פול מקרטני והעולם שבו אנו חיים בו

שלא תגידו שבלשנים לא מעסיקים את עצמם בסוגיות מהותיות הנוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו! הבלשן הוותיק והמוערך דיוויד קריסטל מספר בבלוג שלו על דיון שצץ לאחרונה באחת מתוכניות הרדיו של ה-BBC לגבי שורה מהשיר Live and Let Die של פול מקארתני וכנפיים. העניין רחוק מלהיות קריטי, אבל הוא יאפשר לנו לראות כמה אמצעים איתם הבלשן יכול לנתח סוגייה פונטית, כלומר של הגייה או שמע. קודם כל נעיין בשורות הראשונות של השיר, לפי חוברת המילים של האלבום:

When you were young
And your heart was an open book,
You used to say "live and let live".
But if this ever changin' world
In which we live in
Makes you give in and cry,
Say "live and let die"

העניין הוא שהשורה המודגשת היא לא הכי תקינה. זה כמו להגיד "העולם שבו אנו חיים בו" – יש כפילות מיותרת. כדי לנסות ליישב את הזוועה, השדרנים ב-BBC הציעו שאולי מקרטני בעצם שר In which we're livin ומשמיט את ה-g בסוף, כנהוג באנגלית דבורה. קריסטל טוען שלא היו דברים מעולם ושמקארתני מעולם לא היה עושה דבר כזה; במילים אחרות, השורה מושרת כפי שהיא כתובה בחוברת המילים של האלבום. הסיבה: מקרטני הוא מליברפול ובניב המקומי לא נהוג להשמיט את ה-g. קריסטל נותן כדוגמה נוספת את All My Loving של החיפושיות, שבו לטענתו ה-g בסוף נשמרת. כלומר לדעתו של קריסטל, מקרני שר In which we live in ולא In which we're livin.

באמת שקטונתי מלהתווכח עם דיוויד קריסטל, אבל יש כאן מספר בעיות:

1. מבחינת שמיעה נטו, אני לא בטוח איזו משתי הגרסאות אני שומע. היינו יכולים לקבל רמז ברור לגבי המשך המשפט מהמילה we או we're אבל קשה מאוד לדעת איזו משתי האפשרויות היא הנכונה בגלל הנטייה הבריטית הארורה להשמיט גם את ה-r. לנוחיותכם, הקליפ:
   
2. ב-All my Loving, לשם השוואה, אני בהחלט שומע השמטה של ה-g (או יותר נכון, לא שומע g בכלל). לאורך כל השיר, שוב ושוב ושוב. ואז שוב בפזמון אותו שר מקרטני לבד. הנה השיר:
   

אז מה עושים? קריסטל שומע דבר אחד, אני שומע דבר אחר, ויש לו ניתוח דיאלקטי לצידו. פניתי לתוכנת הניתוח הפונטי החביבה והחינמית Praat. פירוש המילה "פראאט" בהולנדית הוא דיבור, והתוכנה מסוגלת להציג את גלי הקול המרכיבים קובץ שמע וגם לזהות מרכיבים פונטיים כגון עוצמה, טון וכיוצא באלה. ראשית ניסיתי לבדוק ב-All my Loving אם אותה g חמקמקה אכן מופיעה שם. את החלוקה לאותיות או הברות עשיתי אני, ומה שמעניין אותנו כאן זה הפס התכלת שפראאט מזהה בעצמה. זהו ה-pitch, גובה הקול (מוצג כתדירות בהרצים). ככל שהפס התכלת גבוה יותר, כך הצליל גבוה יותר (כלומר יותר "צפצפני"). ככל שהפס התכלת נמוך יותר, כך הצליל נמוך יותר (כלומר יותר "עמוק", עם יותר בס).

