Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for יולי, 2009

שר הפנים, אלי ישי, ביטל/הקפיא את נוהל "חדרה-גדרה" שאוסר על עובדים זרים פליטים ומבקשי מקלט [צריך לדייק] לשהות במרכז הארץ (דרומית לחדרה וצפונית לגדרה). בוואלה! מצטטים את ישי כך (ההדגשה שלי):

אלי ישי התייחס בצהרים להחלטתו להקפיא את הנוהל ואמר כי "הנוהל יוצר ריכוזי שב"חים וסודנים בפריפריה כדוגמת ערד ואילת. לא נכון להותיר את ערי הפריפריה בצד הקשיים שלהם להתמודד גם עם בעיה זו ולכן ראוי שהקבינט יתכנס בהקדם לדון בבלימת התופעה".

שב"חים וסודאנים? מה יעשה מי שהוא במקרה גם וגם? או שאולי יש הפרדה מלאה בין הקבוצות? בעיקר אני תוהה: האם סודני הוא הפיליפיני החדש? אולי סודאני הוא מסתנן לא חוקי שצריך להשיב למצרים ב'החזרה חמה' ופיליפיני הוא עובד לגיטימי? חלק מאיתנו ודאי זוכרים את אותה חברת 'השמה' שפירסמה "מטפלות פיליפיניות מרומניה" במודעות על כביש החוף ובצומת רעננה דרום, כך שהמושג פיליפיני הפך מקביל למושג עובד זר/מטפל. אני לא מצליח למצוא תמונה, אבל אייל גרוס וחבריי למערכת מאשרים שאני לא הוזה. איך אתם קוראים לעובדים זרים? פיליפינים? סודאנים? תאילנדים? יש הבדל בין הקבוצות?

Read Full Post »

jespersen-banner2

[החלק הראשון נמצא כאן]

חו"ל

לאחר שסיים את התואר השני, יספרסן עלה על סירה לבריטניה עם חבר ושהה שם שנה אצל בלשנים שונים. הוא מספר איך חבר אנתרופולוג, אוגוסטוס קין, הזדעדע כשיספרסן הראה לו תעתיק פונטי של מילה באנגלית משום שהמבטא עשה רושם וולגרי. יספרסן טען שאשתו של קין עצמה מדברת כך וקין סירב בתוקף להאמין עד שיספרסן הוכיח לו באותות ובמופתים שאשתו אומרת את המילה הזו בדיוק כך. קין התחלחל ויספרסן מסכם את הטבע האנושי בצורה הבאה: "לא היתה זו הפעם הראשונה, וזו אינה עתידה להיות האחרונה, בא מצאתי שאנשים משכילים אינם מודעים לצורת הביטוי של אלה הקרובים להם ואף משלים את עצמם שצורה אותה ראו בתעתיק פונטי היא נחותה, למרות שהיא חלק משיחה מלומדת טבעית" (עמ' 63). למרות שקין לא היה בלשן, יספרסן נותן לו קרדיט על טיפ לכתיבה, במיוחד כתיבה בשפה זרה: "…לעולם לא לתקן את הסגנון של מה שכתבת. תחת זאת, לפני כתיבת המילה הראשונה במשפט, להרכיב את כל המשפט בראשך, כמו להתענג על כולו ולהרגיש אותו על קצה הלשון".

הלונדונים לא הרשימו אותו במיוחד, במיוחד הקהל הרעשני והמלוכלך בתיאטראות שהיה מוחא כפיים, צועק, שורק בוז וזורק אגרופים באוויר בהתאם למה שהשחקן אמר ולא בהתאם לכשרון המשחק שלו. בהקשר הזה אציין שבעוד אוהדי כדורגל אנגלי ידועים בתור חוליגנים (לא תמיד בצדק, אבל מילא), אוהדי הכדורגל הדני היו ידועים בתור 'רוליגנים', ההיפך הגמור. ובאמת, כשיספרסן שאל למה יש כל כך מעט סטודנטים בהרצאות הפונטיקה באוקספורד, הוא נענה שהן התנגשו עם משחקי הכדורגל. לגבי מימון השהות של יספרסן באנגליה במשך מעל לשנה, רחוק מעבודתו כקצרן בפרלמנט הדני וכמורה לצרפתית בבי"ס – הוא פשוט לווה כסף והצליח להחזיר את ההלוואות לאחר כמה וכמה שנים של עבודה.

אחרי ביקורים בלייפציג וברלין וחודשיים של הוללות בפריז (באמת! לפעמים המארחים שלו היו כל כך הוללים שהוא היה חייב לפרוש מהמסיבה ולהירגע בצד עם ספר של צ'וסר!), יספרסן חוזר לברלין כדי להתחיל לעבוד על הדוקטורט שלו בעידוד הקולגות בקופנהאגן. אלה מצידם רוצים שהוא כבר יהיה דוקטור של ממש כדי שאפשר יהיה למנות אותו למשרה, ויפה שעה אחת קודם.

המשך…

Read Full Post »

jespersen-banner2הקדמה

"ברם, מצאנו שפרק 17 על אורתוגרפיה דנית מסורבל מדי לתרגום, וכמו כן כמה מהשירים הפרטיים שנכללו, בעלי ערך ספרותי לא-קיים, נראו לא משביעי רצון בעליל במלבושם האנגלי. לכן החלטנו להדפיס אותם בדנית" (עמ' vii)

האנס אוטו הארי יספרסן – או בקיצור אוטו יספרסן – נחשב לאחד הבלשנים המשפיעים והאהובים בבלשנות המודרנית. לא בכדי יצא בלוגנו לעולם ב-16 ביולי: דסק ההיסטוריה של דּגש קל המליץ על התאריך הזה במיוחד משום שזהו יום הולדתו ה-149 של יספרסן, שנולד ב-1860. ברחבי העולם ודאי ייערכו בשנה הבאה שלל חגיגות לרגל יום ההולדת ה-150, אך כאן בדגש קל אנחנו מקפידים להיות עם האצבע על הדופק, ולכן מביאים לכם ספיישל מיוחד שנה שלמה לפני שהיספרמאניה סוחפת את העולם! לרגל המאורע החלטנו לסקור שניים מספריו: אחד מקצועי ואחד אישי. היום ומחר נציג כאן קטעים מחייו של יספרסן, כפי שהוא עצמו הציג אותם באוטוביוגרפיה שלו. לאחר מכן נעיף מבט על אחד מספרי הבלשנות האהובים עליי, סקירה תמציתית של תולדות האנגלית שיספרסן כתב בערוב ימיו.

