בנורבגית, מסתבר, יש שני להגים: בוקמול (Bokmål, "שפת הספר") ונונורסק (Nynorsk, "נורבגית חדשה"). לצערי לא יצא לי לחקור נורבגית עדיין, אז את רוב הדברים שאני יודע על השפה קראתי בוויקיפדיה. בוקמול קרובה יותר לדנית (שכן נורבגיה היתה תחת שליטה דנית), בעוד נורבגית חדשה היא שפה שחוברה לה יחדיו באמצע המאה ה-19 על ידי בלשן נורבגי שרצה שפה אחת שתאחד את כל הכפרים והעיירות ברחבי המדינה במקום לדבר דנית. שלא במפתיע, בוקמול פופולרית הרבה יותר ונורבגית חדשה היא השפה הראשונה של פחות מ-15% מהאוכלוסיה.
יש לא מעט מידע על שני הלהגים האלה ומה שביניהם באינטרנט. מה שמעניין בלשנים לגבי נורבגית הוא שבניגוד לשפות אירופאיות אחרות (מלבד שבדית ומלבד סרבו-קרואטו-וכו'), היא גם קצת טונאלית: יש הבדל בין טון גבוה וטון נמוך במילים בנות מספר הברות, ובזה היא (ושבדית, וסרבו-קרואטו-וכו') ייחודית בין השפות ההודו-אירופאיות.
הנורבגים מסתדרים עם כל זה בלי בעיה. אחרי הכל, לא מדובר בדנית – אבל על זה מחר.

