איך סוסים בדהרה, אין מה להשוות

רשות הדיבור לכנסיית השכל ("אני מאמין", מילים ולחן רן אלמליח, בערך 40 שניות לתוך הווידאו):

וכשהיא מתלהבת אז אתם צריכים לראות איך סו-
-סים בדהרה אין מה להשוות וכש-
וכשהיא צוחקת אז הקרח כמו נמס אז א-
-ני בוחר לגעת, אז אני בוחר לתת

איך סוסים בדהרה אין מה להשוות? בחוברת שמצורפת לאלבום הכפול "אוטוביוגרפיה" השורה הזו מופיעה דווקא עם ל': איך לסוסים בדהרה אין מה להשוות. אם למישהו יש את "מילים בלחש" ויכול להגיד לנו איך השורה הזו מופיעה שם, אשמח (למי שלא בקיא בדיסקוגרפיה של הכנסייה: ב"אוטוביוגרפיה" מופיעה גרסה מעובדת ומחודשת של השיר, שבמקור הופיע ב"מילים בלחש") [שמוליק כץ בדק עבורנו וזה אותו הדבר גם ב"מילים בלחש". תודה שמוליק!]. בינתיים, נעדיף את מה שאפשר לשמוע על פני מה שכתוב בחוברת, כהרגלנו.

איך סוסים בדהרה אין מה להשוות (אליה)

אז איך אפשר להגיד דבר כזה? בשיר של אלמליח, אי אפשר להשוות בין סוסים בדהרתם ובין אהובתו כשהיא מתרגשת, אבל משהו בתחביר שבור. להשוות הוא פעל דיטראנזיטיבי, כלומר הוא מקבל שני שמות עצם משלימים: אנחנו משווים את הדבר הראשון לדבר השני (או עם הדבר השני). ברגע שאלמליח זורק את מושא ההשוואה למשפט אחר ומעביר את הסוסים לתחילת המשפט, אנחנו מאבדים את הידיים והרגליים; אנחנו רגילים לקבל שני שמות עצם אחרי הפועל להשוות וברגע שיש לנו אפס, אנחנו מוכרחים לחזור אחורה וללקט אותם. איך המשפט הזה בכל זאת יוצא נסבל?

ההסבר הראשון שאני יכול לתת הוא שאולי היה כאן משפט יחוד: אם המשפט המקורי היה איך אין מה להשוות (אליה) סוסים בדהרה, יכול להיות שהצירוף השמני הועבר לתחילת המשפט: איך [סוסים בדהרה] – אין מה להשוות (אליה).

ההסבר השני שאני יכול לתת הוא שמדובר בחופש אמנותי וזהו. יכול להיות שזה הסבר עדיף.