התגודדו-נא סביבי, קינדער, ואספר לכם על החלקים המעניינים מהאוטוביוגרפיה של בלשן דני דגול אחד. נתמקד בשליש הראשון של האוטוביוגרפיה, עד שיספרסן מקבל קביעות באוניברסיטת קופנהאגן ומתחתן, מהסיבה הפשוטה שאני צריך להחזיר את הספר לספריה עוד מעט. אולי מתישהו בעתיד אני או מי מקוראינו ישלים את הההמשך; כפי שהזכרתי, בקרוב נסקור גם ספר מקצועי לטובת קוראינו שלא יודעים על מה כל המהומה.

המשך…

Read Full Post »

תחילה, העובדות הבלתי ניתנות להפרכה: המילה bumper באנגלית, פירושה "פגוש". המקור שלה ברור – הפגוש הוא אותו חלק ברכב המאפשר לו להיחבט קלות (to bump) ללא נזק לשלדה.

נמשיך: לפסי האטה קוראים באנגלית אמריקאית speed bump, ובאנגלית בריטית speed hump. בקצרה אומרים לרוב bump, כינוי שאפילו מקובל על גורמים רשמיים המתקינים שילוט ברחבי ארה"ב (עשיתי את החיפוש בשבילכם). גם כאן המקור ברור – פס האטה הוא בליטה (bump) בכביש.

כעת, במין פרץ מקוריות עז החליט הציבור הישראלי לכנות את פסי ההאטה בשם "במפר" (נכתב גם  "באמפר"). ספירות תוצאות בחיפושי גוגל הן מוטות (אולי יש מי שכותב "במפר" ומתכוון לפגוש) ולכן לא אפרסם את תוצאותיי, אבל מניסיוני האישי, אני לא מכיר אף אחד שאומר "במפ" ולא "במפר" כדי לתאר את ידידינו צהבהבי-החיצים. אני הקפדתי על הגייה נאמנה למקור, ואחרי כמה מאות מבטי עגל שנתלו בי החלטתי לוותר, ועד היום אני אומר רק "פסי האטה", "פסים", או "כוסאומו, מה זה היה?".

למה אני טוען שהעניין הזה הוא אנדמי לישראל? אמנם לא ערכתי חיפוש מקיף במילוני רכב, אבל האינטרנט מסייע גם כאן לעצלנים: בעמוד הויקיפדיה המוקדש לבליטות דנן, כמו בכל עמוד ויקי אחר, יש בתחתית הטור השמאלי רשימת השפות בהן קיים ערך עבור אותו אביזר תעבורתי. מעבר עכבר על כל השפות לא מעלה אפילו אחת בה מזוהה המחרוזת "bumper". הידד. (אם אתם בכל-זאת מכירים עוד שפה כזו אנא תקנו אותי – הרי גם בערך העברי מופיע רק השם העברי התקני)

ועכשיו, לספקולציות: למה בעברית יומיומית אומרים במפר? (לא שיש עם זה דבר-מה פגום, כמו שאמר פעם יהודי חכם)

  • פונוטקטיקה: הצרור [mp] קשה להגייה בסוף מילה עבור דוברי עברית, אז אלה חיפשו דרך להפריד את שני העיצורים להברות נפרדות (כמו ש-ramp הפך ל"רמפה"). במקרה הזה, "במפר" כמילה קיימת, ואפילו קשורה באותו שדה סמנטי של נהיגה, היוותה תחליף הולם.
  • מורפולוגיה ואטימולוגיה-עממית: bump היה יותר מוכר לדוברים שהתחילו את המנהג כפועל, ולא כשם עצם. לכן פס ההאטה נתפס כ"גורם לחבטות" ולא כ"בליטה", ומכאן דורש שם גזור-פועל, ולא שם פשוט.
  • סטטיסטיקה: המונח "פגוש" מופיע במספר רב של ביטויים באנגלית (תנועה איטית – bumper-to-bumper; מדבקת פגוש – bumper sticker (שבארץ לעולם לא תודבק לפגוש, אגב)), והפועל "להיחבט" מופיע בצורתו הפופולרית ביותר דווקא כ"במפר" (מכוניות מתנגשות – bumper cars). לכן השומע האקראי יכול להניח שהמילה bump כלל אינה קיימת בזכות עצמה, ושכל מונחי הרכב שמזכירים אותה נהֱגים bumper.
  • או כרגיל, שילוב של שלוש הסיבות לעיל (ועוד): המורפולוגיה הקלה על הפונטיקה, והצדיקה עצמה באמצעות סטטיסטיקה… או שדוברים שונים אימצו את הצורה המקובלת מסיבות שונות ומהר מאוד הצורה "במפר" חלחלה עד השתלטות.

כך או כך, בעידן אובמה חשוב לראות שלא תמיד ישראל נכנעת לתכתיבים האמריקאיים. הרי לכם דוגמה נוספת לתעוזה של העם היושב בציון, מאחז עברי-מודרני הקורא תיגר על ההגמוניה האנגלית-אמריקאית ומחזיר את הכחול-לבן דרך מפגעים שחורים-צהובים.

Read Full Post »

אמילי פין, בוגרת לימודי בלשנות באוניברסיטת ייל, במאמר בכותרת הנ"ל בניו-יורק טיימס (יתכן שתדרשו להירשם כדי לקרוא, במקרה כזה מומלץ להיעזר בשירותיו החינמיים של שירות הרשת BugMeNot שיספק לכם שם משתמש וסיסמה ללא צורך בהרשמה מייגעת).

Read Full Post »

Pater Furtivus

דסק הלטינית של הבלוג גילה לאחרונה שלחלק מסימני הניקוד שלנו יש, מסורתית, שמות מקצועיים בלטינית. כך למשל:

דגש קל – dagesh lene

דגש חזק – dagesh forte

אבל מה שתפס אותי באמת היה הפתח הגנוב: patah furtivum (פורטיבום = 'גנוב' בלטינית). יכול להיות שבלטינית זה נשמע יותר טוב? פורטיבום. פתח פורטיבום. נחמד מאוד.

בעודי מהרהר בזה ש'איתמר פורטיבום פורטיבוס' יכול להיות יופי של שם עט אם אי פעם אכתוב רומן, נזכרתי במילה pater ('אב') והבנתי שיהודה ברקן בעצם כבר גנב לי את הרעיון עם סדרת הסרטים שבכותרת.

