מי מפחד מנועם חומסקי?

אתמול נמנעה כניסתו של נועם חומסקי לישראל מירדן, בדרך להרצאה מתוכננת באוניברסיטת ביר זית (כנראה בגלל שהוא סמולן עוכר ישראל, אבל מי יודע. משרד הפנים אמר שסיבה תינתן בהמשך, ואז טען שמדובר בטעות). למרות שהדעות הפוליטיות של חומסקי הן לא מעניין הבלוג, סביר להניח שאנשים רבים ירצו לדעת מה כל הרעש סביב החומסקי הזה ולמה הוא נחשב לבלשן כל כך גדול. זו אמנם עבודה לא פשוטה, לסכם מעל חצי מאה של עבודה בלשנית פורצת דרך; אבל גם בזמנים קשים כאלה צריך לשנס מותניים ולכתוב פוסט.

ההשפעה העיקרית של חומסקי נוגעת לאופן ההסתכלות על השפה כיכולת אנושית. רוצה לומר, בניית מערכת חוקים שיכולים לתאר תחביר של שפה טבעית. הרעיון הוא כזה: אם נולד תינוק בסין, הוא יגדל ויידע סינית בלי שאף אחד אי פעם לימד אותו סינית. הוא יידע לדבר עוד לפני שילך לבית הספר. אם נולדה תינוקת בישראל, היא תגדל ותדע עברית. כלומר, יש משהו משותף לעברית ולסינית, ובעצם לכל השפות הטבעיות. מעבר לכך: חומסקי אוהב לומר שהנכדה שלו יודעת לדבר אנגלית, אבל החתול של הנכדה שלו לא יודע, ולא משנה כמה תנסו ללמד אותו. העיקרון שחומסקי לומד מהתופעות האלה הוא ששפה היא עניין מוּלד – יש משהו במוח שלנו שמאפשר לנו לרכוש שפה על בסיס קלט מועט יחסית מהסביבה. חייו המקצועיים של חומסקי מוקדשים לנסיון להגדיר כיצד המנגנון הזה עובד.

קרדיט לאיור: אין לי מושג

חומסקי דיבר אנגלית, עברית ויידיש בילדותו. את התואר הראשון שלו עשה באוניברסיטת פנסילבניה אצל הבלשן זליג האריס, שעבד באותה תקופה על נסיון לאפיין את המבנה של השפה. חומסקי יישם את התיאוריה של האריס על עברית, ומאז לא הביט אחורה. אחד התוצרים החשובים של הדוקטורט שלו היה הספרון Syntactic Structures שהניח ב-1957 את היסודות למחקר בלשני שלם. בין היתר, מערכת האקסיומות שחומסקי הגדיר הצליחה לתאר במדויק בפעם הראשונה את מבנה מערכת פעלי העזר והפעלים המודאליים באנגלית (might have been going, should not have gone, did not go וכן הלאה).

מתוך אמונה ששפה היא יכולת מולד (ראו החתול של הנכדה שלו), חומסקי הפילוסוף כתב ביקורת חשובה על הגישה ההתנהגותית (behaviorism) של סקינר וטען שאין לה כל אחיזה במציאות בכל הנוגע לשפה, וכתוצאה מכך שהיא תיאורה חלשה באופן כללי. חומסקי המשיך לכתוב רבות בענייני פילוסופיה, למשל בנוגע להיסטוריה של המדע [גישה למנויים בלבד].

בחזרה לבלשנות, בשנות השמונים עולם התחביר יישר קו עם מסגרת ה-Government and Binding שחומסקי פיתח (ונטש עשור וחצי מאוחר יותר). אחד מעמודי התווך של הבלשנות החומסקיאנית הוא גישת Principles and Parameters (עקרונות ופרמטרים), ביטוי מפורש לעקרון המוּלדות: כשתינוק רוכש שפה אנושית, הוא כבר יודע מאליו מה העקרונות של כל שפה. למשל, שמשפט חייב לכלול נושא ונשוא. כל מה שנותר לו הוא ללמוד את ערכי המשתנים, או הפרמטרים: האם הפועל בא לפני הנושא כמו בעברית מקראית, או אחריו כמו באנגלית? האם שמות העצם קיימים בזכר ונקבה כמו בעברית, או גם במין סתמי כמו בגרמנית?

