטיסטיים: ראה את עבודותיו המעניינות של צ'רלס יאנג (למשל יאנג 2004, Universal Grammar, Statistics or Both) ובמיוחד הניסויים שהוא מפנה אליהם. לחילופין, כריס מאנינג כתב מאמר שתומך בלמידה הסתברותית של תחביר: מאנינג 2002, Probabilistic Syntax). לחילופין, אפשר להתרשם מהנסיונות של יהונתן ברנט. אני מניח שאתה מכיר אותו, ואם לא, יש דיון בנושא כאן אצל אורן.
-את כל השפות הטבעיות ניתן ללמוד באותה קלות, ואת אלה שלא – לא: פשפשתי בניירותיי, חזרתי והפכתי, ולא מצאתי מראי מקום לטענה הזו כלשונה. ברם, אני בטוח שיש משהו בסגנון ב"אינסטינקט השפה" (פינקר 1994) או באחד הספרים היותר תיאורטיים של חומסקי, נגיד Knowledge of Language (חומסקי 1986).
אמפירית, אני חושב שיש משהו בעבודה המקיפה של ניל סמית' עם השוטה-עילוי כריסטופר (שהזכרנו בעבר): כריסטופר הוא אוטיסט מסוג כלשהו, אבל הוא לומד שפות בקלות. אין לו בעיה של ממש ללמוד אף שפה. כשבדקו איך הוא לומד שפה שרירותית, היה לו קשה כמו לקבוצת ביקורת. עיין-נא במאמר המרתק של סמית' ואחרים (1993), Learning the Impossible.
אם זה לא חזק מספיק אמפירית, אפשר גם תיאורטית: נהוג להניח שכל השפות הטבעיות מורכבות באותה מידה, שהרי כולן בסך הכל מספקות ערכים מסוימים עבור העקרונות והפרמרטרים (אלא אם גם על זה אתה רוצה לערער). אם הן מורכבות באותה המידה, ו-UG יודע לרכוש שפה מקֶלט, הרי שייקח אותו זמן ללמוד אותן.
נו, האם כל השפות הטבעיות מורכבות באותה המידה? בינתיים אין לי סיבה לחשוב שלא.
איתמר – שוב, עניין של ז'רגון. "שואפות" זה במובן המתמטי, לא במובן האנושי. אני מציע שאולי תקרא הסברים קצת יותר טובים משלי – אפשר להתחיל מוויקיפדיה. מי יודע, אולי תוכל להפוך את זה למאמר מדעי אינטרדיסציפלינרי!
כן, המונח מוכר לי. פשוט קשה לי עם אמירה ששפה טבעית שואפת ל-UG, כי כל שפה היא UG, או מימוש שלו. אנסה כך: זה לא שיש שפה שיותר קרובה ל-UG מאשר שפה אחרת, בניגוד לדוגמת הדמוקרטיות שלך. שפה חייבת להכיל את הפרמטרים א', ב' וג', אבל יהיו להם ערכים שונים ומגוונים. בכל מקרה יש עבורי כאן חומר למחשבה.
תודה על ההבהרות, לשמחתי בכל זאת נותרה לנו קצת שפה משותפת.
ואני שואל, למה חומסקי לא הדים תנועה לשחרור הפסוקית המשועבדת?
חס וחלילה, הוא תיאורטיקן. תיכף גם תציע שהוא יעלה רעיונות על סמך שפות שונות מאנגלית.
[...] בבלוג המשובח "דגש קל" שואל ואולי לא היה דקדוק אוניברסלי מעולם? –פוסט מרתק, בשוליו דיון משובח על שאלת יסודות השפה ועל [...]
איתמר, תודה על הסקירה, בזכותך הלכתי לקרוא את המאמר המקורי שסביר שהייתי מפספסת אותו. טרם סיימתי את כל עמודי הדיון ולכן אני משהה התייחסות יותר רחבה.
בינתיים אני אטפל למשפט אחד שלך: "מכאן שהמגוון מגדיר אותנו ולא אנחנו אותו, והוא אף – הנה זה בא – מעצב את המוח שלנו." מה כוונתך בזה? אני לא זוכרת שראיתי את הטענה הזאת. אני הבנתי שאוונס ולוינסון מדגישים את החשיבות של המגוון כבסיס למחקר הפסיכו-בלשני. כלומר שאלת המחקר של הפסיכו-בלשנים צריכה להיות "מה המנגנונים שמאפשרים את המגוון של השפה האנושית", בניגוד לשאלה שנובעת מה-UG, שהיא "מה המנגנונים שיוצרים את המגבלות על שפות אנושיות".
זה מובלע בטענה שכששפה נכחדת, חתיכת אנושיות הולכת לאיבוד איתה:
This suggests that humans are more diverse than we thought, with our brains having differences depending on the language environment in which we grew up. And that leads to a disturbing conclusion: every time a language becomes extinct, humanity loses an important piece of diversity.
(הציטוט מהכתבה)
[...] וגם ההעדפה בתוך הזוגות, היא פרמטר לשוני. זוכרים? הזה מהעקרונות והפרמטרים לחומסקי. הונגרית וטורקית מחלקות לזוגות מתחילת המילה, ומעדיפות [...]
תוספת: היה דיון ב"מדע בזיוני" על האם כל השפות ניתנות ללמידה באותה קלות, וראו במיוחד את התגובה של אסף מה-31/7 שמתייחסת ישירות למה שכתבתי למעלה.
[...] P & P is one of Chomsky's hallmark ideas. It states that each language follows the so-called Universal Grammar by adhering to a set of universal principles (such as allowing recursion), and differs itself from [...]
[...] מומלץ לקרוא את ההסבר הקצר על הגישה החומסקיאנית ו/או את הסקירה הראשונית שלי בנושא (וגם את הדיון המעניין בתגובות), אם איכשהו פספסתם. [...]