Read Full Post »

עמית כותב לי:

במסגרת עבודתי בחנות הספרים, נתקלתי מספר פעמים בספרים (רובם ככולם מלפני קום המדינה) ששמם מכיל את המילה "ארדיכלות", ולא "אדריכלות". כמובן שהדבר הוביל לגיגול קצר ומצאתי את השרשור הזה, אבל ההסברים פה חלקיים, סותרים, לא ממצים ולא מצליחים להכריע ממה נבע שיכול העיצורים הפתאומי. יש לך כוח לקצת כיף אטימולוגי?

נתחיל אם כן את מסענו במכתב למערכת שפורסם בעיתון דבר ב-20 באוקטובר 1938 (אזהרה: כמו תמיד בקישור לארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית, הדף בקישור משנה את גודל החלון. מומלץ לפתוח בחלון חדש), במדור "עִבְרִית כַּהֲלָכָה!":

במדור "עברית כהלכה" של ערב ראש השנה (23.9.1938) ניתנה תשובה כי מוטב להשתמש בּ אַרדִיכָל (ולא באדריכל) – כי מלה זו קל יותר להגות. לפי דעתי, רק אַרדִיכָל היא הצורה הנכונה. מקור מלה זו הוא באכדית "ארדו" – עבד (כמו בעברית: יורֵד, ירוּד) ו"כֹּל" – גדול כלומר עבד, אמן היודע לבנות בתים. [...]
יוֹם-טוֹב לוינסקי.

(את המדור המקורי לא הצלחתי למצוא על הרשת).
המילון החופשי "ויקימילון" מביא למילה אדריכל את האטימולוגיה: "צורת משנה מאוחרת של הצורה המקורית ארדיכל, מארמית אַרְדִּיכְלָא, מאכדית arad ekalli "בנאי" (מילולית: "עבד ההיכל")". נראה שמר לוינסקי נפל בכשל לוגי נפוץ אצל טהרני-שפה למיניהם, לפיו תמיד הצורה המוקדמת ביותר של מילה [או לחילופין, המשמעות המוקדמת ביותר של המילה] היא ורק היא הצורה [המשמעות] ה"נכונה", וכל האומר אחרת הרי הוא טועה.
וזאת, על אף שהצורה "אדריכל" איננה חדשה כלל וכלל, כפי שמצויין גם בויקימילון, ומופיע כבר בתלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא:

הבנאי חייב הבנאי שמסר לאדריכל אדריכל חייב ואם הניח אבן על הדימוס והזיקה כולן חייבין לשלם

כלומר, ניתן בנקל לראות ששתי הצורות קיימות כבר זמן רב, ולהפריך את ההשערה שיש כאן שיכול עיצורים "פתאומי" שהתרחש אי שם לפני קום המדינה. אך יחד עם זאת, נדמה כי בעשורים האחרונים הצורה "אדריכל" השתלטה לחלוטין על אחותה ושולטת ביד רמה. על מנת לקבל תחושה עד כמה, נשווה את מספר תוצאות החיפוש של המילים "אדריכל"/"ארדיכל" ו"אדריכלות"/"ארדיכלות" בשלושה מקורות: גוגל, גוגל ספרים וארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית:

אדריכל ארדיכל יחס אד/אר
גוגל 25,400,000 406 62,561
גוגל ספרים 752 543 1.38
ארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית 1000* 106 9.43

* הניחוש שלי הוא ש-1000 הוא המספר המקסימלי של תוצאות שמנגנון החיפוש (הפרימטיבי משהו) מחזיר.

אדריכלות ארדיכלות יחס אד/אר
גוגל 117,000,000 252 464,285
גוגל ספרים 713 146 4.88
ארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית 226 23 9.82

התוצאות מדברות בעד עצמן. ניתן לראות כי ככל שמחפשים במקורות חדשים יותר, הניצחון של "אדריכל" נהיה יותר ויותר חד משמעי, כשהסיבות לכך עדיין נותרות עלומות, מבחינתי (אולי מי מהמגיבים יוכל להציע). אבל כך או כך, הדבר מציג באור מגוחך במיוחד את טענתו של המדור "עִבְרִית כַּהֲלָכָה!" בדבר "קלות ההגייה" של הצורה ארדיכל. כתמיד, הטהרנים משתמשים בנימוקים מצוצים מן האצבע על מנת להצדיק את העדפותיהם הסגנוניות ולהחיל משטר לשוני קפריזי על סביבתם.

בכל אופן, את הקרב הזה יום טוב לוינסקי כבר הפסיד. הצורה "ארדיכל" נמצאת כיום בשימוש זעוּם במיוחד, ונדיר למצוא מקורות מודרניים שמתשמשים בה.

Read Full Post »

מספר קוראים עירנים שלחו את הכתבה הזו לדסק התרגום של הבלוג. כשאני אומר "קוראים עירניים" אני מתכוון "חברים" וכשאני אומר "דסק התרגום" אני מתכוון "אינבוקס". אבל לא משנה.

אור קשתי מספר לנו על תלמידים שמשתמשים במילונים אלקטרוניים לאנגלית ונופלים בבחירת הפירושים הנכונים:

טעויות נוספות, שהופיעו בפורום אינטרנטי פנימי של המורים לאנגלית, כוללות משפטים כמו "the weather was father-in-law" (מזג האוויר היה "חם") – אחד המורים הודה כי נדרשה לו דקה או שתיים להבין למה התכוון התלמיד – ו"I was born on a seat" (נולדתי במושב).

הטוקבקיסטים כמובן מיהרו להטיח את האשמה במורים.

הכתבה הזו צצה בדיוק באותו שבוע בו ראיתי את הקליפ הנהדר הבא של ההרכב Crystal Lake:

הגנים הבהאיים מעולם לא נראו טוב כל כך!

על כל פנים, כל העסק הזכיר לי את המקרה האהוב עליי של תרגום מילולי להחריד (בכוונה תחילה). הנה הוא במלוא תפארתו, השיר ריבת קיץ:

[תודה לטליה, יעל ושי. 'ריבת קיץ' מליאור. 'כמו תפילה' דרך עונג שבת]

Read Full Post »

בתור בלוג עם מודעות חברתית ופוליטית מפותחת, גם דּגש קל מקדיש פוסט לפרסומת שזעזעה את המדינה. הכוונה כמובן לפרסומת למקדונלד'ס בכיכובו של חיים רביבו (עם הופעת אורח קטנה של אייל ברקוביץ'):

במברק ששיגר לדסק המדיה כותב לנו שי:

במהלך הפרסומת מתרברב רביבו באוטו המרהיב שלו באומרו "זה אוטו מאה אלף דולר!" (בכתוביות של הפרסומת תרגמו ל"זה אוטו של מאה אלף דולר"). זה נראה לי מעניין מבחינה תחבירית, אבל קשה לי להסביר למה.