הכתיבה של חומסקי היא בעיה רצינית. לרוב היא מסובכת, מפותלת ודווקאית, וזה לא שהוא מפצה על כך בהרצאות שלו – הוא מרצה משעמם למדי, והוא אפילו מתגאה בזה; לדבריו, התוכן צריך להיות מעניין, לא המרצה.

בשנות התשעים חומסקי שינה כיוון ועבר לפתח את התוכנית המינימליסטית, שמרכיבה היום את הבסיס לרוב המחקר הבלשני התיאורטי. הרעיון המנחה במינימליזם הוא לשער מספר מינימלי של פעולות שהמוח עושה על מנת לבנות משפטים, ומהם לפתח את שאר התאוריה של התחביר. כמובן שמאז המינימליזם הפך להרבה יותר מורכב – פועל יוצא של הנסיון להכיל את כל התופעות של כל שפות העולם – אבל זו עדיין הגישה המובילה, גם אם חומסקי עצמו כבר בקושי מפרסם מאמרים בנושאי תחביר.

מפותל משהו

מי שקורא את הסיכום הזה עלול לטעות ולחשוב שחומסקי בא פעם בעשרים שנה, מנחית תיאוריה חדשה על עולם הבלשנות ומכתיב מה עושים הלאה. זה לא מדויק. ההשפעה של חומסקי עצומה, אין כל ספק, אבל זה בעיקר בגלל שהרעיונות שלו מושכים מאוד ומנוסחים בצורה שמעודדת שימוש בהם. עיקר העבודה הבלשנית נעשה ע"י בלשנים ברחבי העולם שאמנם מושפעים מחומסקי, אבל לא מהססים לשפר את הצעותיו ולפעמים להפוך אותן על ראשן. זה חלק מהיופי במחקר: לוקחים את מה שנראה נכון, זורקים את מה שלא.

כמובן שיש מי שלא מסכימים עם הדרך של חומסקי. בימיה הראשונים של התוכנית המינימליסטית טענו דיוויד ג'ונסון ושלום לפין שבעצם לא היתה שום סיבה לנטוש את מערכת Government and Binding. לטענתם, חומסקי החליט לשנות כיוון באופן שרירותי פשוט כי הוא חשב שמינימליזם הוא "נקי" יותר תיאורטית, ושאר עולם הבלשנות יישר קו באופן נרצע.

גם על המחקר הבלשני עצמו יש ביקורת רבה, כמתבקש בתחום מחקר אקדמי, ורבים מקוראינו ישמחו לספר עליה. אני יכול להעיד שלאחר שעיינתי הן בגישה הסטרוקטורליסטית (המנוגדת לחומסקי, אפשר לומר) והן בתיאוריות שנופלות תחת דקדוק גנרטיבי אבל אינן מינימליזם ושאר ירקות (כמו LFG), נראה לי שמינימליזם היא בכל זאת השיטה הטובה ביותר שיש לנו כרגע; אבל זה גם עניין של העדפה אישית. ניתֵן לוויכוח, אם וכאשר, להתחולל בתגובות.

אמנם ההשפעה של חומסקי על הבלשנות התיאורטית המודרנית לא תסולא בפז, אבל בעולם הוא מוכר בעיקר בתור הוגה דעות, פילוסוף ואפילו איש מדעי המחשב (בזכות היררכיית חומסקי המתארת את כושר הביטוי של שפות פורמליות שונות). וכן, חומסקי מבקר את מדיניות החוץ של ארה"ב על ימין ועל שמאל, הוא אנרכיסט, יש לו דעות מוצקות מאוד לגבי צרכנות ולגבי תקשורת המונים, אבל עבורנו הוא בראש ובראשונה בלשן. ולמי שבכל זאת מתעניין בפוליטיקה שלו: ראו פה.