עם זאת

התחלה לא שגרתית: אתן לכם משפט, ותגידו לי לאיזו סיטואציה הוא יותר הולם: (1) או (2).

• במשפחתו יש מסורת ארוכה של שירות צבאי: אבי סביו נלחם עם נפוליאון.

1. מדברים על רוסי.
2. מדברים על צרפתי.

אני, לפחות, חשבתי על 2.

למה זה לא שגרתי, תשאלו? ובכן, קיראו את המשפט הבא והגידו לי:

• המנהיג לא היסס מכניסה למערכת המלחמות האירופית: הוא הודיע כי יילחם עם נפוליאון.

1. מדובר על מנהיג גרמני זוטר שכרת ברית עם אוסטרו-הונגריה.
2. מדובר על מנהיג גרמני זוטר שכרת ברית עם צרפת.

כאן דווקא 1 בולט.

דוגמה "מינימלית" זו, וגם רוב מוחלט של תוצאות החיפוש הראשונות בגוגל, מסכימות שאחרי הביטוי "נלחם עם" מופיע האויב. שאר התוצאות מסכימות שאפשר "להילחם עם" כתחליף ל-"להילחם במצב של" או ל-"להילחם באמצעות". למשל "נלחם בנפש חשופה", או "נלחם בחרב שלופה". הדוגמא האחרונה הזו מקרבת אותנו ללב העניין פה: אחרי "עם" יכולים גם לבוא שותפים ללחימה! וכך נפתחת דו-משמעות מסקרנת ביותר – כזו של מובן והיפוכו.

איך נתקוף דבר כזה תחבירית? אני מניח שבכיוון הזה: יש כאן שני פעלים נפרדים. האחד הוא "להילחם עם", פועל יוצא שהוא נרדף ל-"להילחם ב-", והמושא שאחריו הוא היריב. זו הדוגמא של המנהיג הגרמני הזוטר.

האחר הוא "להילחם", פועל עומד שאינו דורש מושא, אך ניתן להעשיר אותו בתיאורי זמן, מקום ואופן. "עם" מתחילה במקרה זה תיאור אופן, וזוהי הדוגמא הראשונה עם הלוחם הפשוט. הוא נלחם, ולחימתו התרחשה במסגרת צבאו של נפוליאון.