אנסה לתת הסבר קצר ולא-רשמי. הסיבה ש"זה אוטו מאה אלף דולר" נשמע מוזר היא שזה באמת לא משפט או צירוף תקני. בתבנית הזו היינו מצפים למצוא שם תואר (זה אוטו ירוק) או צירוף תוארי מורכב יותר (זה אוטו ירוק מבחוץ ואדום מבפנים ויש לו גרעינים של אבטיח). זה אוטו מאה אלף דולר לא מתאים לתבנית משום שמאה אלף דולר הוא צירוף שמני ולא צירוף תארי – זה כמו להגיד זה אוטו חולצה או זה אוטו אמנסיפציה.

מעבר לזה, ברגע שעברנו לעברית תת-תקנית שבה אפשר להגיד דבר כזה, אפשר לתהות אם מדובר בתיאור לגיטימי (זה אוטו פגז בו פגז משמש כתיאור למרות שהמילה היא בעצם שם עצם) או שמדובר עדיין בצירוף שמני עם איזו צורת השוואה שהושמטה (זה אוטו שהוא כמו מאה אלף דולר). ההפרדה הזו כמובן לא מושלמת בעליל, אבל אין לי ספרות מתאימה בהישג יד בשביל לבדוק את היווצרות התארים בעברית מודרנית.

בכתוביות, כמו ששי מציין בצדק, הוכנסה המילה של (אולי בנסיון להפוך את המשפט לתקני יותר?). הוא טוען שהעמימות נשמרת גם ככה, אבל כשקוראים את המשפט עכשיו (זה אוטו של מאה אלף דולר) אני נוטה לפרש אותו כאילו המכונית עלתה מאה אלף דולר. מנגד, אם מבינים את זה כתיאור, הכוונה היא פשוט לאוטו מאוד יקר (ולא שזה מאוד משנה לצורך הדיון, אבל באינטרנט מצאתי שהמכונית הזו עולה בערך 50 אלף דולר ולא 100. אולי זה כפול כשלוקחים בחשבון את המחיר של הדלק).

ולכן אפשר להפנות את השאלה לקהל בבית ולשאול את גדודי המגיבים שלנו אם הם רואים הבדל במשמעות בין זה אוטו מאה אלף דולר ובין זה אוטו של מאה אלף דולר.

כאן יש הסבר נוסף)

[ת' לשי]

Read Full Post »

בהרצאות מבוא לבלשנות עולה לא פעם הנושא של שפות סימנים ואיך שהן בעצם שפות טבעיות כמו כל שפה דְבוּרָה; במילים אחרות, הן לחלוטין לא רצף של מחוות שמודבקות אחת לשנייה בנסיון לחקות שפה 'אמיתית' כביכול. מאז שלמדתי שתינוק 'רגיל' בן שנה ממלמל הברות ואחרי עוד חצי שנה כבר אומר מילים ראשונות, בעוד תינוק חירש עושה בדיוק את אותו הדבר רק בשפת הסימנים, התקבעה אצלי המשוואה הבאה: שפת הסימנים = מגניב. אני חושב שהסרטון למעלה מאמת את המשוואה הזו.

בשנת 2004 יצא הספר שפה במרחב: אשנב לשפת הסימנים הישראלית מאת ונדי סנדלר ועירית מאיר, חוקרות באונ' חיפה, ספר שגם זכה בפרס בהט מרוב שהוא מוצלח. סיימתי לקרוא אותו השבוע, נהניתי מאוד ממספר חלקים ואנסה לסקור אותו כאן בקצרה. הספר מיועד לקהל הרחב, כלומר גם לחסרי ידע מוקדם בבלשנות, אבל עדיין מכיל מספיק 'בשר' בשביל לספק חיות תחביר כמו אלה שרועות באחו של מערכת הבלוג. מה שהספר בעצם מנסה לעשות הוא שני דברים: ראשית, לספק דקדוק בסיסי (אבל מרתק) של שס"י בהקשר של השפה ככלל, כלומר להסביר איך היא בעצם עובדת ומה הקשר בין שפות סימנים לשפות דבורות; ושנית, לסקור את התהוות קהילת החרשים בישראל ולחוות דעה מקצועית על מקומה הראוי של שפת הסימנים בחינוך ילדים חירשים.

המטרה הראשונה מטופלת במסגרת השער הראשון (דקדוק קצר של שפת הסימנים הישראלית) והשער השלישי (שפות סימנים ושפות דבורות). הנושא השני נידון בעקיפין בשער השני, "השפה והקהילה". קישור לראיון עם שתי המחברות מופיע בסוף הפוסט, ומי שמתעניין במיוחד בטיעונים מדוע שפת סימנים היא שפה טבעית ודאי ימצא שם תשובות לכמה שאלות.

המשך…

Read Full Post »

היתקלות מקרית בהפנייה "סנוב, בטורקמניסטאן כבר היית?" מהעמוד הראשי של הארץ לכתבה על המדינה האסיאתית, הובילה אותי לתהיות אודות מקורה של הפורמולה הלשונית הזאת.

בעולם דובר האנגלית נקרא דבר שכזה Snowclone: מעין קלישאה תבניתית שניתן להתאימה לכל אירוע או חפץ, ותמיד זמינה לכל עיתונאי עצלן (מאגר נאה של כאלה תוכלו למצוא באתר The Snowclones Database). ואכן, חיפוש בגוגל של "סנוב * כבר היית", מוביל לתוצאות רבות:

  • "סנוב, בפרובינציה כבר היית?"
  • "סנוב, אצל רחל דותן כבר היית?"
  • "סנוב, בסלוניקי כבר היית?"
  • "סנוב, בשדרות ודימונה כבר היית?"
  • "סנוב, בכפר כבר היית?"
  • "סנוב, בצפון קוריאה כבר היית?"
  • "סנוב, בטווין פיקס כבר היית?"
  • "סנוב, בגישור כבר היית?"