I'll pretend that I'm kissin / The lips I am missin

אפשר לראות בסוף השורה שאין צליל נוסף, נמוך יותר, אחרי ה-n. לכאורה ה-g היתה אמורה להיות שם, ולא כך היא. צריך לסייג ולומר שהניתוח של פראאט הוא לא מושלם, ובנוסף ניתן לומר שה-g היא כל כך מובלעת ועמוקה שהיא בכלל לא מופיעה על הסקאלה הזו. גם אם זה המצב, זה בעצם אומר שהיא מושמטת…

זו לא הוכחה חד-משמעית, אבל אני מרגיש יותר טוב עם החשד שלי לגבי השמטת ה-g בשירים של מקרטני. אם נעבור לשיר שהתחיל את הכל המהומה, אנחנו רוצים לבדוק שני דברים: מצד אחד האם הוא שר live in או livin/living, ומצד שני האם הוא שר we're או we. שוב נתמקד בפס התכלת:

In this ever-changin' world in which

נראה לי שאפשר לשלול די בוודאות את קיומה של g כאן, אבל זה עדיין לא פותר לנו את בעיית המשפט. יכול להיות שהוא שר In which we live in ויכול להיות זה היה In which we're livin. לכן נבדוק את המילה השלישית בשורה, אבל הפעם נפזר נקודות אדומות:

In which we're livin

הנקודות האדומות גורמות לי לחלק את התנועות דווקא בצורה הזו ולהסיק שיש כאן שתי תנועות, מה שמעיד על קיום המילה we're. הנקודות הללו מייצגות את הפורמנטים של הקול, מושג מסובך שאנסה להבהיר בפסקה קצרה וערמומית.

אפשר לחשוב על פורמנט כעל התדר של תהודה בחלל הפה שלנו. כל תנועה (כמו a, e, i) יוצרת תהודה כלשהי בתוך חלל הפה ולרוב ניתן לזהות 4 פורמנטים נבדלים של תנועה בדיבור. אל תשאלו אותי בדיוק איך זה עובד, אבל כמו שהאור מורכב מספקטרום של תדרים שונים (שהם למעשה הצבעים), כך צליל מורכב מספקטרום של תדרים. התדרים הבולטים ביותר, בואו נאמר, הם הפורמנטים, והיופי הוא שאפשר להבדיל בין תנועות לפי הפורמנטים שלהן. אם נחזור לחשוב על חלל הפה: אפשר להבדיל בין התנועות לפי מה שקורה לאוויר בתוך חלל הפה כשאנחנו מזיזים אותו. פרטים נוספים יש בוויקיפדיה.

מה עושים עם כל הסמטוחה הזו? הפורמנטים מסודרים בקווים אופקיים לפי התדר שלהם. הפורמנט הראשון הוא הקו התחתון, השני מעליו, וכן הלאה. בהיסטוגרמה שלנו צריך להתעלם מהרעש ולהבחין בשני רצפי הנקודות העבים ביותר, אחד קצת יותר גבוה מהפס התכלת ואחד ממש עליו. במעבר שסימנתי בין התנועה [e] ובין התנועה [i] הפורמנט העליון עולה מעט. זהו בדיוק ההבדל בין שתי התנועות! זאת ועוד: בתנועה [e] הפורמנט שנמצא מתחת לשניים שהזכרנו מתחיל לנטות כלפי מטה. זהו מאפיין של ה-r הבריטית, שהיא כמעט תנועה.

בסופו של דבר, קצת מגוחך להגיד על סמך הניתוח הזה שיש שם דיפתונג של ממש, כלומר שתי תנועות צמודות זו לזו, אבל זה כן נראה לי יותר כמו we're מאשר כמו we ארוך. שני הניתוחים האחרונים מובילים אותי להסיק שמקרטני ניסה לשיר במקור in which we're livin.

החיפושית עצמו לא זוכר איך השורה אמורה להיות, אבל לדעתו הגירסה הראשונה "חמודה יותר". דיוויד קריסטל, מומחה לאנגלית, מתבסס על הכרתו את הניבים השונים של השפה, אבל אני חולק עליו בהסתמך על מה שהצלחתי לפענח באמצעים טכנולוגיים. מצד אחד קיימת התרומה של הדיאלקטולוגיה, מצד שני האמצעים הפונטיים ה"טכניים" יותר, ושתי השיטות תורמות לניתוח, בין היתר בגלל שאף אחת מהן לא מביאה הוכחות חותכות במקרה הזה. עד כאן ממצאיי. אם יש פונטיקאים בקהל, השמיעו קול! (חה חה)

[תודה וסליחה מדר' פיצפטריק שלימד אותי להשתמש בפראאט אבל בטח קיווה שאשתמש בה למחקר רציני יותר. הוא גם ניסה ללמד אותי על פורמנטים אבל לא ממש הלך לו. בלי קשר, יש היום גם מרתון ביטלס עם יואב קוטנר ברדיו ת"א במשך כמעט כל היום]