ומעל כולם: "סנוב, באילת כבר היית?", אשר מוזכר במספר מקורות (למשל באתר "שביל" או בגליון "הד הגן" של הסתדרות המורים) כביטוי אשר התחיל את כל הטירוף הזה, כמשפט תוכחה כנגד הישראלים אשר נהגו לנסוע לחו"ל בטרם נהנו ממה שיש לאילת להציע.

ככל Snowclone (המגיבים מוזמנים להציע תרגוּם עברי נאה), גם כאן חלה התפתחות נוספת, וניתן למצוא את הביטוי עם פעלים שונים מ"היית". למשל, מבחר מתוצאות החיפוש "סנוב * כבר":

  • "סנוב, גבינה מחלב עיזים כבר אכלת?"
  • "סנוב, את "צייטגיסט" ראית כבר?"
  • "סנוב, את המשפחה שלך כבר לבשת?"
  • "סנוב, ב"המגפר" כבר דרכת?"
  • "סנוב, בגופה כבר פיסלת?"
  • "סנוב, צ'ורבה כבר אכלת?"
  • "סנוב, בבנזיל פרוקסיד כבר השתמשת?"
  • "סנוב, מוח צמחוני מקישואים כבר אכלת?"

וכן הלאה, ערימות של תוצאות-גוגל.

כפי שניתן לראות, כוחו של ה-Snowclone בסקלאביליות שלו, והניחוש שלי הוא שמקרה זה כבר התרחב עד לרמת הביטוי שמופיע בכותרת, כלומר גם המילה "סנוב" ניתנת להחלפה בשלל מילים שונות, אך למרבה הצער את הצירוף הזה כבר יותר קשה לחפש בגוגל ולקבל תוצאות רלוונטיות. אולי מישהו מהמגיבים יוכל לספק אינפורמציה מנסיונו האישי?

Read Full Post »

למקרה שמישהו פספס, הגלוב ערך לא מזמן תחרות נהדרת למציאת 100 המילים היפות ביותר בעברית ויש מנצחת ראויה.

באופן טבעי היו כמה דיונים קטנים על האם מילה כזו או אחרת באמת נחשבת למילה בעברית, כמו גם הצהרה לפיה אוצר המילים של העברית דל מזה של האנגלית. מטעמי אין-לי-כח לא נתעמק בזה הפעם; עדיף ללכת לעיין ברשימה ובנימוקים.

Read Full Post »

דורון קורן (מעקב מוסף הארץ : מורים, הורים ואפילו שר החינוך עצמו הגיבו לכתבתו של דורון קורן, מוסף הארץ, 17/7/09) משוכנע שהוא הצליח לפתור את המשבר בחינוך בישראל: "כל עוד תלמידי ישראל יתבקשו לענות לשאלה "מהי תקבולת כיאסטית", אבל לא יידרשו לקרוא ולהקריא ברהיטות את פסוקי התנ"ך, לא עשינו כלום", הוא קובע בפסקנות.

קורן, יש להזכיר, אינו עוסק בחינוך, אלא מבקר ספרות. הטיעונים שהוא ממהר להטיח במערכת החינוך, מתוקף נסיונו המופלג של 4 חודשים בלימוד בתיכון, הם ברמה הרדודה ביותר שניתן למצוא: למען האמת, די מדהים איך תפיסת עולם קלריקלית שכזו מוצאת את דרכה לדפי "הארץ". לדידו, הדרישה האולטימטיבית היא "לקרוא ולהקריא ברהיטות את פסוקי התנ"ך", "להכיר את התנ"ך המופלא", "לאהוב אותו", ולעמוד על "יופיו השירי הפלאי".

האם ניתן לקחת ברצינות אדם שסבור שיש משהו "פלאי" בשפת התנ"ך? שסבור שהמטרה העליונה של תלמידי ישראל היא להיות מסוגלים לזהות את סימני הניקוד ולהבין כל מילה ומילה בעברית של לפני אלפי שנים? אמת, כי מדובר בספר הקדוש לאנשים רבים – אך אל לאף מורה לטעון בפני תלמידיו את ההבל שיש משהו "פלאי" בשפתו.

אבל זה המצב: השיח הציבורי בנושא מערכת החינוך הוא כה רדוד ופופוליסטי, עד כי גם דעות חשוכות והזויות עושות את דרכן לעמודי העיתון, ומזכּות בפגישה עם שר החינוך (וכאן, לרוב, נהוג לשים סימן קריאה בסוגריים: !). מעניין, למשל, לדעת האם שר החינוך הטריח את עצמו באותה תכיפות על מנת לשוחח עם אנשים כגון ד"ר נמרוד אלוני מסמינר הקיבוצים, או חברי העמותה הישראלית לקידום החינוך המתמטי לכל:  יתכן שלא. אחרי הכל, המסרים שלהם אינם מספיק פשטנים כדי לעורר מרבצם מעל 400 טוקבקיסטים.

Read Full Post »

דסק האינדי של הבלוג שמח להמליץ על הלהקה My First Earthquake! הם עושים אינדי-פופ שמח ואפילו כתבו שיר על תנועות, Vow to Vowels:

אחרי שעשינו את הקישור המתבקש לשפה אפשר סתם להנות מכמה שירים אחרים שלהם. הנה שני קליפים על שני נושאים שעל כל אחד מהם נכתבו אינספור שירים: למה חנוכה יותר כיפי מכריסמס מחד, וכמה קשה להיחשב למאגניב מאידך. לפחות אחד מהנושאים האלה מעסיק אותי מדי שנה בשנה.

[ת' לינון]

Read Full Post »

חדר 404 מדווח (עידו קינן, סלקום, תודה על הבאז, 16/7/09):

אטימולוגיה עממית מגיבים לפרשת פרסומת חומת ההפרדה של סלקום:yofi tofi

איתי מציין בתגובות, ובצדק: "חשוב לציין שאין שום קשר בין הקשקוש בערבית, חלקו מלים וחלקו לא מלים, ובין התרגום". בפוסט המקורי באטימולוגיה עממית, התגובה של אביב היא: "לא יכולתם לטרוח ולכתוב בערבית אמיתית ולא בג'יבריש?"

האמת שקשה לזהות מה הולך ב'מודעה' של אטימולוגיה עממית. לי זה בכלל נראה בהתחלה כמו פרסית והשורה האחרונה מוזרה בכל שפה שהיא. למי שלא מכיר את 'אטימולוגיה עממית', מדובר בבלוג סאטירי שעושה שימוש חכם ויעיל באיורים פשוטים יחסית.

גיגול קצר העלה שמדובר במילים משיר שהועתקו בצורה חלקית. את השיר 'עאלדאיר דאיר מנדאר' של עאזאר חביב אפשר למצוא – עם קובץ שמע ותרגום לאנגלית והכל – כאן. אני מודה שאם היה כאן הפוך-על-הפוך כלשהו, לא הבנתי אותו.

Read Full Post »

סוגיית תעתיק סוחפת את ישראל! היינו כחולמים. מזה שנים מנסים מתרגמים וחוקרי שפות להסביר לחבריהם על חשיבות התעתיק המדויק, והנה בא שר התחבורה ישראל כץ ועושה את העבודה בשבילנו (שרון רופא-אופיר, טמקא, 13/7):

לפי התוכנית החדשה שפורסמה הבוקר (יום ב') ב"ידיעות אחרונות", בשלט המורה על העיר ירושלים ייכתב מעתה באנגלית YERUSHALAYIM במקום JERUSALEM. בערבית יוחלף הכיתוב أُورشَلِم القـُدْس ("אורשלים אל קודס") ל"ירושלאים" באותיות ערביות, מילה שלא קיימת בערבית. כך גם ביתר הערים והאתרים.

את הטיעונים הפוליטיים בעד ונגד קל לדמיין ולכן נעזוב אותם כרגע. משום שבלוגי פוליטיקה טובים לא חסרים ברשת הישראלית, ננסה לתרום כאן דעה בלשנית נטו. ראשית, עוזי ארנן הבלתי-נלאה טוען כבר זמן רב שיש לעבור לתעתיק אחיד ומדויק בשלטי הארץ, למשל (טמקא 29/6/06):

"שמות היישובים בישראל הם לרוב מילים עבריות (או ערביות), וגם כשמופיע בצידם תעתיק לטיני, הם אינם חדלים מלהיות עבריים. כמו בכל העולם, הכתיב של שמות היישובים אינו יכול לכלול הדרכה פונטית מדויקת לדוברי אנגלית … התעתיק אינו יכול ואף אינו צריך לשמש מדריך פונטי למי שאינו מכיר את השפה. אשר לתייר האמריקני, בדיוק כמו שהוא לומד לקרוא את השלט האיטלקי, הצרפתי, הסלובני או הצ'כי – כך ילמד לקרוא גם את השלט המתאר את המילה העברית, לפי התעתיק הנכון שלה. "

השאלה אליה מתייחס ארנן היא, איך לתעתק. אליבא דארנן אין זה הגיוני לנסות ולחקות את הצליל של המילה בשפה אחרת (לרוב אנגלית), משום שהמילה אינה בשפה הזרה במקור! זה מזכיר לי שלט נהדר שראיתי לפני שנים רבות עם כיוונים ל: YEHUD OR YEHUDA. כלומר, המבקרים יכולים לנסוע לייהוד או ליהודה כשבעצם השלט הציג את הכיוונים ליהוד ולאור יהודה.

מה לתעתק

אבל השאלה שצריכה להישאל עוד קודם היא, מה מתעתקים ומה מתרגמים? התרגום של 'ירושלים' לערבית הוא ألقدس ('אלקדס', לטובת קוראינו המאותגרי-קריאת-ערבית). התעתיק הוא משהו כמו يروشليم ('ירושלים') ותעתיק פונטי יהיה משהו כמו يروشالايم ('ירושאלאים'). בדומה, התרגום לאנגלית הוא Jerusalem, התעתיק ייצא משהו בסגנון Yrwšlym והתעתיק הפונטי משהו כמו Yerushalayim, כפי שצויין למעלה.

עברית וערבית שתיהן שפות רשמיות בישראל, מתוקף בליל חוקים בהם קשה למצוא את הידיים והרגליים (יש משפטנים בקהל שמתמצאים בזה?). כך למשל מותר לנאום בכנסת בערבית (בניגוד לכורדית בפרלמנט הטורקי) אבל שילוט בערבית הוסדר בצורה חלקית רק לאחר עתירה לבג"ץ.

אם מחליטים לתרגם את שמות היישובים לכל השפות שאינן עברית, זה אומר להעדיף את Jerusalem ואת 'אלקדס'. כמובן שלא לכל היישובים יש תרגומים של ממש באנגלית ובערבית, ואז נצטרך בין כה וכה לתעתק. אבל אם מתעתקים אפילו את 'ירושלים', סימן (א) שמתעתקים הכל ולא מתרגמים דבר (ב) ושכל השפות שאינן עברית תיחשבנה לשפות זרות, מה שעומד בניגוד לחלקים נרחבים במדיניות הלשונית הרשמית. רוצה לומר, תעתוק גורף לעברית הוא עמדה לגיטימית, אבל השיקולים הנכונים צריכים לעמוד מאחוריו. אני אישית לא רואה פסול בשילוט שמוביל אל Sea of Galilee למרות שהשם בעברית הוא 'כנרת'.

נעיף לרגע מבט על מדינות אחרות. בארצות אירופאיות רבות אין תרגום לשפות אחרות או תעתיק, מלבד תרגום בשלטים כמו 'שדה תעופה'. עוזי ארנן מביא מספר דוגמאות אהובות עליו:

אנחנו לא היחידים בבעיה החשובה, כיצד יבטאו תיירים זרים את שמות היישובים. זה קורה גם לצ'כים, לנורבגים, לאיטלקים, לצרפתים ולעוד עשרות עמים … [התייר] אינו יודע איך מבטאים chicco (קיקו), uscita (אוּשיטָה) או egli (אֶליִי), בנורבגיה הוא טועה בקריאת gateׁ(גַאטֶה) או tjern (חֵרְן). לפי המילה הכתובה, שום תייר אינו מסוגל לדעת מהי ההגייה בשפה שהיא זרה לו.

ההיבט הרחב יותר

בהיבט ההיסטורי-פוליטי-כיבושי, פרופ' מיכאל הרסגור הולך ישר לעניין:

"שם של עיר הוא למעשה בסיס לקביעה טריטוריאלית. כשכובש מבקש לשנות את השם של עיר הוא בעצם אומר לתושבים שלה – תפסיקו לקוות שהעיר הזו תחזור אליכם. לא סתם שינו הרוסים את כל השמות של הערים שעליהן השתלטו, כמו העיר קלינינגרד שתחת שלטון גרמני הייתה בכלל קניגסברג."

האמת שפרופ' דרור זאבי מאונ' בן-גוריון הולך עוד יותר אחורה בטור דעה מה-14/7:

גם הערבים המוסלמים שכבשו את הארץ במאה השביעית עסקו בהחלפת שמות אינטנסיבית. באופן מאוד מעניין, הם ויתרו על השם הרומי איליה-קפיטולינה דווקא כדי לשוב לשם העברי העתיק "בית המקדש", ובערבית: "בַּיְת אל-מַקְדִס" – שמה הערבי הראשון של העיר שממנו נגזר גם השם המאוחר יותר, אל-קודס (הקודש). יש אירוניה מעניינת בכך שדווקא המוסלמים בחרו לשוב לשם היהודי ולהנציח אותו … במילים אחרות, השם אל-קודס הוא הטענה המוסלמית הנחרצת ביותר לעברה היהודי של ירושלים.

סיכום

המדיניות כפי שהציג אותה דובר שר התחבורה בכתבה היא:

"יישובים עבריים, בראשם ירושלים, יכתבו בשמם העברי הרשמי ב- 3 השפות: עברית, ערבית ואנגלית, כשם שישובים ערביים, כמו אום אל-פחם, יכתבו בשמם הערבי בשלוש השפות. מתקפת הפרופסורים המופיעה בכתבה מייצגת מיעוט שולי בחברה הישראלית המוכן להשלים עם נסיונות של גורמים אנטי-ציונים ואנטי-ישראליים, להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל את זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

נראה לי שהחלטה כזו צריכה לנבוע ממניעים בלשניים ומדעיים, ולא ממניעים פוליטיים ואידיאולוגים. הרי ההחלטה על 'מהו ישוב עברי' לעומת 'מהו ישוב ערבי' אינה החלטה לשונית גרידא. לפי ההגיון הזה, ישובים נוצריים אמורים להיכתב באנגלית, או אולי בארמית.

גם ההתלהמות של משרד התחבורה לא תורמת לנסיון להציג את היוזמה הזו בתור החלטה תמימה, בפרט כשהשר עצמו אומר כך בראיון לערוץ 7 (שמעון כהן,  13/7/09):

"גיליתי לתדהמתי שבשלטים רשמיים של מדינת ישראל ירושלים אינה נמצאת אלא אל-קודס, אין עכו אלא עכא, זכות השיבה נכנסת לנו בדלת אחורית, ולכן הורתי לשנות את המצב הזה."

אם היינו אומרים שכל השלטים בארץ ישראל צריכים להכיל רק את השמות בעברית עם תעתיק אחיד ומוסכם לצורות הכתיבה של שפות אחרות (למשל, אלפבית לטיני ואלפבית ערבי), אולי היה אפשר לדון בזה בתור יוזמה מעניינת; אולי לא הפתרון המועדף עליי אישית כמתרגם, אבל בהחלט אופציה. אבל זה לא מה ששר התחבורה מציע כרגע, וגם יוזמה כזו היתה מרובת חסרונות טכניים: היא מתעלמת ממעמדן של הערבית והאנגלית במדינת ישראל מחד, ומכשירה שינוי שמות גורף מאידך.

בינתיים, בתור חיפאי לשעבר אני סקרן לראות מה יעולל משרד התחבורה לשילוט בעיר התחתית בחיפה. אחד השלטים האהובים עלי הוא זה שמכוון לרחוב אלנבי. בערבית כתוב اللنبي ('אללנבי'), כך ממש עם ל' כפולה, כנראה על מנת שלא להיראות כאילו כתוב النبي, 'הנביא' (בכוונה למוחמד). אולי עכשיו ישנו את השלט בכוונה ויורידו ל' אחת? לא שאני רוצה לתת רעיונות לשר כץ. אבל מה אני יודע, אני לחלוטין לא פרופסור וגם לחלוטין לא אנטי-ציוני, כך שאני כנראה נופל בין הכיסאות.

Read Full Post »

מתי התחלנו להגיד 'אין דברים כאלה'? יותר מוקדם ממה שנדמה.

ב-19 בפברואר שיחקו הפועל חולון ומכבי 'היט' חיפה בגמר גביע המדינה בכדורסל. את הסיום הדרמטי של המשחק אפשר לראות ביוטיוב כאן למעלה (זהירות, השדר עמית הורסקי קצת צועק). כמובן שהורסקי לא היה הראשון להשתמש בצירוף 'אין דברים כאלה' בתור סופרלטיב, כלומר על מנת להביע פליאה/התרגשות/שמחה/התפעלות. ערב אחד – נדמה לי שכשצפיתי בקליפ הופעה חיה של שלום חנוך, עליו מישהו ביוטיוב הגיב ב'אין דברים כאלה' – תהיתי לעצמי איפה בעצם הכל התחיל. בדיקה קצרה העלתה שאף אחד לא הרים את הכפפה קודם, אז החלטתי לחקור בעצמי. זה למעשה חלק גדול מעבודתם של מילונאים (לקסיקוגרפים), לא שאני מילונאי: להתחקות אחר המקורות של מילה או של ביטוי. הפוסט הזה מנסה להציג את המחקרון הקצר שערכתי באפריל, ההופעות המסקרנות שמצאתי בדרך, התיארוך המוקדם ביותר שעלה בחכתי וכמה מסקנות לגבי מחקר סלנג ישראלי.

האם יש דברים כאלה

אין דברים כאלה (אילוסטרציה: ברני ארדוב)

אין דברים כאלה (אילוסטרציה: ברני ארדוב)

ראשית פניתי לרשת. גוגל טען שהוא מצא 109,000 הופעות של {"אין דברים כאלה"}, אבל בגוגל אי אפשר למיין לפי תאריך (תיכף ניכנס לזה). ביוטיוב היו 67 קליפים עם "אין דברים כאלה" בתיאור, המוקדם ביותר ממאי 2007. כלומר סדר גודל של שנתיים אם הולכים לפי יוטיוב, מה שנשמע הגיוני יחסית. בקרב המאגרים המסודרים יותר, הקורפוסים של מילה, דורבנות ומילון הסלנג של רוביק רוזנטל לא נשאו בשורה, ולמען הסדר הטוב בדקתי גם בפרויקט בן-יהודה ובפרויקט עיתונות יהודית היסטורית. כמובן שלא היה שם כלום.

חזרתי לגוגל: טכנית גוגל משייך תאריך לתוצאות החיפוש, אבל מדובר בתאריך בו האתר 'נסרק' על ידי המערכת שעוברת על הרשת ומתעדת את מה שהיא מוצאת. יש דרך טיפה מסובכת לחפש בגוגל לפי תאריך, אבל כל מה שאפשר למצוא הוא מתי גוגל קרא את העמוד ולא מתי הוא נוצר. מה שכן מצאתי זה שמסתבר שצביקה הדר (לקראת סוף העמוד כאן) משתמש בביטוי שלנו ב'כוכב נולד'. בגלל שאני לא צופה ב'כוכב נולד' לא יכולתי להיווכח בעצמי, ולכן עשיתי מה שכל בר-דעת היה עושה במקומי: שלחתי מייל לחברים ושאלתי אותם מה ההופעה המוקדמת ביותר של הצירוף הזה שהם זוכרים; והאם הוא באמת מוכר להם בעיקר מ'כוכב נולד', אם בכלל.

מי זוכר דברים כאלה

בתפר שבין האנשים שתהו אם אני רציני לבין אלה שהעירו הערות לא מחמיאות על חיי המין שלי קיבלתי גם כמה תשובות מעניינות למדי. הנה כמה דעות:

  1. מדובר בחלק הראשון של הביטוי אין דברים כאלה שזה אין לתאר "שמקורותיו נטועים אי שם בשנים 2004-5 בסדרת המופת השיר שלנו". לצערי, היועץ שלי לענייני 'השיר שלנו' לא זכר הופעות מיוחדות של הביטוי עצמו.
  2. הראשונות שהגו את הביטוי בנפרד הן נעמה וליה בעונה הראשונה של 'הישרדות'. אבל הישרדות היא תוכנית שעלתה לאוויר מאוחר יותר מההופעות המוקדמות יותר שראיתי כבר בגוגל, ולכן ההסבר הזה נפסל, עם כל החיבה לציטוטים של נעמה קסרי.
  3. זו הקצנה של 'לא מהעולם הזה'. הרעיון לכשעצמו יפה, שמדובר בפיתוח של צירוף קודם, אבל אין לנו לא תימוכין ולא תיארוך.
  4. לגבי כמה זמן הביטוי הזה עמנו, כל ההערכות נעו בין שנה לשלוש (מלבד צדיק אחד בסדום שטען שלדעתו הסופרלטיב היה מוכר עוד לפני 'כוכב נולד').

שווה להתייחס גם למיקום גיאוגרפי. אזכיר שמדובר בהערכות סובייקטיביות לגמרי ממספר קטן של חברים, אבל צפוניים ותל-אביבים הכירו את הביטוי יותר מאשר ירושלמים. היו גם כמה טענות לפיהם מטיילים שחזרו מהודו הביאו איתם, מלבד הרגלים הגיינים ירודים, גם את הביטוי הזה.

מתי היו דברים כאלה

בצר לי, חזרתי לגוגל. היו שלל הופעות מ-2007 (פרסומת לבאר, ראיון עם כדורגלן), מ-2006 (ביקורת על סטנדאיפסט; ראיון עם הופעה במשמעות מילולית וגם בתור סופרלטיב) ומ-2005 (על מילוי טופס ווינר ועל בגדים). נחמד מאוד, אבל האם אפשר למצוא עוד מוקדם יותר?

הופעה אחת מ-2004 נראית טיפה יותר 'בסיסית' עם הצירוף "אין דברים כאלה בשום מקום, אין חיה כזאת…", ונראה ש-2004 היתה שנה שחונה יחסית. ובכל זאת היה שווה לבדוק גם את 2003, שם מצאתי את הפרוטוקול הזה מדיוני הכנסת (ודוק, הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי):

פרופ' דן עמיר: הלימודים המתמטיים צריכים להיות קונקרטיים והלימודים הפיזיקליים צריכים להיות עם הבסיס המתמטי שלהם. שמעתי על כותבי תכניות לתיכונים שהתבקשו להוציא את הנוסחאות [...] ואכן יצא שלא יהיו שם נוסחאות. אין דברים כאלה! אין מתמטיקה בלי העולם ואין העולם בלי המתמטיקה, הדברים האלה צריכים להיות קשורים, אחרת לא נגיע לכלום.

התלבטתי אם לשלוח מייל לפרופ' עמיר ולשאול אותו אם הוא התכוון לזה באופן מילולי או בתור סלנג, אבל אז כבר לא היה צורך: מצאתי פוסט אצל גדי שמשון שהפך לשיחה קצרה על סיפור קצר של ארי פולמן(!). המגיב צוף קבע:

איזה סיפור, אה? אין דברים כאלה.

רסמי.

מה משמעות דברים כאלה

  1. אז יש לנו תיארוך מאמצע 2003, אבל אנחנו עדיין לא יודעים איפה הכל התחיל. מצד שני, מקרים בהם אפשר להצביע על השימוש הראשון בביטוי סלנג בצורה נרחבת הם נדירים למדי. תגובות ותיארוכים נוספים יתקבלו בשמחה. אם מישהו יכול להמליץ על מקורות מידע וכלי עבודה אחרים (במילים אחרות, לא רק גוגל) – אדרבה ואדרבה.
  2. בשפה, אין דברים כאלה שאין דברים כאלה. אנשים הצהירו בפניי שאין שום סיכוי שהביטוי הזה רווח בשפה לפני 2005. זה עשוי להיות קשור למה שהתחבירן ארנולד צביקי קורא 'אשליית הטריוּת', האמונה שמשהו אליו אנחנו שמים לב רק לאחרונה באמת בא לעולם רק לאחרונה, למרות שלא כך הוא.
  3. משאבים לסלנג ושפה דבורה בעברית מוגבלים מאוד. הדבר הכי קרוב שיש לנו ל-Urban Dictionary הוא דורבנות, ואין יותר מדי מאגרים של שפת יום-יום (על אלה שקיימים נכתוב בהזדמנות).

אחרי המסע הקצר הזה אפשר לסיים עם התרומה של אבא שלי, בדיחה של פעם:

חקלאי ממסחה מגיע לגן החיות בתל אביב לראשונה בחייו. הוא נעמד מול הג'ירפה, מביט בה במשך רבע שעה ואז מחליט: אין דבר כזה.

מעתה אִמרו: "דּגש קל זה בלוג בלשנות שאין דברים כאלה!"

[תודה לגלעד, חן, טליה, נעם, ינון, תמר ש', שי ג', שי ה', בועז, חובצי, איילת ונעז]

Read Full Post »

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,358 שכבר עוקבים אחריו